GENESIS Bereishit Noach Lech Lecha Vayeira Chayei Sarah Toldot Vayeitzei Vayishlach Vayeishev Mikeitz Vayigash Vayechi. EXODUS Shemot Vaeira

Transcription

1 GENESIS Bereishit Noach Lech Lecha Vayeira Chayei Sarah Toldot Vayeitzei Vayishlach Vayeishev Mikeitz Vayigash Vayechi EXODUS Shemot Vaeira Bo Beshalach Yitro Mishpatim Terumah Tetzaveh Tisa Vayakheil Pekudei LEVITICUS Vayikra Tzav Shemini Tazria Metzora Acharei Mot Kedoshim Emor Behar Bechukotai NUMBERS Bemidbar Naso Beha alotecha Shelach Korach Chukat Balak Pinchas Matot Masei DEUTERONOMY Devarim Va etchanan Eikev Re eh Shoftim Teitzei Tavo Netzavim Vayeilech Ha azinu Vezot Habrachah 15 אב

2 15 Bo ב א Overview P arashat Bo contains the narrative of the final three plagues, culminating in the dramatic release of the Jewish people from their oppressive exile and the first leg of their momentous journey into the desert. In this parashah, we witness the mighty Egyptian empire brought to its knees, its idols crushed, and its arrogant Pharaoh reduced to begging for his life. It also includes the origin and details of the observances meant to commemorate the Exodus: the Passover sacrifice and holiday and the consecration of the firstborn. As such, parashat Bo is the parashah of the Exodus not just the background, buildup, or aftermath of the Exodus, but the Exodus itself. Even before the actual signal to leave is given, we feel the imminence of redemption: Pharaoh s courtiers are urging him to stop his senseless refusal to let the people go and the people are collecting their long-overdue payment for their work from the Egyptian populace and preparing to leave. It seems strange, then, that the parashah is named Bo ( Come ), after God s instruction to Moses to come to Pharaoh. The fact that Moses must come to Pharaoh indicates that Pharaoh has the upper hand, that he is the dominant authority. Furthermore, why are the ten plagues spread over two parashiot? It would seem more logical that the preceding parashah be devoted entirely to the theme of crushing the power of Egypt through the plagues, while this parashah with the preparations and details of the Exodus per se. The Zohar notes 1 that God did not tell Moses to go to Pharaoh but to come to Pharaoh, meaning come with Me to Pharaoh. This was because beginning with the eighth plague, God set out to break Pharaoh himself, to destroy his power from its core. In order to do so, it was necessary to confront Pharaoh in his power seat, the setting from which he drew and commanded his ominous influence. This meant not only going to Pharaoh s throne room (where Moses had been before), but also meeting him spiritually in the depth of his evil. When God showed Moses the noxious spiritual fount of Pharaoh s evil power, Moses was afraid to approach it. God therefore reassured him that He would accompany him and help him overcome Pharaoh. Thus, the underlying thought behind the words come to Pharaoh is the confrontation with Pharaoh s essence. It is here that he, and all the evil he represents, can be deci- 1. 2:34a. 58

3 Overview of Bo sively broken. Breaking Pharaoh s power was the essential prerequisite for the Exodus; indeed, it was the essence of the Exodus. Egypt, with all its opulent wealth and imposing, awesome edifices, was the very embodiment of materialism even its religion, its gods, and its distorted vision of the afterlife were materialistic. The Exodus was the release from this oppressive and constricting philosophy and lifestyle in order to live a life dedicated to God s transcendent reality. In order to be free, the chain had to be broken; Pharaoh had to be crushed in the very height and seat of his power. In this light, far from contradicting the tone of the rest of the parashah, the term Bo actually reveals its true message. Since the Egyptian exile is the prototype of all exiles and the Exodus is the precursor of the final Redemption, the dynamic contained in the name of this parashah will be repeated at the end of the present exile, as well: Before Pharaoh was crushed, God redeemed whatever good there was in Egypt. Non- Jews who wished to accompany the Jews were allowed to do so, and the Jews took with them an abundance of material wealth. Only when nothing of redeeming value remained in Egypt did God deal the crushing blow. Similarly, the aim of all our Godly work during our present exile is to elevate whatever we can from the material world. 2 When this process is complete, whatever is too spiritually coarse to be adopted into holiness will be eliminated and the world will be free to pursue Divinity unhindered by opposing forces. In our own personal lives, as we undergo our own individual redemptions which will collectively lead to the ultimate, general redemption we must also follow this dual process of elevation and elimination. This means that we must distinguish between those aspects of our lives that are in essence neutral and can be elevated into holiness and those that cannot. For example, someone who feels the pull of desire toward something the Torah forbids has to distinguish between the power of desire itself which can and must be reoriented toward holiness and the forbidden object of his desire which he must eliminate from his life. Moreover, we must take our cue here from how God told Moses to crush Pharaoh: to aim for the jugular vein and attack evil at its root. Everyone has his or her personal Pharaoh, the aspect of life where opposition to holiness is most acute. This is where our primary assault should be directed, and when this Pharaoh is vanquished, the other obstacles in life will follow suit. Furthermore, we need not be afraid of this inner Pharaoh: just as God accompanied Moses into Pharaoh s chamber and did battle with him Himself, we can call upon God to accompany our inner Moses as it confronts our inner Pharaoh and to help us destroy it. We are God s children, and just as loving parents seek to satisfy their children s desires, so does God satisfy the needs of every living thing. 3 When we ask God to redeem us from the issues in our lives that constrict us or distract us from pursuing our Godly goals, He naturally hastens to assist us in doing so. Finally, if God seeks to free us from our personal constrictions and distractions, He assuredly seeks to free us collectively from the constrictions and distractions of our collective exile. It is therefore our duty to entreat God to put an end to our existential exile and usher in the final, Messianic Redemption Tanya, chapter Psalms 145: Sefer HaSichot 5751, volume 1, pp See Sefer HaMa amarim 5704, pp. 119,

4 בא FIRST READING ONKELOS 10:1 ו י אמ ר י הו ה א ל מ ש ה ב א א ל פ ר ע ה כ י א נ י ה כ ב ד ת י א ת ל ב ו ו א ת ל ב ע ב ד יו ל מ ע ן ש ת י א ת ת י א ל ה ב ק ר ב ו: 10:1 ו א מ ר י י ל מ ש ה עו ל ל ו ת פ ר ע ה א ר י א נ א י ק ר ית י ת ל ב ה ו י ת ל ב א ד ע ב ד ו ה י ב ד יל ל ש ו א ה א ת י א ל ין ב ינ יהו ן: RASHI 1 ו י אמ ר ה' א ל מ ש ה ב א א ל פ ר ע ה. ו ה ת ר ה ב ו : ש ת י. ש ימ י, ש א ש ית א נ י: Come to Pharaoh: As we have noted, 6 the Torah does not explicitly mention the warnings for all the plagues. But whenever it does, it usually records both God s instruction to Moses to deliver the warning and Moses actual delivery of the warning. Here, however, the Torah does not tell us that God told Moses to warn Pharaoh, only that Moses did so. INNER DIMENSIONS of chochmah of Atzilut cannot fully articulate the import of the message. Moses understood what God was telling him, but there were aspects of this understanding that defied expression, that were ineffable. In such cases, the Torah cannot record God s message to Moses; it can only tell us that Moses conveyed whatever he could of this experience to his audience. In fact, there are numerous instances where the Torah simply records that Moses said something in God s name and does not tell us that God ever told him to say it. The simple reason for this is that once it has been established that Moses always faithfully relayed God s words, it is no longer necessary to demonstrate how this pattern continued; we know that whatever Moses said in God s name is exactly what he heard from Him. This, however, does not explain why the Torah does record specific communications from God and not others. To understand this, we have to look into the inner, spiritual dynamics behind the text. From this perspective, we are taught that when the Torah does record God s communication to Moses, it means that the Divine message was successfully received and absorbed by Moses level of Divine consciousness, chochmah of Atzilut. When the Torah then records how Moses delivered God s message to its ultimate recipient, whether Pharaoh or the Israelites, this indicates that the message was then transmitted from chochmah of Atzilut through the lower worlds i.e., via Beriah, Yetzirah, and Asiyah into our material world. When, however, the Torah omits any record of God s communication to Moses, it is because the full significance of this communication is too sublime to be articulated, that even the consciousness One example of this was the plague of locusts. Ancient Egypt was blessed with an abundance of material wealth deriving mainly from its successful agriculture; it was the world s breadbasket. But every Divine blessing entails responsibility, and if the nation or individual who receives the blessing squanders it, there will eventually be a reckoning. Egypt used its material abundance for idolatrous and other unholy purposes; the time had therefore come to rescind this blessing. The locusts devoured the produce of the Egyptian fields and flew away with it, returning it heavenward, as it were, to its source. Thus, the tremendous Divine potential that God had invested in Egypt was divested of its unholy trappings and restored to the domain of holiness. This augmented the power of holiness beyond its intrinsic potency. This is alluded to in the name of the species of locust mentioned here, arbeh,(ארבה) which also means I shall increase. Although we can describe this process of wresting power from evil and harnessing it for holiness and sense how it can work, understanding why such a process can occur is elusive, leading us into an area of logical contradictions and paradoxes. The full description of God s instruction to Moses to deliver the warning for this plague is therefore ineffable, and is thus absent from the Torah s narrative On 7:14, above. 7. Torah Or 50b, 50d; Ma amarei Admor HaZaken 5565, vol. 1, p. 212; Or HaTorah, Bo, pp

5 Exodus 10:1 BO The Eighth Plague: Locusts 10:1 On 15 th of Tevet, 2448, God told Moses and Aaron to announce the eighth plague locusts. On the last day of the warning period, God said to Moses, Come to Pharaoh to warn him again to release the people. For even though I have hardened his heart and the hearts of his courtiers, and it would therefore seem that it is pointless to warn him, 1 it is so that I may demonstrate these miraculous signs of Mine in his midst, 1 Come to Pharaoh: As stated in the Overview, the Torah s use of the expression Come to Pharaoh rather than Go to Pharaoh is striking. One way of explaining this is that the Exodus is predicated on approaching life as coming rather than going. Going implies that the home base is where one already is presently located; one is simply visiting the place he is going to. Coming, on the other hand, implies that one is moving his home base, that he is going where he is going with his whole being. So when we commune with God in Torah study or prayer, we should be sure to come into the words and ideas, rather than just go there for a visit. This way, our study and prayer can affect us and change us; it can take us out of our personal Egypt. Going out of our personal Egypt hastens the collective redemption of the Jewish people and all humanity, as well. 2 [1] Come to Pharaoh: As we have seen previously, evil is essentially a fallen manifestation of a sublime form of holiness; this fact is the source of its power. As such, the fact that Pharaoh personified such a profound and powerful form of evil meant that his origin in holiness was correspondingly sublime and powerful. Specifically, it is generally a given that the intensity of the Divine revelation that normally informs any particular realm of creation is in accord with the capacity of that realm to assimilate it. More intense revelations of Divinity than this are generally destructive, similar to a vitamin overdose, smother love, or other such cases of too much of a good thing. The natural order that God arranged therefore ensures that the Divine revelations that reach any particular realm of creation be carefully tailored to the receptive capacity of that realm. However, transcendent revelations are occasionally called for; when such is the case, an aspect of Divinity that overrides the natural order must be evoked. Pharaoh s evil was the fallen manifestation INNER DIMENSIONS of this aspect of Divinity, which allows transcendent Divine revelations to occur. In this sense, the word Pharaoh means both expose or unfurl (לפרוע) and wild, i (פרוע) 3 alluding to this aspect of Divinity s ability to reveal that which is normally hidden, and that this ability overrides the normal order of creation. When this capacity is corrupted by ego, it produces the Pharaoh of Egypt, drunk with his own delusions of grandeur and disregardful of any authority other than his own. So, in addition to being afraid to face the evil Pharaoh, 4 Moses was also afraid to face Pharaoh s source in the realm of holiness. Moses was afraid to confront the aspect of Divinity that overrides the rules that temper Divine revelations in accordance with the recipient; he feared that such an experience might destroy him. God therefore told Moses, Come with Me to Pharaoh ; He promised to accompany him and protect him See 9:13, above. 2. Sichot Kodesh 5740, vol. 1, pp Zohar 1:210a. 4. See Overview. 5. Sefer HaSichot 5752, volume 1, pp

6 בא FIRST READING 2 ול מ ע ן ת ס פ ר ב א ז נ י ב נ ך וב ן ב נ ך א ת א ש ר ה ת ע ל ל ת י ב מ צ ר י ם ו א ת א ת ת י א ש ר ש מ ת י ב ם ו יד ע ת ם כ י א נ י י הו ה: 3 ו י ב א מ ש ה ו א ה ר ן א ל פ ר ע ה ו י אמ ר ו א ל יו כ ה א מ ר י הו ה א לה י ה ע ב ר ים ע ד מ ת י מ א נ ת ל ע נ ת מ פ נ י ש ל ח ע מ י ו י ע ב ד נ י: 4 כ י א ם מ א ן א ת ה ל ש ל ח א ת ע מ י ה נ נ י מ ב יא מ ח ר א ר ב ה ב ג ב ל ך: 5 ו כ ס ה א ת ע ין ה א ר ץ ו ל א י וכ ל ל ר א ת א ת ה א ר ץ ו א כ ל א ת י ת ר ה פ ל ט ה ה נ ש א ר ת ל כ ם מ ן ה ב ר ד ו א כ ל א ת כ ל ה ע ץ ה צ מ ח ל כ ם מ ן ה ש ד ה: 6 ומ ל א ו ב ת י ך וב ת י כ ל ע ב ד י ך וב ת י כ ל מ צ ר י ם א ש ר ל א ר א ו א ב ת י ך ו א ב ות א ב ת י ך מ י ום ה י ות ם ע ל ה א ד מ ה ע ד ה י ום ה ז ה ו י פ ן ו י צ א מ ע ם פ ר ע ה: 7 ו י אמ ר ו ע ב ד י פ ר ע ה א ל יו ע ד מ ת י י ה י ה ז ה ל נ ו ל מ וק ש ש ל ח א ת ה א נ ש ים ו י ע ב ד ו א ת י הו ה א ל ה יה ם ה ט ר ם ת ד ע כ י א ב ד ה מ צ ר י ם: 8 ו י ו ש ב א ת מ ש ה ו א ת א ה ר ן א ל פ ר ע ה ו י אמ ר א ל ה ם ל כ ו ע ב ד ו א ת י הו ה א ל ה יכ ם מ י ו מ י ה ה ל כ ים: 9 ו י אמ ר מ ש ה ב נ ע ר ינ ו וב ז ק נ ינ ו נ ל ך ב ב נ ינ ו וב ב נ ות נ ו ב צ אנ נ ו וב ב ק ר נ ו נ ל ך כ י ח ג י הו ה ל נ ו: RASHI ו ש פ ל מ פ נ י: 5 א ת ע ין ה א ר ץ. א ת מ ר א ה ה א ר ץ: ו ל א 2 ו ל מ ע ן ת ס פ ר. ל הו ד יע ל דו רו ת: ה ת ע ל ל ת י. ש ח ק ת י, יו כ ל ו גו '. ה רו א ה ל ר או ת א ת ה א ר ץ. ו ל ש ו ן ק צ ר ה 2 כ מו : "כ י ה ת ע ל ל ת ב י", 1 "ה לו א כ א ש ר ה ת ע ל ל ב ה ם" ה א מו ר ב מ צ ר י ם. ו א ינו ל ש ו ן פ ו ע ל ו מ ע ל ל ים, ש א ם כ ן, ה י ה לו ל כ ת ב "עו ל ל ת י", כ מו : "ו עו ל ל ל מו כ א ש ר עו ל ל ת ל י", 3 "א ש ר עו ל ל ל י" 3 : 4 ל ע נ ת. כ ת ר ג ו מו : "ל א ת כ נ ע א", ו הו א מ ג ז ר ת "ע נ י" מ א נ ת ל ה יו ת ע נ י 1. במדבר כב, כט. 2. שמואל א ו, ו. 3. איכה א, כב. 4. שם, יב. ONKELOS 2 ו ב ד יל ד ת ש ת ע י ק ד ם ב ר ך ו ב ר ב ר ך י ת נ ס ין ד י ע ב ד ית ב מ צ ר י ם ו י ת א ת ו ת י ד י ש ו ית י ב הו ן ו ת ד עו ן א ר י א נ א י י : 3 ו ע ל מ ש ה ו א ה ר ן ל ו ת פ ר ע ה ו א מ רו ל ה כ ד נ ן א מ ר י י א ל ה א ד יהו ד א י ע ד א ימ ת י מ ס ר ב א ת ל א ת כ נ ע א מ ן ק ד מ י ש ל ח ע מ י ו י פ ל חו ן ק ד מ י: 4 א ר י א ם מ ס ר ב א ת ל ש ל ח א י ת ע מ י ה א א נ א מ י ת י מ ח ר ג ו ב א ב ת חו מ ך : 5 ו י ח פ י י ת ע ין ש מ ש א ד א ר ע א ו ל א י כ ו ל ל מ ח ז י י ת א ר ע א ו י יכו ל י ת ש א ר ש יז ב ת א ד א ש ת א ר ת ל כו ן מ ן ב ר ד א ו י יכו ל י ת כ ל א יל נ א ד א צ מ ח ל כו ן מ ן ח ק ל א: 6 ו י ת מ לו ן ב ת יך ו ב ת י כ ל ע ב ד יך ו ב ת י כ ל מ צ ר א י ד י ל א ח זו א ב ה ת ך ו א ב ה ת א ב ה ת ך מ י ו ם מ ה ו יהו ן ע ל א ר ע א ע ד יו מ א ה ד ין ו א ת פ נ י ו נ פ ק מ ל ו ת פ ר ע ה: 7 ו א מ רו ע ב ד י פ ר ע ה ל ה ע ד א ימ ת י י ה י ד ין ל נ א ל ת ק ל א ש ל ח י ת ג ב ר י א ו י פ ל חו ן ק ד ם י י א ל ה הו ן ה ע ד כ ע ן ל א י ד ע ת א ר י א ב ד ת מ צ ר י ם: 8 ו א ת ו ת ב י ת מ ש ה ו י ת א ה ר ן ל ו ת פ ר ע ה ו א מ ר ל הו ן א ז ילו פ ל חו ק ד ם י י א ל ה כו ן מ ן ו מ ן ד א ז ל ין: 9 ו א מ ר מ ש ה ב עו ל ימ נ א ו ב ס ב נ א נ יז יל ב ב נ נ א ו ב ב נ ת נ א ב ע נ נ א ו ב תו ר נ א נ יז יל א ר י ח ג א ק ד ם י י ל נ א: ד ב ר: 7 ה ט ר ם ת ד ע. ה עו ד ל א י ד ע ת כ י א ב ד ה מ צ ר י ם: 8 ו י ו ש ב. הו ש בו ע ל י ד י ש ל יח, ש ש ל חו א ח ר יה ם ו ה ש יבו ם א ל פ ר ע ה: Second, no matter how far another individual seems to be from Godliness and holiness, we must never despair of him. The door of return is always open; all we have to do is find the right words, encouraging him to mend his ways for his own betterment, and with God s help he will come back to his true, inner self Likutei Sichot, vol. 6, pp

7 Exodus 10:2-9 BO 2 and so that you may recount to your children and grandchildren how I made a mockery of the Egyptians and how I performed My miraculous signs among them. When you warn him, he and his courtiers will take this warning seriously, but he will still not be able to bring himself to let the people go. This will make the Egyptians look ridiculous and demonstrate how, despite their power, they are Mine to do with as I wish. 8 You will then realize that I am God. Also, by warning him, you will intimate to him that despite the fact that I have hardened his heart, if he truly wishes to he can still repent. 9 3 So Moses and Aaron went to Pharaoh and said to him, This is what God, God of the Hebrews, has said: Until when will you refuse to humble yourself before Me? Let My people go so they may serve Me! 4 For if you refuse to let My people leave, I will bring locusts into your territory tomorrow. 5 They will cover the surface of the land, so that no one will be able to see the ground. They will consume the surviving remnant that was left for you after the hail, and they will eat away all your trees that grow in the field. 6 Your houses and all your courtiers houses and the houses of all the Egyptians will be filled with them something that your fathers and your fathers fathers have never seen from the day they appeared on earth until this day. And with that he turned and left the presence of Pharaoh. 7 As God had said, the Egyptians for the first time took Moses warning seriously: 10 Pharaoh s courtiers said to him, How long will this person continue to be a snare for us? Let the men go, and let them serve God, their God! Do you not yet realize that Egypt is ruined? 8 So Moses and Aaron were brought back to Pharaoh and he said to them, Go and serve God, your God. Exactly who will be going? 9 Moses replied, We will go with our young people and with our elders. We will go with our sons and with our daughters, with our sheep and our cattle, for it is a festival of God for us. 2 By warning him, you will intimate to him that despite the fact that I have hardened his heart, if he truly wishes to he can still repent: Despite God s intention to make a mockery of Pharaoh, the fact that He warned him that he would be punished for not complying means that, on some level, the door to repentance was still open. By hardening Pharaoh s heart, God had just made it difficult for him to repent and since, as we have seen, this was a punishment for Pharaoh s own obstinacy, it means that Pharaoh himself had made it difficult for himself to repent. But had Pharaoh nonetheless summoned the inner strength to listen to his conscience, he could indeed have obeyed God s will, let the Jews go, and spared himself and his country the ensuing debacle. Now, Pharaoh was the arch-embodiment of evil in his day, and he had already deadened himself to God s call so thoroughly that God was punishing him by practically taking away his free choice entirely. Even so, it was still possible for him to repent, and God commanded Moses to remind him of this. How much more so, then, is the door to repentance always open to the Jew, who is rooted in holiness and goodness even if it seems otherwise. The lessons for us here, therefore, are as follows: First, we must never succumb to fatalistic thinking. No matter how estranged we may feel from God, even if it appears that God has shut the door on us, nothing can resist sincere repentance. The apparent difficulty exists in order to inspire us to summon deeper and more powerful resolve. 8. Likutei Sichot, vol. 6, pp As above, 7:3. Likutei Sichot, vol. 6, pp Likutei Sichot, vol. 6, pp

8 בא SECOND READING 10 ו י אמ ר א ל ה ם י ה י כ ן י הו ה ע מ כ ם כ א ש ר א ש ל ח א ת כ ם ו א ת ט פ כ ם ר א ו כ י ר ע ה נ ג ד פ נ יכ ם: 11 ל א כ ן ל כ ו נ א ה ג ב ר ים ו ע ב ד ו א ת י הו ה כ י א ת ה א ת ם מ ב ק ש ים ו י ג ר ש א ת ם מ א ת פ נ י פ ר ע ה: ס שני 12 ו י אמ ר י הו ה א ל מ ש ה נ ט ה י ד ך ע ל א ר ץ מ צ ר י ם ב א ר ב ה ו י ע ל ע ל א ר ץ מ צ ר י ם ו י אכ ל א ת כ ל ע ש ב ה א ר ץ א ת כ ל א ש ר ה ש א יר ה ב ר ד: 13 ו י ט מ ש ה א ת מ ט ה ו ע ל א ר ץ מ צ ר י ם ו יהו ה נ ה ג ר וח ק ד ים ב א ר ץ כ ל ה י ום ה ה וא ו כ ל ה ל י ל ה ה ב ק ר ה י ה ו ר וח ה ק ד ים נ ש א א ת ה א ר ב ה: 14 ו י ע ל ה א ר ב ה ע ל כ ל א ר ץ מ צ ר י ם ו י נ ח ב כ ל ג ב ול מ צ ר י ם כ ב ד מ א ד ל פ נ יו לא ה י ה כ ן א ר ב ה כ מ ה ו ו א ח ר יו ל א י ה י ה כ ן: 15 ו י כ ס א ת ע ין כ ל ה א ר ץ ו ת ח ש ך ה א ר ץ ו י אכ ל א ת כ ל ע ש ב ה א ר ץ ו א ת כ ל פ ר י ה ע ץ א ש ר ה ות יר ה ב ר ד ו ל א נ ות ר כ ל י ר ק ב ע ץ וב ע ש ב ה ש ד ה ב כ ל א ר ץ מ צ ר י ם: 16 ו י מ ה ר פ ר ע ה ל ק ר א ל מ ש ה ו ל א ה ר ן ו י אמ ר ח ט את י ל יה ו ה א ל ה יכ ם ו ל כ ם: 17 ו ע ת ה ש א נ א ח ט את י א ך ה פ ע ם ו ה ע ת יר ו ל יה ו ה א ל ה יכ ם ו י ס ר מ ע ל י ר ק א ת ה מ ו ת ה ז ה: 18 ו י צ א מ ע ם פ ר ע ה ו י ע ת ר א ל י הו ה: פ נ יכ ם. כ ת ר ג ו מו. ו מ ד ר ש א ג ד ה 5 ש מ ע ת י: כ ו כ ב א ח ד י ש ש ש מו "ר ע ה", א מ ר ל ה ם פ ר ע ה: רו א ה א נ י ב א יצ ט ג נ ינו ת ש ל י, או תו כו כ ב עו ל ה ל ק ר את כ ם ב מ ד ב ר, ו הו א ס ימ ן ד ם ו ה ר יג ה. ו כ ש ח ט או י ש ר א ל ב ע ג ל ו ב ק ש ה ק דו ש ב רו ך הו א ל ה ר ג ם, א מ ר מ ש ה ב ת פ ל תו : "ל מ ה י אמ רו מ צ ר י ם ל אמ ר ב ר ע ה הו צ יא ם" 6 זו ה יא ש א מ ר ל ה ם: "ר או כ י ר ע ה נ ג ד פ נ יכ ם". מ י ד "ו י נ ח ם ה' ע ל ה ר ע ה", ו ה פ ך א ת ה ד ם ל ד ם מ יל ה, ש מ ל י הו ש ע או ת ם. ו ז הו ש נ א מ ר: "ה י ו ם ג ל ו ת י א ת ח ר פ ת מ צ ר י ם מ ע ל יכ ם", 7 ש ה יו או מ ר ים ל כ ם: ד ם א נו רו א ין ע ל יכ ם ב מ ד ב ר: ONKELOS 10 ו א מ ר ל הו ן י ה י כ ן מ ימ ר א ד יי ב ס ע ד כו ן כ ד א ש ל ח י ת כו ן ו י ת ט פ ל כו ן ח זו א ר י ב יש א ד א ת ו ן ס ב יר ין ל מ ע ב ד ל ק ב ל א פ יכו ן ל א ס ת ח ר א: 11 ל א כ ן א יז ילו כ ע ן ג ב ר י א ו פ ל חו ק ד ם י י א ר י י ת ה א ת ו ן ב ע ן ו ת ר יך י ת הו ן מ ל ו ת א פ י פ ר ע ה: 12 ו א מ ר י י ל מ ש ה א ר ם י ד ך ע ל א ר ע א ד מ צ ר י ם ו י ית י גו ב א ו י ס ק ע ל א ר ע א ד מ צ ר י ם ו י יכו ל י ת כ ל ע ש ב א ד א ר ע א י ת כ ל ד י א ש א ר ב ר ד א: 13 ו א ר ם מ ש ה י ת חו ט ר ה ע ל א ר ע א ד מ צ ר י ם ו יי ד ב ר רו ח ק ד ו מ א ב א ר ע א כ ל יו מ א ה הו א ו כ ל ל יל י א צ פ ר א ה ו ה ו רו ח ק ד ו מ א נ ט ל י ת ג ו ב א: 14 ו ס ל יק ג ו ב א ע ל כ ל א ר ע א ד מ צ ר י ם ו ש ר א ב כ ל ת חו ם מ צ ר י ם ת ק יף ל ח ד א ק ד מו ה י ל א ה ו ה כ ן ג ו ב א ד כ ו ת ה ו ב ת רו ה י ל א י ה י כ ן: 15 ו ח פ א י ת ע ין ש מ ש א ד כ ל א ר ע א ו ח ש ו כ ת א ר ע א ו א כ ל י ת כ ל ע ש ב א ד א ר ע א ו י ת כ ל פ יר י א יל נ א ד י א ש א ר ב ר ד א ו ל א א ש ת א ר כ ל י רו ק א ב א יל נ א ו ב ע ש ב א ד ח ק ל א ב כ ל א ר ע א ד מ צ ר י ם: 16 ו או ח י פ ר ע ה ל מ ק ר י ל מ ש ה ו ל א ה ר ן ו א מ ר ח ב ית ק ד ם י י א ל ה כו ן ו ל כו ן: 17 ו כ ע ן ש בו ק כ ע ן חו ב י ב ר ם ז מ נ א ה ד א ו צ ל ו ק ד ם י י א ל ה כו ן ו י ע ד י מ נ י ל חו ד י ת מו ת א ה ד ין: 18 ו נ פ ק מ ל ו ת פ ר ע ה ו צ ל י ק ד ם י י : RASHI 10 כ א ש ר א ש ל ח א ת כ ם ו א ת ט פ כ ם. א ף כ י א ש ל ח ג ם 11 ל א כ ן. כ א ש ר א מ ר ת ם ל הו ל יך ה ט ף ע מ כ ם, א ל א א ת ה צ אן ו א ת ה ב ק ר, כ א ש ר א מ ר ת ם: ר או כ י ר ע ה נ ג ד "ל כו נ א ה ג ב ר ים ו ע ב דו א ת ה'": כ י א ת ה א ת ם מ ב ק ש ים. ך או ת ה ב ק ש ת ם ע ד ה נ ה "נ ז ב ח ה ל אל ה ינו " ו א ין ד ר 5. ילקוט שמות סימן לב רמז שצב. 6. שמות לב, יב. 7. יהושע ה, ט. 8. עיין רש"י במדבר לד, ג. 9. יואל ב, ב. 10. צ מ ח י ה י ר ק ה. ה ט ף ל ז ב ח : ו י ג ר ש א ת ם. ה ר י ז ה ל ש ו ן ק צ ר, ו ל א פ ר ש מ י ה מ ג ר ש : 12 ב א ר ב ה. ב ש ב יל מ כ ת ה א ר ב ה: 13 ו רו ח ה ק ד ים. רו ח מ ז ר ח ית נ ש א א ת ה א ר ב ה. ל פ י ש ב א כ נ ג ד ו, ש מ צ ר י ם ב ד רו מ ית מ ע ר ב ית ה י ת ה, כ מו ש מ פ ר ש ב מ קו ם א ח ר 14 : 8 ו א ח ר יו ל א י ה י ה כ ן. ו או תו ש ה י ה ב ימ י יו א ל, ש נ א מ ר: "כ מ הו ל א נ ה י ה מ ן ה עו ל ם", 9 ל מ ד נו, ש ה י ה כ ב ד מ ש ל מ ש ה, כ י או תו ש ל יו א ל ה י ה ע ל י ד י מ ינ ין ה ר ב ה, ש ה יו י ח ד: א ר ב ה, י ל ק, ח ס יל, ג ז ם. א ב ל ש ל מ ש ה ל א ה י ה א ל א ש ל מ ין א ח ד, ו כ מו הו ל א ה י ה ו ל א י ה י ה: 15 כ ל י ר ק. ע ל ה י רו ק. וירדור"א ב ל ע ז : 10 62

9 Exodus 10:10-18 BO 10 Pharaoh said to them sarcastically, Yes, of course! May God be with you when I let you leave with your children, and your animals, as well! Angrily, he continued: I have no intention of letting your children go, for you do not need them to perform your religious rites in the desert! The fact that you are asking to take them reveals your true intentions: You are not planning on going for a threeday holiday; you are planning to flee the country altogether! Therefore, watch out! Your evil intent will backfire and I will not let you go at all! Furthermore, I am warning you: look, a bad omen, the star Ra ah [ evil ], which foretells blood and slaughter, is rising against you in the desert. It will be perilous for you to journey now. 11 As I said, it is not at all as you say that your children have to accompany you! You menfolk go and serve God, for that is what you are asking for! You are asking to sacrifice; children do not sacrifice! And with that, Moses and Aaron were expelled from Pharaoh s presence. Second Reading 12 So, on the 8 th of Shevat, God said to Moses, Raise your arm over the land of Egypt for the locusts, so that they will come up over the land of Egypt. They will eat all the grass in the land, whatever the hail left behind. 13 Moses raised his staff over the land of Egypt, and all that day and night God directed an east wind over the land. When morning came, the east wind had carried the locusts into the country. 14 The locusts came up over the whole land of Egypt and descended over all the territory of Egypt, very severely; never before had there been such a plague of locusts, and never again will there be anything like it that such complete devastation be caused by only one species of locust. 15 They covered the entire surface of the land so that the land became dark. They ate all the grass of the land and all the fruit of the trees that the hail had left over; no greenery was left on the trees or among the grass of the field, throughout all the land of Egypt. 16 Pharaoh hastily summoned Moses and Aaron and said, I have sinned against God, your God, and against you. 17 So now, please forgive my offense just this once, and entreat God, your God, just to remove this death from me! 18 Moses left Pharaoh s presence and pleaded with God. 11 You menfolk go and serve God: Pharaoh indeed thought that religious life and communion with God was the exclusive province of the adult male population. Judaism, however, insists that all sectors of the populace can and should participate in religious life and experience. As Moses put it, 12 We will go with our young people and with our elders. We will go with our sons and with our daughters, and only thus will it be a festival of God for us. This egalitarian approach to the privileges and responsibilities of Divine consciousness is especially pertinent in our generation, inasmuch as we are on the threshold of the messianic redemption, when the knowledge of God will become truly universal Above, v Likutei Sichot, vol. 26, p

10 בא SECOND READING 19 ו י ה פ ך י הו ה ר וח י ם ח ז ק מ א ד ו י ש א א ת ה א ר ב ה ו י ת ק ע ה ו י מ ה ס וף ל א נ ש א ר א ר ב ה א ח ד ב כ ל ג ב ול מ צ ר י ם: 20 ו י ח ז ק י הו ה א ת ל ב פ ר ע ה ו ל א ש ל ח א ת ב נ י י ש ר א ל: פ 21 ו י אמ ר י הו ה א ל מ ש ה נ ט ה י ד ך ע ל ה ש מ י ם ו יה י ח ש ך ע ל א ר ץ מ צ ר י ם ו י מ ש ח ש ך: 22 ו י ט מ ש ה א ת י ד ו ע ל ה ש מ י ם ו י ה י ח ש ך א פ ל ה ב כ ל א ר ץ מ צ ר י ם ש ל ש ת י מ ים: 23 ל א ר א ו א י ש א ת א ח יו ו לא ק מ ו א י ש מ ת ח ת יו ש ל ש ת י מ ים ו ל כ ל ב נ י י ש ר א ל ה י ה א ור ב מ ו ש ב ת ם: 19 רו ח י ם. רו ח מ ע ר ב י: י מ ה ס ו ף. או מ ר א נ י ש י ם סו ף ה י ה מ ק צ תו ב מ ע ר ב, כ נ ג ד כ ל רו ח ד רו מ ית, ו ג ם ב מ ז ר ח ש ל א ר ץ י ש ר א ל, ל פ יכ ך, רו ח י ם ת ק עו ל א ר ב ה ב י מ ה ס ו ף, כ נ ג ד ו. ו כ ן מ צ ינו ל ע נ י ן ת חו מ ין, ש הו א פ ו נ ה ל צ ד מ ז ר ח, ש נ א מ ר: "מ י ם סו ף ו ע ד י ם פ ל ש ת ים" 11 מ מ ז ר ח ל מ ע ר ב, ש י ם פ ל ש ת ים ב מ ע ר ב ה י ה, ש נ א מ ר ב פ ל ש ת ים: "י ש ב י ח ב ל ה י ם ג ו י כ ר ת ים" : 12 ל א נ ש א ר א ר ב ה א ח ד. א ף ה מ לו ח ים ש מ ל חו מ ה ם: 21 ו י מ ש ח ש ך. ו י ח ש יך ע ל יה ם ח ש ך, יו ת ר מ ח ש כ ו ש ל ל י ל ה, ו ח ש ך ש ל ל י ל ה י א מ יש ו י ח ש יך עו ד: ו י מ ש. כ מו 'ו יא מ ש '. י ש ל נו ת בו ת ה ר ב ה ח ס רו ת א ל "ף, ל פ י ש א ין ה ב ר ת ה א ל "ף נ כ ר ת כ ל כ ך א ין ה כ תו ב מ ק פ יד ע ל ח ס רו נ ה, כ גו ן: "ו ל א י ה ל ש ם ע ר ב י", 13 כ מו 'ל א י א ה ל' ל א י ט ה א ה לו. ו כ ן "ו ת ז ר נ י ח י ל", 14 כ מו 'ו ת א ז ר נ י'. ו א נ ק לו ס ת ר ג ם ל ש ו ן ה ס ר ה, כ מו : "ל א י מ יש " "ב ת ר ד י ע ד י ק ב ל ל יל י א", כ ש י ג יע ס מו ך ל או ר ה י ו ם. א ב ל ONKELOS RASHI 11. שמות כג, לא. 12. צפניה ב, ה. 13. ישעיה יג, כ. 14. שמואל ב כב, מ. 15. שמות רבה יד, א. 16. דברים כח, כט. 17. ק ב וצ ה ש ל ש ל ש ה. 18. ק ב וצ ה ש ל ש ב ע ה. He was bound to do so by any natural connection between Him and us, but rather despite it; His essence was not beholden to this natural connection. He thereby rooted us in His essence, deeper than we were rooted by virtue of the natural, parent-child connection. Once we were rooted in God s essence, we became one with Him. From then on, it became impossible for us to really oppose our connection with God, since this connection has become part of our essence. Practically speaking, this is what made us into God s slaves, so to speak, ultimately devoid of any desire or will other than to see His desires and will carried out. 22 Of course, we can go through the motions of opposing our essential connection to God, but this is only superficial. Sooner or later, our deep, inner essence will surface, and this will make us all indeed be worthy of being redeemed. 23 There was light for all the Israelites in their dwellings: The Egyptians, like many ancient peoples, assumed that the opposing forces of day and night, light and darkness, were the manifestation of two opposing deities. God therefore caused darkness and light to occur simultaneously, so they could see that nature is ruled by one, supreme power ו ה פ ך י י רו ח מ ע ר ב א ת ק יף ל ח ד א ו נ ט ל י ת ג ו ב א ו ר מ ה י ל י מ א ד סו ף ל א א ש ת א ר ג ו ב א ח ד ב כ ל ת חו ם מ צ ר י ם: 20 ו ת ק יף י י י ת ל ב א ד פ ר ע ה ו ל א ש ל ח י ת ב נ י י ש ר א ל: 21 ו א מ ר י י ל מ ש ה א ר ם י ד ך ע ל צ ית ש מ י א ו יה י ח ש ו כ א ע ל א ר ע א ד מ צ ר י ם ב ת ר ד י ע ד י ק ב ל ל יל י א: 22 ו א ר ם מ ש ה י ת ך י ד ה ע ל צ ית ש מ י א ו ה ו ה ח ש ו ק ב ל ב כ ל א ר ע א ד מ צ ר י ם ת ל ת א יו מ ין: 23 ל א ח זו ג ב ר י ת א חו ה י ו ל א ק מו א נ ש מ ת חו תו ה י ת ל ת א יו מ ין ו ל כ ל ב נ י י ש ר א ל ה ו ה נ הו ר א ב מו ת ב נ יהו ן: א ין ה ד ב ו ר מ י ש ב ע ל ה ו י"ו ש ל "ו י מ ש ", ל פ י ש הו א כ תו ב א ח ר "ו יה י ח ש ך ". ו מ ד ר ש א ג ד ה 15 פ ו ת רו, ל ש ו ן "מ מ ש ש ב צ ה ר י ם", 16 ש ה י ה כ פו ל ו מ כ פ ל ו ע ב, ע ד ש ה י ה ך ב ו מ מ ש : 22 ו י ה י ח ש ך א פ ל ה...ש ל ש ת י מ ים ו גו '. ח ש ש ל א פ ל, ש ל א ר או א יש א ת א ח יו או ת ן ש ל ש ת י מ ים, ו עו ד ש ל ש ת י מ ים א ח ר ים, ח ש ך מ כ פ ל ע ל ז ה, ש ל א ק מו א יש מ ת ח ת יו יו ש ב א ין י כו ל ל ע מו ד, ו עו מ ד א ין י כו ל ל יש ב. ו ל מ ה ה ב יא ע ל יה ם ח ש ך? ש ה יו ב י ש ר א ל ב או תו ה ד ו ר ר ש ע ים, ו ל א ה יו רו צ ים ל צ את, ו מ תו ב ש ל ש ת י מ י א פ ל ה, כ ד י ש ל א י ר או מ צ ר י ם ב מ פ ל ת ם, ו י אמ רו : א ף ה ן לו ק ין כ מו נו. ו עו ד, ש ח פ ש ו י ש ר א ל ו ר או א ת כ ל יה ם, ו כ ש י צ או ו ה יו ש ו א ל ין מ ה ן, ו ה יו או מ ר ים: א ין ב י ד ינו כ לו ם! או מ ר לו : א נ י ר א ית יו ב ב ית ך, ו ב מ קו ם פ לו נ י הו א: ש ל ש ת י מ ים. ש ל ו ש ש ל י מ ים. טירציינ"א ב ל ע ז, 17 ו כ ן "ש ב ע ת י מ ים" ב כ ל מ קו ם, שייטיינ"א 18 ש ל י מ ים:

11 Exodus 10:19-23 BO 19 God thereupon reversed the wind direction, causing a very strong west wind to blow, and it carried away the locusts and plunged them into the eastern arm of the Sea of Reeds, the Gulf of Aqaba. Not a single locust remained within all Egypt s borders not even those the Egyptians had killed and salted. 20 But once again God hardened Pharaoh s heart, and he did not let the Israelites leave. The Ninth plague: Darkness 21 On the 15 th of Shevat, God told Moses to announce the ninth plague darkness. On the 8 th of Adar, after the warning period was over, God said to Moses, Raise your arm towards the sky so that there will be darkness upon the land of Egypt, and the darkness will be darker than night so dark that it will be palpable. 22 So Moses raised his hand towards the sky. This plague lasted for only six days rather than a full week: 14 First, there was an opaque darkness in all the land of Egypt for three days. 23 No Egyptian man could see his brother, even by firelight, but the darkness did not obstruct the Israelites vision. During these first three days, 15 the Israelites who did not want to leave Egypt four-fifths of the population died. 16 This happened specifically when the Egyptians could not see it so they should not be able to think that these Jews were dying of the same cause that the Egyptians died of during the plagues. For the next three days, the darkness became so palpable that no Egyptian who was sitting when it started could rise from his place, and no Egyptian who was standing when it started could sit down. The Israelites, however, canvassed the Egyptians dwellings freely during these three days, 17 taking note of the Egyptians possessions and where they kept them. Furthermore, during these six days, there was light for all the Israelites in their dwellings; the darkness did not cover the district of Goshen The Israelites who did not want to leave...died: In the Exodus from Egypt, God did not force those Jews that did not want to leave to do so. By choosing to remain in Egypt, these individuals denied the purpose of their existence; their lives lost their meaning and had to be ended. This process purified the Jewish people, much as wine becomes purified as the dregs and other impurities settle over time. 19 In contrast, in the future redemption from the present and final exile, even those Jews who do not consciously want to be redeemed will be taken out of exile. 20 The Jews of the Exodus were able to choose not to be redeemed because the connection between God and the Jewish people at that time was the natural one between parent and child ; in God s own words to Pharaoh: My firstborn son is Israel, and I am telling you to send forth My son. 21 Parents and children are bound to each other naturally and inseparably. Nonetheless, a child can chose not to honor this connection and rebel against his parent. By exercising their free choice and opposing their natural connection to God, the Jews in Egypt succeeded in overriding it. But when God gave the Torah, He established a connection with us that transcended the previous, natural connection. When we exercise our free will, we reveal our essence, which transcends our nature. This is evidenced by the fact that we can choose to do something that contravenes our natural predilections. Similarly, when God chose us of His own free will to be His people and gave us the Torah, He did so not because 14. Likutei Sichot, vol. 31, p. 35, note Likutei Sichot, vol. 31, p. 46, note Rashi on 13:18, below. 17. Likutei Sichot, vol. 31, p. 46, note Likutei Sichot, vol. 31, pp Ma amarei Admor HaZaken HaKetzarim, pp See Rashi on Deuteronomy 30:3; Isaiah 27:13; Tanya, ch. 39, etc. 21. Above, 4: Below, 20: Likutei Sichot, vol. 11, pp Or HaTorah, Bo, p. 250; Sefer HaMa amarim 5663, pp

12 בא THIRD READING שלישי 24 ו י ק ר א פ ר ע ה א ל מ ש ה ו י אמ ר ל כ ו ע ב ד ו א ת י הו ה ר ק צ אנ כ ם וב ק ר כ ם י צ ג ג ם ט פ כ ם י ל ך ע מ כ ם: 25 ו י אמ ר מ ש ה ג ם א ת ה ת ת ן ב י ד נ ו ז ב ח ים ו ע ל ת ו ע ש ינ ו ל יה ו ה א לה ינ ו: 26 ו ג ם מ ק נ נ ו י ל ך ע מ נ ו ל א ת ש א ר פ ר ס ה כ י מ מ נ ו נ ק ח ל ע ב ד א ת י הו ה א לה ינ ו ו א נ ח נ ו ל א נ ד ע מ ה נ ע ב ד א ת י הו ה ע ד ב א נ ו ש מ ה: 27 ו י ח ז ק י הו ה א ת ל ב פ ר ע ה ו ל א א ב ה ל ש ל ח ם: 28 ו י אמ ר ל ו פ ר ע ה ל ך מ ע ל י ה ש מ ר ל ך א ל ת ס ף ר א ות פ נ י כ י ב י ום ר א ת ך פ נ י ת מ ות: 29 ו י אמ ר מ ש ה כ ן ד ב ר ת ל א א ס ף ע וד ר א ות פ נ י ך: פ 11:1 ו י אמ ר י הו ה א ל מ ש ה ע וד נ ג ע א ח ד א ב יא ע ל פ ר ע ה ו ע ל מ צ ר י ם א ח ר י כ ן י ש ל ח א ת כ ם מ ז ה כ ש ל ח ו כ ל ה ג ר ש י ג ר ש א ת כ ם מ ז ה: 2 ד ב ר נ א ב א ז נ י ה ע ם ו י ש א ל ו א י ש מ א ת ר ע ה ו ו א ש ה מ א ת ר ע ות ה כ ל י כ ס ף וכ ל י ז ה ב: 3 ו י ת ן י הו ה א ת ח ן ה ע ם ב ע ינ י מ צ ר י ם ג ם ה א י ש מ ש ה ג ד ול מ א ד ב א ר ץ מ צ ר י ם ב ע ינ י ע ב ד י פ ר ע ה וב ע ינ י ה ע ם: ס 24 י צ ג. י ה א מ צ ג ב מ קו מו : 25 ג ם א ת ה ת ת ן. ל א ד י ך ש מ ק נ נו י ל ך ע מ נו, א ל א ג ם מ ש ל ך ת ת ן: 26 פ ר ס ה. פ ר ס ת ר ג ל, פלנט"א ב ל ע ז : 19 ל א נ ד ע מ ה נ ע ב ד. כ מ ה ת כ ב ד ה ע בו ד ה, ש מ א י ש א ל מ מ נ ו יו ת ר מ מ ה ש י ש ב י ד ינו : 29 כ ן ד ב ר ת. י פ ה ד ב ר ת, ו ב ז מ נ ו ד ב ר ת ONKELOS RASHI 24 ו ק ר א פ ר ע ה ל מ ש ה ו א מ ר א יז ילו פ ל חו ק ד ם י י ל חו ד ע נ כ ו ן ו תו ר יכו ן ש בו קו א ף ט פ ל כו ן י יז יל ע מ כו ן: 25 ו א מ ר מ ש ה א ף א ת ת ת ן ב יד נ א נ כ ס ת ק ד ש ין ו ע ל ו ן ו נ ע ב יד ק ד ם י י א ל ה נ א: 26 ו א ף ב ע יר נ א י יז יל ע מ נ א ל א ת ש ת א ר מ ד ע ם א ר י מ נ ה א נ ח נ א נ ס ב ין ל מ פ ל ח ק ד ם י י א ל ה נ א ו א נ ח נ א ל ית א נ ח נ א י ד ע ין מ ה נ פ ל ח ק ד ם י י ע ד מ ית נ א ל ת מ ן: 27 ו ת ק יף י י י ת ל ב א ד פ ר ע ה ו ל א א ב א ל ש ל חו ת הו ן: 28 ו א מ ר ל ה פ ר ע ה א יז יל מ ע ל ו י א ס ת מ ר ל ך ל א תו ס יף ל מ ח ז י א פ י א ר י ב יו מ א ד ת ח ז י א פ י ת מו ת: 29 ו א מ ר מ ש ה י או ת מ ל יל ת א ל א או ס יף עו ד ל מ ח ז י א פ ך : 11:1 ו א מ ר י י ל מ ש ה עו ד מ כ ת ש ח ד א י ת י ע ל פ ר ע ה ו ע ל מ צ ר י ם ב ת ר כ ן י ש ל ח י ת כו ן מ כ א כ ש ל חו ת ה ג מ יר א ת ר כ א י ת ר ך י ת כו ן מ כ א: 2 מ ל יל כ ע ן ק ד ם ע מ א ו י ש א לו ן ג ב ר מ ן ח ב ר ה ו א ת ת א מ ן ח ב ר ת ה מ נ ין ד כ ס ף ו מ נ ין ד ד ה ב: 3 ו יה ב י י י ת ע מ א ל ר ח מ ין ב ע ינ י מ צ ר א י א ף ג ב ר א מ ש ה ר ב ל ח ד א ב א ר ע א ד מ צ ר י ם ב ע ינ י ע ב ד י פ ר ע ה ו ב ע ינ י ע מ א: א מ ת, ש ל א או ס יף עו ד ר או ת פ נ יך : 1 כ ל ה. "ג מ יר א". כ ל יל, כ ל כ ם י ש ל ח: 2 ד ב ר נ א. א ין "נ א" א ל א ל ש ו ן ב ק ש ה ב ב ק ש ה מ מ ך, ה ז ה יר ם ע ל כ ך, ש ל א י אמ ר או תו צ ד יק א ב ר ה ם: "ו ע ב דו ם ו ע נ ו או ת ם" ק י ם ב ה ם, "ו א ח ר י כ ן י צ או ב ר כו ש ג דו ל" ל א ק י ם ב ה ם: 19. כ ף ר ג ל. [28-29] Pharaoh said, The day you see my face you will die! Moses replied, You have spoken rightly : In the context of Pharaoh representing his source in holiness, 29 he was here warning Moses that no one can behold his inner source God s transcendence and live. 30 Moses agreed that this is so: no finite, created being can experience God s INNER DIMENSIONS infinity and continue existing as a finite being; he will perforce be absorbed into God s infinity. However, God is not bound by His own rules; he can override logic and grant an individual the ability to paradoxically survive this experience, as He did here with Moses, in order to allow him to break Pharaoh at the core of his being See above, on 10: See below, 33: Sefer HaSichot 5752, vol. 1, p

13 Exodus 10:24-11:3 BO Third Reading 24 On the 13 th of Adar, the last day of darkness, Pharaoh called for Moses and said, Go, serve God only your flocks and cattle shall remain behind to ensure your return. Even your children may go with you. 25 Moses replied, Not only will our flocks and cattle go with us, you will even provide us with some of your animals for sacrifices and ascent-offerings so that we may offer them up to God, our God. 26 Our livestock must also go along with us, not a hoof shall remain, for some of them we must take for the service of God, our God, and we will not know with what we will serve God until i.e, how many sacrifices He will require we arrive there. Maybe He will require more than just our own animals. 27 Yet God toughened Pharaoh s heart and he was not willing to let the people leave. 28 Pharaoh then said to Moses, Leave my presence! Take care never to see my face again, for the day you see my face you will die! 29 Moses replied, You have spoken rightly only in that once I leave, I will never see your face again. The Tenth Plague: The Firstborn 11:1 Just at that moment, while Moses and Aaron were still standing in front of Pharaoh, God said to Moses, One more plague I shall send upon Pharaoh and upon Egypt: I will kill every firstborn at exactly midnight of the 15 th of Nisan. After that, he will send you forth from this place. And when he sends you forth, he will utterly drive all of you out of here. 2 Please speak to the people and let them request each man from his friend and every woman from her friend utensils of silver and gold. This way their forefather Abraham will not be able to accuse Me of only fulfilling My promise to enslave his descendants and not My promise to enrich them when they leave Later, after Moses left Pharaoh s court, he conveyed this instruction to the people, and they carried it out without delay. 26 Since they had inspected the Egyptians homes during the plague of darkness, 27 they knew where their utensils and valuables were kept. So if they asked for something and the Egyptians denied having it, they could reply that they know they have it and even where it is kept. 28 Despite this, God made the people find favor in the eyes of the Egyptians. Moreover, by this time, Moses himself was highly esteemed in the land of Egypt, both by Pharaoh s courtiers and by the people. 25. Above, 3:21-22; see Genesis 15: Sefer HaSichot 5751, vol. 1, p. 271, note Above, 10: Rashi on 10:22, above. 64

14 בא FOURTH READING רביעי 4 ו י אמ ר מ ש ה כ ה א מ ר י הו ה כ ח צ ת ה ל י ל ה א נ י י וצ א ב ת ו ך מ צ ר י ם: 5 ומ ת כ ל ב כ ור ב א ר ץ מ צ ר י ם מ ב כ ור פ ר ע ה ה י ש ב ע ל כ ס א ו ע ד ב כ ור ה ש פ ח ה א ש ר א ח ר ה ר ח י ם ו כ ל ב כ ור ב ה מ ה: 6 ו ה י ת ה צ ע ק ה ג ד ל ה ב כ ל א ר ץ מ צ ר י ם א ש ר כ מ ה ו ל א נ ה י ת ה ו כ מ ה ו ל א ת ס ף: 7 ול כ ל ב נ י י ש ר א ל ל א י ח ר ץ כ ל ב ל ש נ ו ל מ א י ש ו ע ד ב ה מ ה ל מ ע ן ת ד ע ון א ש ר י פ ל ה י הו ה ב ין מ צ ר י ם וב ין י ש ר א ל: 4 ו י אמ ר מ ש ה כ ה א מ ר ה'. ב ע מ דו ל פ נ י פ ר ע ה נ א מ ר ה לו נ בו א ה זו, ש ה ר י מ ש י צ א מ ל פ נ יו ל א הו ס יף ר או ת פ נ יו: כ ח צ ת ה ל י ל ה. כ ה ח ל ק ה ל י ל ה. "כ ח צ ת" כ מו : "כ ע לו ת", 20 "ב ח רו ת א פ ם ב נו ". 21 ז הו פ ש ו טו ל י ש בו ע ל א פ נ יו, ש א ין "ח צו ת" ש ם ד ב ר ש ל ח צ י. ו ר ב ו ת ינו ד ר ש ו הו 22 : כ מו 'ב ח צ י ה ל י ל ה'. ו א מ רו, ש א מ ר מ ש ה "כ ח צו ת", ד מ ש מ ע ס מו ך לו או ל פ נ יו או ל א ח ר יו. ו ל א א מ ר 'ב ח צו ת', ש מ א י ט עו א צ ט ג נ ינ י פ ר ע ה, ו י אמ רו : מ ש ה ב ד אי הו א. א ב ל הקב"ה יו ד ע ע ת יו ו ר ג ע יו, א מ ר ב ח צו ת: 5 ע ד ב כו ר ה ש ב י. ל מ ה ל קו ה ש בו י ים? כ ד י ש ל א י אמ רו : י ר א ת ם ת ב ע ה ע ל ב ו נ ם, ו ה ב יא ה פ ר ע נו ת ONKELOS RASHI 4 ו א מ ר מ ש ה כ ד נ ן א מ ר י י כ פ ל גו ת ל יל י א א נ א מ ת ג ל י ב גו מ צ ר י ם: 5 ו ימו ת כ ל ב ו כ ר א ב א ר ע א ד מ צ ר י ם מ ב ו כ ר א ד פ ר ע ה ד ע ת יד ל מ ת ב ע ל כ ו ר ס י מ ל כו ת ה ע ד ב ו כ ר א ד א מ ת א ד י ב ת ר ר יח י א ו כ ל ב ו כ ר א ד ב ע יר א: 6 ו ת ה י צ ו ח ת א ר ב ת א ב כ ל א ר ע א ד מ צ ר י ם ד י כ ו ת ה ל א ה ו ת ו ד כ ו ת ה ל א תו ס יף: 7 ו ל כ ל ב נ י י ש ר א ל ל א י נ ז יק כ ל ב א ב ל ש נ ה ל מ נ ב ח ל מ א נ ש א ו ע ד ב ע יר א ב ד יל ד י ת ד עו ן ד י י פ ר יש י י ב ין מ צ ר א י ו ב ין י ש ר א ל: ע ל מ צ ר י ם: מ ב כו ר פ ר ע ה...ע ד ב כו ר ה ש פ ח ה. כ ל ה פ חו ת ים מ ב כו ר פ ר ע ה ו ח ש ו ב ים מ ב כו ר ה ש פ ח ה, ה יו ב כ ל ל. ו ל מ ה ל קו ב נ י ה ש פ חו ת? ש א ף ה ם ה יו מ ש ת ע ב ד ים ב ה ם ו ש מ ח ים ב צ ר ת ם: ו כ ל ב כו ר ב ה מ ה. ל פ י ש ה יו עו ב ד ין ל ה, ו כ ש ה ק דו ש ב רו ך הו א נ פ ר ע מ ן ה א מ ה נ פ ר ע מ א ל ה יה : 7 ל א י ח ר ץ כ ל ב ל ש נו. או מ ר א נ י, ש הו א ל ש ו ן "ש נ ו ן" ל א י ש נ ן, ו כ ן "ל א ח ר ץ ל ב נ י 24 י ש ר א ל ל א יש א ת ל ש נו " 23 ל א ש נ ן. "א ז ת ח ר ץ" ת ש ת נ ן. "ל מו ר ג ח רו ץ" 25 ש נו ן. "מ ח ש בו ת 27 ח רו ץ" 26 א ד ם ח ר יף ו ש נו ן. "ו י ד ח רו צ ים ת ע ש יר" ח ר יפ ים, סו ח ר ים ש נו נ ים: א ש ר י פ ל ה. י ב ד יל: 20. יהושע ו, טו. 21. תהלים קכד, ג. 22. ברכות ד, א. 23. יהושע י, כא. 24. שמואל ב ה, כד. 25. ישעיה מא, טו. 26. משלי כא, ה. 27. משלי י, ד. Midnight, however, being the exact midpoint between the beginning and end of the night, is associated with neither attribute. In fact, midnight is just a theoretical construct rather than an actual span of time for the moment immediately before midnight is part of the first half of the night and the moment immediately after it is part of the second half. Although midnight defines a specific time, it itself takes up no time, similar to how the corner where two walls intersect defines a location in space but itself takes up no space. Midnight is thus beyond time, and it is by virtue of this transcendence that it can connect the two opposite halves of the night and negotiate the transition from the first to the second. Although we take for granted the transition from pre-midnight to postmidnight (as well as the transition from one direction to another), it in fact takes a time-transcending input to switch from one type of time to another (and a space-transcending input to change from one direction to another), since nature, by its own inertia, always tends to continue in the direction in which it is already going. Hence the great significance of midnight: it is a moment when God s transcendence is revealed. The slaying of the firstborn therefore had to occur exactly at midnight, since it was the final stroke of the Exodus, and in order for the Exodus to occur God had to reveal His transcendence beyond the laws of nature. Naturally, the Exodus could never have occurred, since it was entirely natural for Egypt to be the world s superpower and enslave the Jews, etc. Nature had to be overruled, and this is the essence of midnight Torat Chaim 2:123a; Sefer HaMa amarim 5678, pp. 241 ff; Sefer HaMa amarim 5717, pp. 144 ff. 65

15 Exodus 11:4-7 BO Fourth Reading 4 But before all this, while Moses and Aaron were still standing before Pharaoh, Moses turned and said to Pharaoh, This is what God has said: Whereas I smote you with the preceding nine plagues via emissaries, I am going to administer this final one Myself. 32 The proof of this will be that it will occur exactly at midnight: it will not just begin at midnight, but it will take place entirely in the infinitesimal instance that marks the exact midpoint of the night. Only I can strike so precisely, and only I can administer a plague instantaneously. Alternatively, God told Moses that this plague was going to occur exactly at midnight, but Moses afraid that Pharaoh s astrologers would miscalculate when midnight was and thereby impute this inaccuracy to God hesitated to announce that the plague would occur exactly at midnight. (He did not want to use a water clock or sandglass, since the astrologers could easily tamper with these. 33 And since this was at night, Moses could not use the sundial-type sign he had used to indicate the exact moment when the plague of hail would occur. 34 ) He therefore said, At about midnight on the 15 th of Nisan, the next month, I will go forth in the midst of Egypt. 5 Every firstborn in the land of Egypt will die, from the firstborn of Pharaoh sitting on his throne to the firstborn of the maidservant behind the millstones, as well as every firstborn animal. The maidservants firstborn will die because they, too, mistreated the Israelites and enjoyed seeing them suffer. The firstborn of Egypt s animals will die because the Egyptians worshipped them as gods. 35 The firstborn of Egypt s prisoners, too, will die, 36 both because they, too, enjoyed seeing the Israelites suffer, 37 and also so they will not be able to claim that their gods are punishing the Egyptians for enslaving them. 6 There will be a great outcry throughout all the land of Egypt, such as never has been and never will be again. 7 As a result of this outcry, all the dogs in the vicinity of the Egyptians will get overexcited and start barking ferociously. This will exacerbate the Egyptians terror. But among the Israelites, they will only bark benignly as they do whenever the moon is out; no dog will whet its tongue ferociously against any person or even any beast. No animal will be frightened and run away, so all our cattle will leave with us, as I have said. 38 This is in order that you may know that God is differentiating between the Egyptians and Israel Exactly at midnight: Night is divided into two halves: from dusk until midnight, the sun sinks deeper below the horizon and the sky becomes progressively darker; from midnight until dawn, the sun begins its ascent to the opposite horizon and the sky becomes progressively lighter. The first half of the night is therefore associated with God s attribute of severity and judgment (gevurah), while the second half is associated with God s attribute of kindness (chesed). 32. Likutei Sichot, vol. 21, pp Sichot Kodesh 5740, vol. 1, p :18, above. 35. See 12:13, below :29, below. 37. Rashi on 12:29, below. 38. Above, 10:9, Hitva aduyot 5744, vol. 2, pp ,

16 בא FOURTH READING 8 ו י ר ד ו כ ל ע ב ד י ך א ל ה א ל י ו ה ש ת ח ו ו ל י ל אמ ר צ א א ת ה ו כ ל ה ע ם א ש ר ב ר ג ל י ך ו א ח ר י כ ן א צ א ו י צ א מ ע ם פ ר ע ה ב ח ר י א ף: ס 9 ו י אמ ר י הו ה א ל מ ש ה ל א י ש מ ע א ל יכ ם פ ר ע ה ל מ ע ן ר ב ות מ ופ ת י ב א ר ץ מ צ ר י ם: 10 ומ ש ה ו א ה ר ן ע ש ו א ת כ ל ה מ פ ת ים ה א ל ה ל פ נ י פ ר ע ה ו י ח ז ק י הו ה א ת ל ב פ ר ע ה ו ל א ש ל ח א ת ב נ י י ש ר א ל מ א ר צ ו: ס 12:1 ו י אמ ר י הו ה א ל מ ש ה ו א ל א ה ר ן ב א ר ץ מ צ ר י ם ל אמ ר: 2 ה ח ד ש ה ז ה ל כ ם ר א ש ח ד ש ים ר א ש ון ה וא ל כ ם ל ח ד ש י ה ש נ ה: 8 ו י ר דו כ ל ע ב ד יך. ח ל ק כ בו ד ל מ ל כו ת, ש ה ר י ב ס ו ף י ר ד פ ר ע ה ב ע צ מו א ל יו ב ל י ל ה "ו י אמ ר קו מו צ או מ ת ו ך ע מ י". ו ל א א מ ר לו מ ש ה מ ת ח ל ה "ו י ר ד ת א ל י ך ו ה ש ת ח ו ית ל י": א ש ר ב ר ג ל יך. ה הו ל כ ים א ח ר ע צ ת ו ה ל ו כ ך : ו א ח ר י כ ן א צ א. ע ם כ ל ה ע ם מ א ר צ ך : ו י צ א מ ע ם פ ר ע ה. כ ש ג מ ר ד ב ר יו י צ א מ ל פ נ יו: ב ח ר י א ף. ע ל ש א מ ר לו : "א ל ת ס ף ר או ת פ נ י" 9 : 28 ל מ ע ן ר בו ת מו פ ת י. "מו פ ת י" ש נ י ם. "ר בו ת" ש ל ש ה: מ כ ת ב כו רו ת, ו ק ר יע ת י ם סו ף, ו ל נ ע ר א ת מ צ ר י ם: 10 ו מ ש ה ו א ה ר ן ע ש ו ו גו '. כ ב ר כ ת ב ל נו ז את ב כ ל ה מ ו פ ת ים, ו ל א ש נ א ה כ אן א ל א ב ש ב יל ל ס מ כ ה ל פ ר ש ה ש ל א ח ר יה : 1 ו י אמ ר ה' א ל מ ש ה ו א ל א ה ר ן. ב ש ב יל ש א ה ר ן ע ש ה ו ט ר ח ב מ ו פ ת ים כ מ ש ה, ח ל ק לו כ בו ד ז ה ב מ צ ו ה ר אש ו נ ה, ש כ ל לו ע ם מ ש ה ב ד ב ו ר: ב א ר ץ מ צ ר י ם. חו ץ ל כ ר ך. 28. שמות י, כח. 29. שמות ו, כח. 30. ויקרא ז, לח. 31. במדבר טו, כג. ONKELOS a power that does not answer to the laws of nature. The survival of the Jews throughout history, despite all odds, further testifies to their defiance of natural law. But the most profound way in which the Jewish people transcends nature is by achieving, via the Torah, transcendent Divine consciousness an awareness of God and connection to Him that is totally out of context in this finite, nature-oriented world. 45 Since the world was now forever changed, Nisan, the miracle-month (the word Nisan means miracle ) RASHI became the primary month. True, nature still exists, and therefore the years are still counted from the first of Tishrei, which remains Rosh HaShanah, the day on which the world s material sustenance for the coming year is determined. But in terms of purpose, Nisan from now on assumes pride of place, for the purpose of creation is to infuse the natural order with God s transcendent presence through the Jewish people s dedication to the Torah and its commandments ו י ח תו ן כ ל ע ב ד יך א ל ין ל ו ת י ו י ב עו ן מ נ י ל מ ימ ר פ ו ק א ת ו כ ל ע מ א ד י ע מ ך ו ב ת ר כ ן א פ ו ק ו נ פ ק מ ל ו ת פ ר ע ה ב ת קו ף ר ג ז: 9 ו א מ ר י י ל מ ש ה ל א י ק ב ל מ נ כו ן פ ר ע ה ב ד יל ל א ס ג א ה מו פ ת י ב א ר ע א ד מ צ ר י ם: 10 ו מ ש ה ו א ה ר ן ע ב דו י ת כ ל מו פ ת י א ה א ל ין ק ד ם פ ר ע ה ו א ת ק יף י י י ת ל ב א ד פ ר ע ה ו ל א ש ל ח י ת ב נ י י ש ר א ל מ א ר ע ה : 12:1 ו א מ ר י י ל מ ש ה ו ל א ה ר ן ב א ר ע א ד מ צ ר י ם ל מ ימ ר: 2 י ר ח א ה ד ין ל כו ן ר יש י ר ח י א ק ד מ אי הו א ל כו ן ל י ר ח י ש ת א: או א ינו א ל א ב תו ך ה כ ר ך? ת ל מו ד לו מ ר: "כ צ את י א ת ך ה ע יר" ו גו '. ו מ ה ת פ ל ה ק ל ה ל א ה ת פ ל ל ב תו ך ה כ ר ד ב ו ר ח מו ר, ל א כ ל ש כ ן. ו מ פ נ י מ ה, ל א נ ד ב ר ה ע מ ו ב תו ך ה כ ר ך? ל פ י ש ה י ת ה מ ל א ה ג ל ו ל ים: 2 ה ח ד ש ה ז ה. ה ר א הו ל ב נ ה ב ח ד ו ש ה, ו א מ ר לו : כ ש ה י ר ח מ ת ח ד ש י ה י ה ל ך ר אש ח ד ש. ו א ין מ ק ר א יו צ א מ יד י פ ש ו טו, ע ל ח ד ש נ יס ן א מ ר לו : ז ה י ה י ה ר אש ל ס ד ר מ נ י ן ה ח ד ש ים, ש י ה א א י ר ק רו י "ש נ י", ס יו ן "ש ל יש י": ה ז ה. נ ת ק ש ה מ ש ה ע ל מו ל ד ה ל ב נ ה ב א יזו ש עו ר ת ר א ה ו ת ה י ה ר או י ה ל ק ד ש ו ה ר א ה לו ב א צ ב ע א ת ה ל ב נ ה ב ר ק יע ו א מ ר לו : כ ז ה ר א ה ו ק ד ש! ו כ יצ ד ה ר א הו? ו ה ל א ל א ה י ה מ ד ב ר ע מ ו א ל א ב י ו ם, ש נ א מ ר: "ו י ה י ב יו ם ד ב ר ה'", 29 "ב יו ם מו ך צ ו תו " 30, "מ ן ה י ו ם א ש ר צ ו ה ה' ו ה ל א ה"?! 31 א ל א, ס ל ש ק יע ת ה ח מ ה נ א מ ר ה לו פ ר ש ה זו, ו ה ר א הו ב ח ש כ ה: 45. Sefer HaMa amarim 5634, pp Sefer HaMa amarim 5639, vol. 1, pp. 105, 108 ff; Sefer HaMa amarim 5677, pp , ; Sefer HaMa amarim , pp ; Sefer HaMa amarim , pp ,

17 Exodus 11:8-12:2 BO 8 All these courtiers of yours [i.e., you he spoke euphemistically out of respect for Pharaoh s office ] will then come and prostrate themselves before me and say, Leave, you and all the people who follow your counsel! After that I will leave Egypt with all my people. Having finished speaking, he left Pharaoh s presence indignantly over Pharaoh s warning never to see his face again. 9 God then said to Moses, Pharaoh will not listen to you, in order that My wonders may be multiplied in the land of Egypt. Besides the slaying of the firstborn, there are still more wonders that I will perform when you leave Moses and Aaron had performed all these wonders before Pharaoh, but God toughened Pharaoh s heart and he did not let the Israelites leave his land. In recognition of the part Aaron faithfully played in these events, God addressed the following passage the first official commandment addressed to the Israelites as a people to him as well as to Moses. The Passover Offering 12:1 On the 1 st of Nisan, at sunset when the moon becomes visible God said to Moses and Aaron in the land of Egypt, outside the idol-filled city, after showing them the new moon: 2 This stage of the moon s monthly renewal will signal the beginning of every new month. Moses was not sure how big the new moon must be in order to signal the beginning of a new month, so God told him to look at the moon as it was right then, and said, Like this. God continued, This month, Nisan, shall be for you the beginning of the months; it shall be for you the first of the months of the year. 1 God said to Moses and Aaron: This commandment, to declare a new month whenever the moon begins anew its cycle of growth and decline, is the first one God gave to the Jewish people as a collective whole. As we have seen, 42 Moses allegorically personified the downward revelation of the Torah from on high, while Aaron personified the upward striving of the soul toward Divinity. It was therefore appropriate that the first commandment be addressed to both of them, for the essence of the commandments is the connection between God and the people, the twin sides of which are Torah study and prayer This month, Nisan, shall be for you the beginning of the months: Until this point in history, Tishrei, the month of creation, was considered the first month of the year. Although the years continued to be counted from Tishrei, Nisan became the first month and Tishrei became the seventh. This is because until the Exodus, the world was more or less entirely under the influence of the constant Divine forces God set in motion at the creation of the world and that we call nature. True, there were occasional miracles here and there, but these were the rare exception rather than the rule. It was therefore fitting to consider Tishrei the primary month, since the forces of nature that govern the world came into being in that month. 44 The Exodus, in contrast, heralded the birth of the Jewish people, who would not be subject to the limitations of nature. By virtue of their connection to God and His Torah, the people, both individually and collectively, would be living, walking miracles. The Exodus itself was the first, dramatic example of this freedom; the mass release of a whole population of slaves from the world s preeminent superpower proved to an awestruck world that this people were connected to 41. This refers to the splitting of the sea and the drowning of the Egyptians in it. 42. Above, on 6: Sefer HaMa amarim 5626, p. 41; Sefer HaMa amarim 5632, vol. 1, pp. 263, 270; Sefer HaMa amarim 5716, pp Although the world was actually created on the 25 th of Elul, since Adam and Eve were created only six days later, on the 1 s t of Tishrei, Tishrei is the month in which humanity first beheld creation and creation achieved its purpose. 66

18 בא FOURTH READING ONKELOS Each man among them shall take for himself a lamb or kid: When the Torah will discuss the laws of sacrifices, we will see that in most cases, it will specify precisely what type of animal is to be used for which sacrifice. Even when it allows us to use several types of animals, each class of sacrifice is still predominantly associated with a particular type of animal. The Passover sacrifice, in contrast, is unique in that the Torah gives complete equivalence to both options, a sheep or a goat. One of the differences between sheep and goats is that goats are usually black, while sheep are typically white. The dark goat therefore evokes the imagery of a life devoid of Divine light, i.e., the former life of a penitent sinner. And indeed, although the Torah allows sin-offerings of private individuals to be either sheep or goats, 55 the communal sin-offerings offered on festivals were specifically goats ד ב ר ו א ל כ ל ע ד ת י ש ר א ל ל אמ ר ב ע ש ר ל ח ד ש ה ז ה ו י ק ח ו ל ה ם א י ש ש ה ל ב ית א ב ת ש ה ל ב י ת: 3 מ ל ילו ע ם כ ל כ נ ש ת א ד י ש ר א ל ל מ ימ ר ב ע ס ר א ל י ר ח א ה ד ין ו י ס בו ן ל הו ן ג ב ר א מ ר א ל ב ית א ב א א מ ר א ל ב ית א: RASHI 3 ד ב רו א ל כ ל ע ד ת. ו כ י א ה ר ן מ ד ב ר? ו ה ל א כ ב ר נ א מ ר : 32 "א ת ה ת ד ב ר"?! א ל א, חו ל ק ין כ בו ד ז ה ל ז ה, ו או מ ר ים ז ה ל ז ה: ל מ ד נ י. ו ה ד ב ו ר יו צ א מ ב ין ש נ יה ם, כ א ל ו ש נ יה ם מ ד ב ר ים: ד ב רו א ל כ ל ע ד ת י ש ר א ל 32. שמות ז, ב. ל אמ ר ב ע ש ר ל ח ד ש. ד ב רו ה י ו ם ב ר אש ח ד ש ש י ק חו הו ב ע ש ו ר ל ח ד ש : ה ז ה. פ ס ח מ צ ר י ם מ ק חו ב ע ש ו ר, ו ל א פ ס ח ד ו רו ת: ש ה ל ב ית א ב ת. ל מ ש פ ח ה א ח ת. ה ר י ש ה יו מ ר ב ין, י כו ל ש ה א ח ד ל כ ל ן? ת ל מו ד לו מ ר: "ש ה ל ב י ת": In contrast, the white, unassertive sheep evokes the imagery of a pure life unsullied by sin and undefiled by a skewed ego, i.e., the life of a righteous person. Such a person, rather than bringing a sin-offering, would be apt to bring an ascent-offering, expressing his or her desire to enhance the already-wholesome relationship with God he or she enjoys. And although the Torah allows ascent-offerings to be either sheep or goats, the communal ascent-offerings were specifically sheep. 57 The fact that the Torah gives total equivalence to sheep and goats for the Passover offering reflects the fact that this offering was required of every Jew, regardless of his or her spiritual status. Whether we are righteous or on the way to becoming righteous, we all have to internalize the message of the Exodus from Egypt and be redeemed from the limitations that prevent us from progressing in our relationship with God. 58 [3] On the tenth of this month: God instructed the people to begin preparations for the Passover sacrifice specifically on the tenth of the month. Since they, to varying extents, had been steeped in Egyptian culture, they had to first purify their inner, Divine selves of this negativity before undertaking to purify their animal natures. Inasmuch as the commandments purify the person performing them, this purification process began as soon as God gave the people their first commandment, to declare a new month when the moon begins its cycle anew. This occurred on the first day of Nisan, and on each of the ensuing nine days, another of INNER DIMENSIONS the ten faculties of the people s souls (i.e., the three faculties of the intellect and the seven emotions) was refined as another of the ten sefirot illumined the corresponding soul-faculty. By the tenth day, all ten faculties of the Divine soul had been cleansed by the Divine energy emanating from this commandment, and the people were then ready to begin the task of purifying their human/animal souls. God therefore instructed them to take a lamb, a physical correlate of the animal soul, on this day, and begin to prepare it as the Passover sacrifice Leviticus 4: Leviticus 16:5; Numbers 28:11-29: Numbers 28:1-29: Sefer HaMa amarim 5629, pp. 105 ff, ; Sefer HaMa amarim 5729, pp Sefer HaMa amarim 5741, pp ; Sefer HaMa amarim 5742, pp ; Or HaTorah, Bo, p

19 Exodus 12:3 BO 3 It will soon be time for Me to fulfill My promise to Abraham to redeem his progeny from slavery. 47 But since they have neglected fulfilling My commandments for so long, 48 they lack sufficient merits to warrant this. I will therefore now give them two general commandments to fulfill: the Passover offering, which embodies all the passive commandments, and circumcision, which embodies all the active commandments. Speak together to the entire community of Israel today, on the first of the month, saying: On the tenth of this month each family must designate a lamb or a kid to be its Passover sacrifice, which they will slaughter on the fourteenth of the month. The obligation to designate the lamb or kid on the tenth of the month applies this time only; in subsequent years, there will be no such requirement. This is because the people have become addicted to idolatry, and the sheep is one of the deities of Egypt. By slaughtering the sheep, the Israelites will be denying the divinity of this deity, and by holding it for this purpose for four full days they will be weaning and cleansing themselves from their attachment to idol worship. Just as I made Abraham wait four days before almost sacrificing Isaac in order to ensure that he was fulfilling My command deliberately and not impulsively, 49 so should they spend four days preparing to slaughter the sheep in order to break their attachment to idolatry. 50 Since idolatry is the negation of the entire Torah, by foreswearing idolatry they will in effect be fulfilling all the passive commandments of the Torah. In order for them to acquire the merit of fulfilling active commandments, let all the males who have not yet done so 51 be circumcised on the night of the fourteenth, before eating the Passover sacrifice. 52 Since circumcision is the sign of the covenant between Abraham s progeny and Me, this commandment in effect embodies all the Torah s active commandments. 53 As to how many people will share each lamb or kid: each man among them who heads an extended family-unit shall take for himself a lamb or kid for his extended family, unless the extended family is so big that not everyone will be able to eat a kezayit (38 grams or 1 1/3 ounce) of the lamb or kid. In such a case, they should take a lamb or kid for each nuclear family. 3 But they have neglected fulfilling My commandments for so long, they lack sufficient merits to warrant this: Just as God wanted the Jewish people to merit their redemption from Egypt, He wants us to merit our redemption from our present exile. And just has He wanted them to leave Egypt with great wealth, He wants us to leave our present exile laden with the spiritual and material wealth we have accrued from persevering and passing the tests of exile. In order to hasten the redemption, it is therefore incumbent upon us to accrue as much spiritual merit as we can, and to try to reach every Jew possible in order to help him accrue the maximum spiritual merit, as well. Even if we only succeed in persuading him or her to do one additional good deed or fulfill one more of God s commandments, this could well be the one, last act necessary to tip the scales of merit and usher in the final Redemption Genesis 15: See above, 1: Genesis 22: Likutei Sichot, vol. 16, pp See above, 1: See below, v. 48; Rashi on 24:6, below; Keritot 9a, from Joshua 5:5 and Ezekiel 16: Likutei Sichot, vol. 16, pp Likutei Sichot, vol. 16, pp

20 בא FOURTH READING ONKELOS 4 ו א ם י מ ע ט ה ב י ת מ ה י ות מ ש ה ו ל ק ח ה וא ו ש כ נ ו ה ק ר ב א ל ב ית ו ב מ כ ס ת נ פ ש ת א י ש ל פ י א כ ל ו ת כ ס ו ע ל ה ש ה: 5 ש ה ת מ ים ז כ ר ב ן ש נ ה י ה י ה ל כ ם מ ן ה כ ב ש ים ומ ן ה ע ז ים ת ק ח ו: 6 ו ה י ה ל כ ם ל מ ש מ ר ת ע ד א ר ב ע ה ע ש ר י ום ל ח ד ש ה ז ה ו ש ח ט ו א ת ו כ ל ק ה ל ע ד ת י ש ר א ל ב ין ה ע ר ב י ם: 7 ו ל ק ח ו מ ן ה ד ם ו נ ת נ ו ע ל ש ת י ה מ ז וז ת ו ע ל ה מ ש ק וף ע ל ה ב ת ים א ש ר י אכ ל ו א ת ו ב ה ם: 4 ו א ם י ז ע יר ב ית א מ ל א ת מ נ א ה ע ל א מ ר א ו י ס ב הו א ו ש יב ב ה ד ק ר יב ל ב ית ה ב מ נ י ן נ פ ש ת א ג ב ר ל פו ם מ יכ ל ה ת ת מ נו ן ע ל א מ ר א: 5 א מ ר ש ל ים ד כ ר ב ר ש ת א י ה א ל כו ן מ ן א מ ר י א ו מ ן ע ז י א ת ס בו ן: 6 ו יה י ל כו ן ל מ ט ר א ע ד א ר ב ע ת ע ס ר א יו מ א ל י ר ח א ה ד ין ו י כ סו ן י ת ה כ ל ק ה ל א כ נ ש ת א ד י ש ר א ל ב ין ש מ ש י א: 7 ו י ס בו ן מ ן ד מ א ו י ת נו ן ע ל ת ר ין ס פ י א ו ע ל ש ק פ א ע ל ב ת י א ד י י יכ לו ן י ת ה ב הו ן: 4 ו א ם י מ ע ט ה ב י ת מ ה יו ת מ ש ה. ו א ם י ה יו מו ע ט ין מ ה יו ת מ ש ה א ח ד, ש א ין י כו ל ין ל א כ לו, ו י ב א ל יד י נו ת ר "ו ל ק ח הו א ו ש כ נו " ו גו '. ז הו מ ש מ עו ל פ י פ ש ו טו. ו עו ד י ש ב ו מ ד ר ש 33 ל ל מ ד ש א ח ר ש נ מ נו ע ל יו, י כו ל ין ל ה ת מ ע ט ו ל מ ש ו ך י ד יה ם ה ימ נ ו, ו ל ה מ נו ת ע ל ש ה א ח ר. א ך א ם ב או ל מ ש ו ך י ד יה ם ו ל ה ת מ ע ט "מ ה יו ת מ ש ה" י ת מ ע טו ב עו ד ה ש ה ק י ם, ב ה יו תו ב ח י ים ו ל א מ ש נ ש ח ט: ב מ כ ס ת. ח ש ב ו ן, ו כ ן "מ כ ס ת ה ע ר כ ך " 34 : ל פ י א כ לו. ה ר או י ל א כ יל ה, פ ר ט ל חו ל ה ו ז ק ן, ש א ינ ן י כו ל ים ל א כו ל כ ז י ת: ת כ ס ו. "ת ת מ נ ו ן": 5 ת מ ים. ב ל א מו ם: ב ן ש נ ה. כ ל ש נ תו ק רו י "ב ן ש נ ה", כ לו מ ר ש נ ו ל ד ב ש נ ה זו : מ ן ה כ ב ש ים ו מ ן ה ע ז ים. או מ ז ה או מ ז ה, ש א ף ע ז ק רו י ש ה, ש נ א מ ר: "ו ש ה ע ז ים" 6 : 35 ו ה י ה ל כ ם ל מ ש מ ר ת. ז ה ל ש ו ן ב ק ו ר, ש ט עו ן ב ק ו ר מ מ ו ם, א ר ב ע ה י מ ים ק ד ם ש ח יט ה. ו מ פ נ י מ ה ה ק ד ים ל ק יח תו ל ש ח יט תו א ר ב ע ה י מ ים, מ ה ש ל א צ ו ה כ ן ב פ ס ח ד ו רו ת? ה י ה ר ב י ך מ ת י א ב ן ח ר ש או מ ר: ה ר י הו א או מ ר: "ו א ע ב ר ע ל י ו א ר א ך, ו ה נ ה ע ת ך ע ת ד ד ים" 36 ה ג יע ה ש בו ע ה ש נ ש ב ע ת י ל א ב ר ה ם ש א ג א ל א ת ב נ יו, ו ל א ה יו ב י ד ם מ צ ו ת ל ה ת ע ס ק ב ה ם כ ד י ש י ג א לו, ש נ א מ ר: "ו א ת ע ר ם ו ע ר י ה", 37 ו נ ת ן ל ה ם ש ת י מ צ ו ת: ד ם פ ס ח ו ד ם מ יל ה, 38 ש מ לו ב או תו ה ל י ל ה, ש נ א מ ר: "מ ת ב ו ס ס ת ב ד מ י ך " RASHI ב ש נ י ד מ ים. ו או מ ר: "ג ם א ת ב ד ם ב ר ית ך ש ל ח ת י א ס יר י ך מ ב ו ר א ין מ י ם ב ו " 39. ו ש ה יו ש טו פ ים ב ע בו ד ה ז ר ה, א מ ר ל ה ם: "מ ש כו ו ק חו ל כ ם" 40 מ ש כו י ד יכ ם מ ע בו ד ה ז ר ה, ו ק חו ל כ ם צ אן ש ל מ צ ו ה: ו ש ח טו א תו ו גו '. ו כ י כ ל ן ש ו ח ט ין? א ל א, מ כ אן ש ש לו חו ש ל א ד ם כ מו תו : ק ה ל ע ד ת י ש ר א ל. ק ה ל ו ע ד ה ו י ש ר א ל. מ כ אן א מ רו : פ ס ח י צ ב ו ר נ ש ח ט ין ב ש ל ש כ ת ו ת זו א ח ר זו, נ כ נ ס ה כ ת ר אש ו נ ה נ נ ע לו ד ל תו ת ה ע ז ר ה ו כו '. כ ד א ית א ב פ ס ח ים : 41 ב ין ה ע ר ב י ם. מ ש ש ש עו ת ו ל מ ע ל ה ק רו י "ב ין ה ע ר ב י ם", ש ה ש מ ש נו ט ה ל ב ית מ בו או ל ע רו ב. ו ל ש ו ן "ב ין ה ע ר ב י ם" נ ר א ה ב ע ינ י או ת ן ש עו ת ש ב ין ע ר ב ת ה י ו ם ל ע ר ב ת ה ל י ל ה, ע ר ב ת ה י ו ם ב ת ח ל ת ש ב ע ש עו ת, מ כ י י נ טו צ ל ל י ע ר ב, ו ע ר ב ת ה ל י ל ה ב ת ח ל ת ה ל י ל ה. "ע ר ב" ל ש ו ן נ ש ף ו ח ש ך, כ מו : "ע ר ב ה כ ל ש מ ח ה" : 42 7 ו ל ק חו מ ן ה ד ם. זו ק ב ל ת ה ד ם. י כו ל ב י ד? ת ל מו ד לו מ ר: "א ש ר ב ס ף": ה מ זו ז ת. ה ם ה ז קו פו ת, א ח ת מ כ אן ל פ ת ח ו א ח ת מ כ אן: ה מ ש קו ף. הו א ה ע ל יו ן ש ה ד ל ת ש ו ק ף ע ל יו כ ש ס ו ג ר ין או תו, לינטיי"ר ב ל ע ז. 43 ו ל ש ו ן "ש ק יפ ה" ח ב ט ה, כ מו : "קו ל ע ל ה נ ד ף" 44 "ט ר פ א ד ש ק יף". "ח ב ו ר ה" 45 "מ ש קו פ י": ע ל ה ב ת ים א ש ר י אכ לו א תו ב ה ם. ו ל א ע ל מ ש קו ף ו מ זו זו ת ש ב ב ית ה ת ב ן ו ב ב ית ה ב ק ר, ש א ין ד ר ין ב תו כ ן: 33. מכילתא פרשה ג. 34. ויקרא כז, כג. 35. דברים יד, ד. 36. יחזקאל טז, ח. 37. שם, ז. 38. שם, ו. 39. זכריה ט, יא. 40. שמות יב, כא. 41. סד,א. 42. ישעיה כד, יא. 43. מ ש ק ף. 44. ויקרא כו, לו. 45. שמות כא, כה. 60. Below, v Rashi on v. 13, below. 62. Above, on v See Tanya, chapter 6 (11a). 64. Or HaTorah, Bo, pp ; Sefer HaMa amarim 5742, pp

21 Exodus 12:4-7 BO 4 On the other hand, if the nuclear family is too small to require a lamb or kid, then the family-head and a neighbor who is close to his home shall take one together, according to the number of people, for it is forbidden to leave any of the meat of the offering uneaten (or unburned) until morning. If, after forming a group to eat a specific lamb or kid together, someone wants to leave this group and join another, this may be done only before the animal is slaughtered. You shall be counted for the lamb or kid according to what each individual eats. Thus, the sick or elderly, who cannot eat a kezayit, are not counted. 5 You shall use a flawless young male animal in its first year for this offering; you may take it from the sheep or from the goats. 6 You shall keep watch over it, making sure it does not develop any blemish, until the fourteenth day of this month, i.e., for a minimum of four days. This obligation does apply to all future Passover offerings; it is only the obligation to designate a specific lamb or kid as the Passover offering on the tenth that applies this time only. The entire assembled community of Israel shall then slaughter their sacrifices in the afternoon of the fourteenth, in three shifts. Although only one person will slaughter each lamb or kid on behalf of the group, since a person s designated substitute is his legal proxy, it will be as if they all slaughtered it. 7 When slaughtering the lamb or kid, they shall collect the blood in a basin. 60 They shall take some of the blood that has been collected this way and put it on the two doorposts and on the lintel inside 61 the houses in which they will eat the sacrifice. They do not need to put any of the blood on structures not used for dwelling. [6] You shall keep watch over it until the fourteenth day of this month The entire assembled community of Israel shall slaughter it in the afternoon: Thus, the animal had to be watched for three full days plus an additional half day before being slaughtered. This is because, as we pointed out, 62 this sheep or goat was a physical correlate of the human/animal soul, which originates in the realm of neutrality (kelipat nogah) between holiness and evil. This aspect of our personality is oriented neither toward nor against holiness; it simply seeks its own preservation and comfort. Since it is not inherently antagonistic to Divine concerns, it can be elevated and co-opted into the Godly life. But by the same token, it can also be co-opted into the service of evil, and this is what happens when materialism becomes intractable, as it did in Egypt. In such a case, the necessary and innocuous drive INNER DIMENSIONS for self-preservation becomes transformed into an unending quest for material satiation and stimulation that overtakes our lives and even makes us antagonistic to holiness. Inasmuch as the Jews in Egypt had been immersed in Egyptian culture, their human/animal souls had to be purified of this defilement. Since there are three degrees of evil, 63 this was correspondingly a three-day process. On the fourth day, the human/ animal soul was again its neutral self, and the animal personifying it could be slaughtered. But the neutrality of the human/animal soul evinces equal propensities toward good and evil. It was therefore necessary to wait until half of the fourth day had passed, corresponding to the evil half of this soul, before finally slaughtering the animal and absorbing the human/animal soul into the life of Divine consciousness

22 בא FOURTH READING 8 ו א כ ל ו א ת ה ב ש ר ב ל י ל ה ה ז ה צ ל י א ש ומ צ ות ע ל מ ר ר ים י אכ ל ה ו: 9 א ל ת אכ ל ו מ מ נ ו נ א וב ש ל מ ב ש ל ב מ י ם כ י א ם צ ל י א ש ר א ש ו ע ל כ ר ע יו ו ע ל ק ר ב ו: 10 ו לא ת ות יר ו מ מ נ ו ע ד ב ק ר ו ה נ ת ר מ מ נ ו ע ד ב ק ר ב א ש ת ש ר פ ו: 11 ו כ כ ה ת אכ ל ו א ת ו מ ת נ יכ ם ח ג ר ים נ ע ל יכ ם ב ר ג ל יכ ם ומ ק ל כ ם ב י ד כ ם ו א כ ל ת ם א ת ו ב ח פ ז ון פ ס ח ה וא ל יה ו ה: ONKELOS 8 ו י יכ לו ן י ת ב ס ר א ב ל יל י א ה ד ין ט ו י נו ר ו פ ט יר ע ל מ ר ר ין י יכ לו נ ה : 9 ל א ת יכ לו ן מ נ ה כ ד ח י ו א ף ל א ב ש ל א מ ב ש ל ב מ י א א ל ה ין ט ו י נו ר ר יש ה ע ל כ ר עו ה י ו ע ל ג ו ה : 10 ו ל א ת ש א רו ן מ נ ה ע ד צ פ ר א ו ד י ש ת א ר מ נ ה ע ד צ פ ר א ב נו ר א תו ק דו ן: 11 ו כ ד ין ת יכ לו ן י ת ה ח ר צ יכו ן י הו ן א ס יר ין מ ס נ יכו ן ב ר ג ל יכו ן ו חו ט ר יכו ן ב י ד כו ן ו ת יכ לו ן י ת ה ב ב ה ילו פ ס ח א הו א ק ד ם י י : 8 א ת ה ב ש ר. ו ל א ג יד ים ו ע צ מו ת: ע ל מ ר ר ים. כ ל ע ש ב מ ר נ ק ר א "מ רו ר", ו צ ו ם ל א כו ל מ רו ר ז כ ר ל "ו י מ ר רו א ת ח י יה ם" 9 : 46 א ל ת אכ לו מ מ נ ו נ א. ש א ינו צ לו י כ ל צ ר כ ו, קו ר או "נ א" ב ל ש ו ן ע ר ב י: ו ב ש ל מ ב ש ל. כ ל ז ה ב א ז ה ר ת "א ל ת אכ לו ": ב מ י ם. מ נ י ן ל ש א ר מ ש ק ין? ת ל מו ד לו מ ר: "ו ב ש ל מ ב ש ל" מ כ ל מ קו ם: ג ז ר ע ל יו ב מ צ ו ת ע ש ה, ו כ אן כ י א ם צ ל י א ש. ל מ ע ל ה 47 הו ס יף ע ל יו ל א ת ע ש ה: "א ל ת אכ לו מ מ נ ו...כ י א ם צ ל י א ש ": ר אש ו ע ל כ ר ע יו. צו ל הו כ ל ו כ א ח ד ע ם ר אש ו ו ע ם כ ר ע יו ו ע ם ק ר ב ו, ו ב נ י מ ע יו נו ת ן ל תו כו א ח ר ה ד ח ת ן. ו ל ש ו ן "ע ל כ ר ע יו ו ע ל ק ר ב ו ", כ ל ש ו ן "ע ל צ ב או ת ם" כ מו "ב צ ב או ת ם" כ מו ת ש ה ן, א ף ז ה כ מו ת ש הו א, כ ל ב ש רו מ ש ל ם: 10 ו ה נ ת ר מ מ נ ו ע ד ב ק ר. מ ה ת ל מו ד לו מ ר "ע ד ב ק ר" פ ע ם ש נ י ה? ל ת ן ב ק ר ע ל All three must be totally permeated by the fire of holiness, i.e., warmth and enthusiasm for the Creator. 69 From another perspective, the head, legs, and internal organs signify the intellect, the desire to control (i.e., to keep others trampled underfoot), and the pursuit of livelihood, respectively. Just as the Passover sacrifice was intended to slaughter the idolatry of Egypt, so is it intended to warn us not to make idols out of these three aspects of our lives: We must not idolize our intellect, making it the measure of all things, but rather submit ourselves to God s will even when it seems to contravene the dictates of our limited, human intellect. We must not make an idol out of our hunger for power, mercilessly aggrandizing ourselves at others expense. We must not make an idol out of the pursuit of our livelihood, justifying all means to achieving wealth, comfort, and prestige. 70 RASHI 46. שמות א, יד. 47. פסוק ח. 48. פסחים פג, נ. 49. שמואל א כג, כו. 50. מלכים ב ז, טו. 51. פ ס ח. 11 You shall eat it in haste: Although the Jews of the Exodus had cleansed themselves of their actual involvement in Egyptian culture, they still harbored a certain degree of infatuation for it. They had not yet totally uprooted the old values and ways of the thinking; this would come only later when they received the Torah and began to structure their lives around its commandments. In the meantime, the glamour of Egyptian materialism still beckoned them. God therefore had to hurry them out of Egypt while they were still sufficiently impressed by the events of the past year to encourage them to leave the only home they knew both physically and culturally and venture into the double unknown of the inhospitable desert and a lifestyle of holiness. The same is true whenever we go out of a personal Egypt, when we leave behind the comfort of our previous way of living and rise to a new level of Divine consciousness and its accompanying lifestyle. In order to stay on the new path, it is crucial to sustain ב ק ר, ש ה ב ק ר מ ש מ עו מ ש ע ת ה נ ץ ה ח מ ה, ו ב א ה כ תו ב ל ה ק ד ים ש א סו ר ב א כ יל ה מ ע לו ת ה ש ח ר. ז הו ל פ י מ ש מ עו. ו עו ד מ ד ר ש א ח ר : 48 ל מ ד ש א ינו נ ש ר ף ב יו ם טו ב א ל א מ מ ח ר ת, ו כ ך ת ד ר ש נ ו : ו ה נ ת ר מ מ נ ו ב ב ק ר ר אש ו ן ע ד ב ק ר ש נ י, ת ע מ ד ו ת ש ר פ נ ו : 11 מ ת נ יכ ם ח ג ר ים. מ ז מ נ ים ל ד ר ך : ב ח פ זו ן. ל ש ו ן ב ה ל ה ו מ ה ירו ת, כ מו : "ו י ה י ד ו ד נ ח פ ז ל ל כ ת", 49 "א ש ר ה ש ל יכו א ר ם ב ח פ ז ם" : 50 פ ס ח הו א ל ה'. ה ק ר ב ן ק רו י "פ ס ח", ע ל ש ם ה ד ל ו ג ו ה פ ס יח ה ש ה ק דו ש ב רו ך הו א ה י ה מ ד ל ג ב ת י י ש ר א ל מ ב ין ב ת י מ צ ר י ם, ו קו פ ץ מ מ צ ר י ל מ צ ר י ו י ש ר א ל א מ צ ע י נ מ ל ט. ו א ת ם ע ש ו כ ל ע בו דו ת יו ל ש ם ש מ י ם. ד ב ר א ח ר: ד ר ך ד ל ו ג ו ק פ יצ ה, ז כ ר ל ש מו ש ק רו י "פ ס ח". ו ג ם פשק"א 51 ל ש ו ן פ ס יע ה: 69. Sefer HaMa amarim , pp Encyclical letter of Nisan 11, 5726 (Torat Menachem Igrot Melech, vol. 2, pp ). 69

23 Exodus 12:8-11 BO 8 They shall eat the meat on that night, but they only need to eat the meat not the sinews or bones. They shall eat it roasted over fire, with matzah, and together with bitter herbs, the latter to remind them of the bitterness of the exile from which I am redeeming them. 9 Tell them: Do not eat any of it half-cooked or cooked in water or any other liquid, but only roasted over fire whole, together with its head, its legs, and its internal organs, after you have rinsed the latter. The instruction to eat it roasted is phrased both positively (in the previous verse) and negatively (in this verse) in order to make someone who eats it any other way liable for transgressing both an active and a passive commandment. 10 You shall not leave any of it over until morning. Any of it that is left over until morning, i.e., dawn, you shall burn in fire. However, you should not burn this leftover meat on the morning of the holiday itself; you should wait until the morning of the next day. 11 And this is how you shall eat it: with your waist belted, prepared to travel, your shoes on your feet, your staff in your hand, and you shall eat it in haste. This offering shall be known as the Passover offering to God, because when I kill the firstborn of Egypt, I will pass over any Israelite firstborn that happens to be among the Egyptians, as will be explained presently. Furthermore, you are to perform the rites associated with this offering in an energetic, hasty manner, reminiscent of how I jumped from house to house to rescue you. 8 With matzah: The commandment to eat matzah was given before the people were hastily forced out of Egypt and their dough could not rise. In other words, there was an intrinsic reason to eat matzah quite apart from any incidental circumstances regarding the timing of the people s departure. In general, bread is associated with knowledge and awareness. According to one opinion, the fruit of the Tree of Knowledge was wheat, and we are taught that a baby cannot know how to call to its father and mother until it has tasted the taste of grain. 65 Unleavened and leavened bread respectively signify immature and mature consciousness: childlike, innocent faith versus mature understanding. Although God wants us to use our minds to understand as much as we can about Him, His providence, and His law, the foundation of our relationship with Him is simple, innocent faith. This faith is not blind; it is the result of the intrinsic connection and identity between God and the core-essence of our Jewish consciousness, the Divine soul. Whenever that connection is tapped, our basic faith in God is renewed. The transcendent revelation the people were about to experience at midnight was going to bring them to an altogether new level of awareness, notwithstanding whatever connection they might have had with God before the Exodus. They were about to be virtually reborn to a new childhood, a new innocence, and the appropriate way of initially accepting this revelation was simple faith. There would be time later for analysis, inquiry, and understanding; right now too much intellect would just get in the way of the experience. This is why they had to eat matzah, the bread of faith. Moreover, leavened and unleavened bread respectively indicate ego and selflessness. The puffed up, risen bread evokes the image of a haughty, self-assertive individual, in contrast to the humble, lowly, flat, self-effacing matzah. Inasmuch as there is no room for God in someone who is full of himself, 66 the prerequisite for any new Godly revelation is a self-effacing attitude, in which we declare ourselves ready to give up our precious preconceptions and entrenched world-view in favor of the new insight we hope to receive from God. 67 This is another reason that the people had to eat matzah before the imminent midnight revelation Roasted over fire, together with its head, its legs, and its internal organs: Allegorically, the head, legs, and internal organs signify the three dimensions of Jewish religious observance. The head is the study of the Torah; the legs limbs of action are the active performance of the commandments; and the internal organs refer to prayer, the inner life of religious observance. 65. Berachot 40a. 66. Par. Sotah 5a. 67. The theme of matzah vs. leavened bread will be developed more fully in Leviticus Likutei Torah 2:13a-14b. 69

24 בא FOURTH READING ONKELOS 12 ו ע ב ר ת י ב א ר ץ מ צ ר י ם ב ל י ל ה ה ז ה ו ה כ ית י כ ל ב כ ור ב א ר ץ מ צ ר י ם מ א ד ם ו ע ד ב ה מ ה וב כ ל א לה י מ צ ר י ם א ע ש ה ש פ ט ים א נ י י הו ה: 13 ו ה י ה ה ד ם ל כ ם ל א ת ע ל ה ב ת ים א ש ר א ת ם ש ם ו ר א ית י א ת ה ד ם ופ ס ח ת י ע ל כ ם ו לא י ה י ה ב כ ם נ ג ף ל מ ש ח ית ב ה כ ת י ב א ר ץ מ צ ר י ם: 12 ו א ת ג ל י ב א ר ע א ד מ צ ר י ם ב ל יל י א ה ד ין ו א ק טו ל כ ל ב ו כ ר א ב א ר ע א ד מ צ ר י ם מ א נ ש א ו ע ד ב ע יר א ו ב כ ל ט ע ו ת מ צ ר א י א ע ב ד ד ינ ין א נ א י י : 13 ו יה י ד מ א ל כו ן ל א ת ע ל ב ת י א ד י א ת ו ן ת מ ן ו א ח ז י י ת ד מ א ו א יחו ס ע ל יכו ן ו ל א י ה י ב כו ן מו ת א ל ח ב ל א ב מ ק ט ל י ב א ר ע א ד מ צ ר י ם: 12 ו ע ב ר ת י. כ מ ל ך ה עו ב ר מ מ קו ם ל מ קו ם, ו ב ה ע ב ר ה א ח ת ו ב ר ג ע א ח ד כ ל ן לו ק ין: כ ל ב כו ר ב א ר ץ מ צ ר י ם. א ף ב כו רו ת א ח ר ים ו ה ם ב מ צ ר י ם. ו מ נ י ן א ף ב כו ר י מ צ ר י ם ש ב מ קו מו ת א ח ר ים? ת ל מו ד לו מ ר: "ל מ כ ה מ צ ר י ם ב ב כו ר יה ם" : 52 מ א ד ם ו ע ד ב ה מ ה. מ י ש ה ת ח יל ב ע ב ר ה מ מ נ ו מ ת ח ל ת ה פ ר ע נו ת: ו ב כ ל א ל ה י מ צ ר י ם. ש ל ע ץ נ ר ק ב ת, ו ש ל מ ת כ ת נ מ ס ת ו נ ת כ ת ל א ר ץ: א ע ש ה ש פ ט ים א נ י ה'. א נ י ב ע צ מ י ו ל א ע ל י ד י ש ל יח : 13 ו ה י ה ה ד ם ל כ ם ל א ת. ל כ ם ל או ת ו ל א ל א ח ר ים ל או ת. מ כ אן, ש ל א נ ת נו ה ד ם א ל א מ ב פ נ ים: ו ר א ית י א ת ה ד ם. ה כ ל ג לו י ל פ נ יו, א ל א א מ ר ה ק דו ש ב רו ך הו א: נו ת ן א נ י א ת ע ינ י 52. תהלים קלו, י. 53. ישעיה לא, ה. 54. מלכים א יח, כא. RASHI ל ר או ת ש א ת ם ע סו ק ים ב מ צ ו ת י, ו פו ס ח א נ י ע ל יכ ם: ו פ ס ח ת י. ו ח מ ל ת י, ו דו מ ה לו : "פ ס ח ו ה מ ל יט". 53 ו א נ י או מ ר: כ ל "פ ס יח ה" ל ש ו ן ד ל ו ג ו ק פ יצ ה, "ו פ ס ח ת י" מ ד ל ג ה י ה מ ב ת י י ש ר א ל ל ב ת י מ צ ר י ם, ש ה יו ש רו י ם ז ה ב תו ך ז ה. ו כ ן "פ סח ים ע ל ש ת י ה ס ע פ ים", 54 ו כ ן כ ל ה פ ס ח ים הו ל כ ים כ קו פ צ ים. ו כ ן "פ סו ח ו ה מ ל יט" מ ד ל גו ו מ מ ל טו מ ב ין ה מ ו מ ת ים: ו ל א י ה י ה ב כ ם נ ג ף. א ב ל הו ו ה הו א ב מ צ ר י ם. ה ר י ש ה י ה מ צ ר י ב ב יתו ש ל י ש ר א ל, י כו ל י מ ל ט? ת ל מו ד לו מ ר: "ו ל א י ה י ה ב כ ם נ ג ף", א ב ל הו ו ה ב מ צ ר י ש ב ב ת יכ ם. ה ר י ש ה י ה י ש ר א ל ב ב יתו ש ל מ צ ר י ש ו מ ע א נ י י ל ק ה כ מו תו? ת ל מו ד לו מ ר: "ו ל א י ה י ה ב כ ם נ ג ף": nature could not be vanquished by a force that was itself part of creation and subject to its laws. He had to reveal the aspect of Himself that transcends creation and its natural laws. 80 I and none other: Having already negated the option of sending any emissary whatsoever, this expression seems superfluous. Whenever God reveals that aspect of Himself that transcends creation, He is also revealing that aspect of Himself that transcends the dichotomy between good and evil. After all, good and evil are arbitrary concepts that God invented and defined for use in the created world. Therefore, whenever this level of Divinity is operative within creation, evil can claim equal rights to legitimacy along with good. Precautions must therefore be taken to ensure that this does not happen. 81 God therefore concluded His announcement of this imminent revelation with the promise that He will not allow forces not subordinate to His will to take advantage of it. In other words, the revelation of His transcendence will be accompanied by the revelation that despite the existential equivalency of good and evil at this level, He still prefers good to evil There were some Jews in Egyptian houses that night: Evidently, the well-known Jewish inferiority complex has existed for a long time. The Jews had witnessed amazing miracles over the past year, demonstrating how God singled them out from all nations and was going to elevate them to the pinnacle of human achievement by giving them His Torah. Egyptian civilization lay crumbling at their feet. Yet, on the night of their redemption, when they should have felt unabashedly proud to be part of the chosen people, they were instead busy trying to ingratiate themselves with the Egyptians, trying to convince both themselves and the Egyptians that the Jews are really not special after all and all this in violation of God s specific instruction to stay at home that night! Without denigrating any non-jewish nation or individual, God forbid, it is imperative that we provide ourselves and those around us once and for all with the education necessary to understand and appreciate the differences between Jews and non-jews. It is neither an embarrassment to ourselves nor any disparagement of non-jews for a Jew to be proud to be Jewish and to affirm the uniqueness of the Jewish people. 83 (Zohar Chadash, Yitro [beginning]). 80. Likutei Torah 2:12c; Sefer HaMa amarim 5644, pp. 224 ff; Likutei Sichot, vol. 3, p See also below, on 34: Likutei Torah 2:12cd. 83. Sichot Kodesh 5636, vol. 1, pp

25 Exodus 12:12-13 BO 12 I will pass through the land of Egypt on that night in order to begin your redemption from exile, and the first act in this process is that I will instantaneously 71 strike down every firstborn in the land of Egypt, whether man or beast. Since the men sinned first, they will be killed first; since the beasts were only used to oppress the people, they will be killed second. I will also kill all the firstborn of other non-jewish nations that happen to be in Egypt since these nations also relished the Jewish people s suffering 71a and all the Egyptian firstborn that happen not to be in Egypt at that time. Upon all the gods of Egypt I will mete out chastisements: wooden idols will rot; metal idols will melt. I, God, will mete out these chastisements Myself, and not through any emissary. 13 The blood will serve you as a sign on the houses in which you are: I will see that you did what I told you to do with the blood and in this merit I will mercifully pass over you, and there will be no destructive plague among you when I strike Egypt. But an Egyptian firstborn who happens to be in your home will nonetheless be killed. It was necessary to pass over the Israelites for two reasons: because there were Egyptian houses in the Jewish region of Goshen, 72 and because despite God s commandment not to leave their own homes until morning 73 there were some Jews in Egyptian houses that night. 74 the momentum and take care not to slide back into previous habits. In the coming messianic redemption, however, this caution will be unnecessary. Since this redemption will be absolute and encompass all reality, the exilic mentality of materialism will no longer exist. There will be no possibility of backsliding, so haste will not be necessary. As God tells us, 75 You will not leave in haste, nor will you walk hurriedly. 76 With your waist belted, your shoes on your feet, your staff in your hand: Allegorically, these three instructions for eating the Passover sacrifice are the three requirements for leaving any personal or collective Egypt : Your waist belted: Just as the hips and waist support the rest of the body, so is our faith in God the foundation and basis of Judaism. Girding the waist means strengthening our faith so it can permeate all aspects of our lives. Your shoes on your feet: Shoes are made of animal leather, which must be tanned and softened in order to be formed into the proper shape. They thus signify how we are to refine our animal nature and make it receptive to Divine purposes. But even this is not enough; we must put these shoes on our feet, which means that we must harness our animal nature for holy purposes, making it carry out our Divine soul s will, just as the feet carry out the brain s will to walk or run. Your staff in your hand: Among other things, a staff serves to guide the animals accompanying a traveler, keeping them on the right path. Similarly, when our animal nature balks at the stringencies we may have adopted in our path toward holiness, we need to be able to prod it back in line. Thus prepared, we can confidently leave our Egypt. 77 You are to perform the rites in an energetic, hasty manner: The Passover sacrifice had to be prepared hastily because it expressed the manner in which the people were redeemed from Egypt. After generations of sinking progressively deeper into Egyptian degradation, the people completely turned their lives around and ascended to the pinnacle of holiness at Mount Sinai in the short span of forty-nine days. This quantum leap truly required a jump from one reality into another I will pass through the land of Egypt on that night: The Jewish people had sunk almost to the nadir of impurity in Egypt, 79 becoming almost fully absorbed into the mentality of Egyptian culture. As was mentioned previously, the basis of Egyptian civilization was the belief in the immutable supremacy of the laws of nature. Therefore, in order to extricate the Jewish people from Egyptian materialism, God could not send an emissary, i.e., a finite, created being. The idolatry of 71. Likutei Sichot, vol. 36, pp a. Maskil LeDavid; cf. above, 11: See on 1:21, above. 73. v. 22, below. 74. Likutei Sichot, vol. 36, p Isaiah 52: Tanya, chapter 31; Or HaTorah, Bo, pp ; Torat Shmuel, VeKachah (5637), chapters 1-4; Sefer HaMa amarim 5737, pp Sefer HaMa amarim 5737, pp Encyclical letter of Nisan 1, 5736 (Torat Menachem Igrot Melech, vol. 2, pp ; Likutei Sichot, vol. 12, pp ). 79. I.e., to the 49 th of the fifty levels of impurity 70

26 בא FOURTH READING 14 ו ה י ה ה י ום ה ז ה ל כ ם ל ז כ ר ון ו ח ג ת ם א ת ו ח ג ל יה ו ה ל ד ר ת יכ ם ח ק ת ע ול ם ת ח ג ה ו: 15 ש ב ע ת י מ ים מ צ ות ת אכ ל ו א ך ב י ום ה ר א ש ון ת ש ב ית ו ש א ר מ ב ת יכ ם כ י כ ל א כ ל ח מ ץ ו נ כ ר ת ה ה נ פ ש ה ה וא מ י ש ר א ל מ י ום ה ר א ש ן ע ד י ום ה ש ב ע י: 16 וב י ום ה ר א ש ון מ ק ר א ק ד ש וב י ום ה ש ב יע י מ ק ר א ק ד ש י ה י ה ל כ ם כ ל מ ל אכ ה לא י ע ש ה ב ה ם א ך א ש ר י א כ ל ל כ ל נ פ ש ה וא ל ב ד ו י ע ש ה ל כ ם: 17 ו ש מ ר ת ם א ת ה מ צ ות כ י ב ע צ ם ה י ום ה ז ה ה וצ את י א ת צ ב א ות יכ ם מ א ר ץ מ צ ר י ם ו ש מ ר ת ם א ת ה י ום ה ז ה ל ד ר ת יכ ם ח ק ת ע ול ם: 18 ב ר א ש ן ב א ר ב ע ה ע ש ר י ום ל ח ד ש ב ע ר ב ת אכ ל ו מ צ ת ע ד י ום ה א ח ד ו ע ש ר ים ל ח ד ש ב ע ר ב: 19 ש ב ע ת י מ ים ש א ר ל א י מ צ א ב ב ת יכ ם כ י כ ל א כ ל מ ח מ צ ת ו נ כ ר ת ה ה נ פ ש ה ה וא מ ע ד ת י ש ר א ל ב ג ר וב א ז ר ח ה א ר ץ: ONKELOS 14 ו יה א יו מ א ה ד ין ל כו ן ל דו כ ר נ א ו ת ח ג ו ן י ת ה ח ג א ק ד ם י י ל ד ר יכו ן ק י ם ע ל ם ת ח ג נ ה : 15 ש ב ע ת יו מ ין פ ט יר ן ת יכ לו ן ב ר ם ב יו מ א ק ד מ א ה ת ב ט לו ן ח מ יר א מ ב ת יכו ן א ר י כ ל ד י יכו ל ח מ יע ו י ש ת יצ י א נ ש א ה הו א מ י ש ר א ל מ י ו מ א ק ד מ א ה ע ד יו מ א ש ב יע א ה: 16 ו ב יו מ א ק ד מ א ה מ ע ר ע ק ד יש ו ב יו מ א ש ב יע א ה מ ע ר ע ק ד יש י ה י ל כו ן כ ל ע יב יד א ל א י ת ע ב יד ב הו ן ב ר ם מ ה ד י מ ת א כ ל ל כ ל נ פ ש הו א ב ל חו דו ה י י ת ע ב ד ל כו ן: 17 ו ת ט רו ן י ת פ ט יר א א ר י ב כ ר ן יו מ א ה ד ין א פ יק ית י ת ח יל יכו ן מ א ר ע א ד מ צ ר י ם ו ת ט רו ן י ת יו מ א ה ד ין ל ד ר יכו ן ק י ם ע ל ם: 18 ב נ יס ן ב א ר ב ע א ע ש ר א יו מ א ל י ר ח א ב ר מ ש א ת יכ לו ן פ ט יר א ע ד יו מ א ח ד ו ע ש ר ין ל י ר ח א ב ר מ ש א: 19 ש ב ע ת יו מ ין ח מ יר א ל א י ש ת כ ח ב ב ת יכו ן א ר י כ ל ד י יכו ל מ ח מ ע א ו י ש ת יצ י א נ ש א ה הו א מ כ נ ש ת א ד י ש ר א ל ב ג י ו ר א ו ב י צ יב א ד א ר ע א: RASHI כ מו : "ה ר איש ו ן א ד ם ת ו ל ד" 58 ה ל פ נ י א ד ם נו ל ד ת. 14 ל ז כ רו ן. ל דו רו ת: ו ח ג ת ם א תו. יו ם ש הו א ל ך ל ז כ רו ן או א ינו א ל א ר אש ו ן ש ל ש ב ע ה? ת ל מו ד לו מ ר: "ל א א ת ה חו ג גו. ו ע ד י ן ל א ש מ ע נו א י ז הו יו ם ה ז כ רו ן, ת ל מו ד לו מ ר: "ז כו ר א ת ה י ו ם ה ז ה א ש ר י צ את ם", 55 ל מ ד נו ש י ו ם ה י צ יא ה הו א יו ם ש ל ז כ רו ן. ו א יז ה יו ם י צ או? ת ל מו ד לו מ ר: "מ מ ח ר ת ה פ ס ח י צ או " ה ו י או מ ר יו ם ט"ו ב נ יס ן הו א ש ל יו ם טו ב, ש ה ר י ל יל ט"ו א כ לו א ת ה פ ס ח ו ל ב ק ר י צ או : ל ד ר ת יכ ם. ש ו מ ע א נ י מ עו ט ד ו רו ת ש נ י ם, ת ל מו ד לו מ ר: "ח ק ת עו ל ם ת ח ג הו ": 15 ש ב ע ת י מ ים. שייטיינ"א 56 ש ל י מ ים: ש ב ע ת י מ ים מ צ ו ת ת אכ לו. ו ב מ קו ם א ח ר הו א או מ ר: "ש ש ת י מ ים ת אכ ל מ צ ו ת"? 57 ל מ ד ע ל ש ב יע י ש ל פ ס ח ש א ינו חו ב ה ל א כו ל מ צ ה, ו ב ל ב ד ש ל א י אכ ל ח מ ץ. מ נ י ן א ף ש ש ה ר ש ו ת? ת ל מו ד לו מ ר: "ש ש ת י מ ים" זו מ ד ה ב ת ו ר ה: ד ב ר ש ה י ה ב כ ל ל ו י צ א מ ן ה כ ל ל ל ל מ ד, ל א ל ל מ ד ע ל ע צ מו ב ל ב ד י צ א, א ל א ל ל מ ד ע ל ה כ ל ל כ ל ו י צ א מ ה ש ב יע י ר ש ו ת א ף ש ש ה ר ש ו ת. י כו ל א ף ל י ל ה ה ר אש ו ן ר ש ו ת? ת ל מו ד לו מ ר: "ב ע ר ב ת אכ לו מ צ ו ת", ה כ תו ב ק ב עו חו ב ה: א ך ב י ו ם ה ר אש ו ן ת ש ב יתו ש א ר. מ ע ר ב יו ם טו ב. ו ק רו י "ר אש ו ן", ל פ י ש הו א ל פ נ י ה ש ב ע ה, ו מ צ ינו מ ק ד ם ק רו י "ר אש ו ן", 55. שמות יג, ג. 56. ק ב וצ ה ש ל ש ב ע ה. 57. דברים טז, ח. 58. איוב טו, ז. 59. ויקרא כב, ג. 60. שמות יג, ז. ת ש ח ט ע ל ח מ ץ" ל א ת ש ח ט ה פ ס ח ו ע ד י ן ח מ ץ ק י ם: ה נ פ ש ה ה וא. כ ש ה יא ב נ פ ש ה ו ב ד ע ת ה, פ ר ט ל א נו ס: מ י ש ר א ל. ש ו מ ע א נ י ת כ ר ת מ י ש ר א ל ו ת ל ך ל ה ל ע ם א ח ר, ת ל מו ד לו מ ר ב מ קו ם א ח ר: "מ ל פ נ י" 59 ב כ ל מ קו ם ש הו א ר ש ו ת י: 16 מ ק ר א ק ד ש. "מ ק ר א" ש ם ד ב ר, ק ר א או תו ק ד ש ל א כ יל ה ו ש ת י ה ו כ סו ת: ל א י ע ש ה ב ה ם. א פ ל ו ע ל י ד י א ח ר ים: הו א ל ב ד ו. "הו א" ו ל א מ כ ש יר יו, ש א פ ש ר ל ע ש ו ת ן מ ע ר ב יו ם טו ב: ל כ ל נ פ ש. א פ ל ו ל ב ה מ ה. י כו ל א ף ל נ כ ר ים? ת ל מו ד לו מ ר: "ל כ ם" )נ"א: "א ך "(: 17 ו ש מ ר ת ם א ת ה מ צ ו ת. ש ל א י בו או ל יד י ח מ ו ץ, מ כ אן א מ רו : ת פ ח ת ל טו ש ב צו נ ן. ר ב י י אש י ה או מ ר: א ל ת ה י קו ר א "א ת ה מ צ ו ת" א ל א "א ת ה מ צ ו ת" כ ד ר ך ש א ין מ ח מ יצ ין א ת ה מ צ ה, כ ך א ין מ ח מ יצ ין א ת ה מ צ ו ה, א ל א א ם ב א ה ל י ד ך ע ש ה או ת ה מ י ד: ו ש מ ר ת ם א ת ה י ו ם ה ז ה. מ מ ל אכ ה: ל ד ר ת יכ ם ח ק ת עו ל ם. ל פ י ש ל א נ א מ ר "ד ו רו ת" ך ו "ח ק ת עו ל ם" ע ל ה מ ל אכ ה, א ל א ע ל ה ח ג יג ה, ל כ ח ז ר ו ש נ או כ אן, ש ל א ת אמ ר: א ז ה ר ת "כ ל מ ל אכ ה 71

27 Exodus 12:14-19 BO 14 This day, the 15 th of Nisan, shall become a day of remembrance for you, and you shall celebrate it as a festival to God; once you enter the Promised Land 84 you shall celebrate it as an everlasting statute throughout all your generations, as follows: 15 For seven days, from the 15 th to the 21 st of Nisan, you shall eat matzos whenever you would like to eat bread, but on the previous day, the 14 th of Nisan, you shall clear your houses of leavening agents, for the soul of anyone who eats leavened food intentionally from the first day until the seventh day will be cut off from Israel he will die prematurely and childless The first day of these seven shall be designated a holy day and the seventh day shall be designated for you as a holy day, on which you should wear fine clothes and eat and drink special foods, and on which no work may be done, even by having others do it for you. The only exception to this is work that is required to be done to prepare any person or animal s food that alone may be done for you. But this exception does not include any type of food preparation that could just as effectively have been done before the holy day, nor any type of food preparation for non-jews. 17 You shall be vigilant regarding the matzos, taking care when baking them that they do not rise. Similarly, you should be vigilant regarding all the commandments I will give you, performing each one at the earliest opportunity and not letting it figuratively become stale. For on this very day I will have brought your hosts out of the land of Egypt and I did not leave you in Egypt one moment longer than necessary. And you shall observe this day as a day of cessation from work not only this year but throughout all your generations as an everlasting statute. 18 As mentioned previously, 86 throughout the seven days of the holiday, eating matzos is optional (as long as you do not eat leaven). But in the first month, Nisan, in the evening following the fourteenth day of the month, it is obligatory: you shall eat matzos. The prohibition against eating leaven applies not only to the seven days but to the nights before them, as well from the evening of the 15 th until the evening of the 21 st day of the month. 19 For seven days no leavening agents may be found in your homes, i.e., in any place under your authority, for as will be seen in the next verse the prohibition against eating leaven applies not only to leavened food but also to leavening agents: the soul of anyone who eats leavening agents will be cut off from the community of Israel he will die prematurely and childless 87 whether he be a convert, whose ancestors did not participate in the miracle of the Exodus, or a native of the land, whose ancestors did. ל א י ע ש ה" ל א ל דו רו ת נ א מ ר ה, א ל א ל או תו ה ד ו ר: 18 ע ד יו ם ה א ח ד ו ע ש ר ים. ל מ ה נ א מ ר? ו ה ל א כ ב ר נ א מ ר "ש ב ע ת י מ ים"?! ל פ י ש נ א מ ר "י מ ים", ל ילו ת מ נ י ן? ת ל מו ד לו מ ר: "ע ד יו ם ה א ח ד ו ע ש ר ים" ו גו ': 19 ל א י מ צ א ב ב ת יכ ם. מ נ י ן ל ג בו ל ין? ת ל מו ד לו מ ר: "ב כ ל ג ב ל ך " 60. מ ה ת ל מו ד לו מ ר "ב ב ת יכ ם" מ ה ב ית ך ב ר ש ו ת ך, א ף ג בו ל ך ש ב ר ש ו ת ך, י צ א ח מ צו ש ל נ כ ר י ש הו א א צ ל י ש ר א ל ו ל א ק ב ל ע ל יו א ח ר יו ת: כ י כ ל א כ ל מ ח מ צ ת. ל ע נו ש כ ר ת ע ל ה ש או ר. ו ה ל א כ ב ר ע נ ש ע ל ה ח מ ץ?! א ל א, ש ל א ת אמ ר: ח מ ץ ש ר או י ל א כ יל ה RASHI 84. Below, 13: Rashi on Leviticus 17:9, 20:20, 23: v As above, v

28 בא FIfTH READING 20 כ ל מ ח מ צ ת ל א ת אכ ל ו ב כ ל מ ו ש ב ת יכ ם ת אכ ל ו מ צ ות: פ חמישי 21 ו י ק ר א מ ש ה ל כ ל ז ק נ י י ש ר א ל ו י אמ ר א ל ה ם מ ש כ ו וק ח ו ל כ ם צ אן ל מ ש פ ח ת יכ ם ו ש ח ט ו ה פ ס ח: 22 ול ק ח ת ם א ג ד ת א ז וב וט ב ל ת ם ב ד ם א ש ר ב ס ף ו ה ג ע ת ם א ל ה מ ש ק וף ו א ל ש ת י ה מ ז וז ת מ ן ה ד ם א ש ר ב ס ף ו א ת ם ל א ת צ א ו א י ש מ פ ת ח ב ית ו ע ד ב ק ר: 23 ו ע ב ר י הו ה ל נ ג ף א ת מ צ ר י ם ו ר א ה א ת ה ד ם ע ל ה מ ש ק וף ו ע ל ש ת י ה מ ז וז ת ופ ס ח י הו ה ע ל ה פ ת ח ו ל א י ת ן ה מ ש ח ית ל ב א א ל ב ת יכ ם ל נ ג ף: ע נ ש ע ל יו, ש או ר ש א ינו ר או י ל א כ יל ה ל א י ע נ ש ע ל יו. ו א ם ע נ ש ע ל ה ש או ר ו ל א ע נ ש ע ל ה ח מ ץ, ה י ית י או מ ר: ש או ר ש הו א מ ח מ ץ א ח ר ים ע נ ש ע ל יו, ח מ ץ ש א ינו מ ח מ ץ א ח ר ים ל א י ע נ ש ע ל יו, ל כ ך נ א מ רו ש נ יה ם: ך ב ג ר ו ב א ז ר ח ה א ר ץ. ל פ י ש ה נ ס נ ע ש ה ל י ש ר א ל, ה צ ר ל ר ב ו ת א ת ה ג ר ים: 20 מ ח מ צ ת ל א ת אכ לו. א ז ה ר ה ע ל א כ יל ת ש או ר: כ ל מ ח מ צ ת. ל ה ב יא א ת ת ע ר ב ת ו : ב כ ל מו ש ב ת יכ ם ת אכ לו מ צ ו ת. ז ה ב א ל ל מ ד ש ת ה א ר או י ה ל יא כ ל ב כ ל מו ש בו ת יכ ם, פ ר ט ל מ ע ש ר ש נ י ו ח ל ו ת ת ו ד ה: 21 מ ש כו. מ י ש י ש לו צ אן, י מ ש ו ך מ ש ל ו : ו ק חו. מ י ש א ין לו, י ק ח מ ן ה ש ו ק: ל מ ש פ ח ת יכ ם. ש ה ל ב ית ONKELOS RASHI 20 כ ל מ ח מ ע א ל א ת יכ לו ן ב כ ל מו ת ב נ יכו ן ת יכ לו ן פ ט יר א: 21 ו ק ר א מ ש ה ל כ ל ס ב י י ש ר א ל ו א מ ר ל הו ן נ ג ידו ו ס בו ל כו ן מ ן ב נ י ע נ א ל ז ר ע י ת כו ן ו כו סו פ ס ח א: 22 ו ת ס בו ן א יס ר ת א יזו ב א ו ת ט ב לו ן ב ד מ א ד י ב מ נ א ו ת ד ו ן ל ש ק פ א ו ל ת ר ת ין ס פ י א מ ן ד מ א ד י ב מ נ א ו א ת ו ן ל א ת פ קו ן א נ ש מ ת ר ע ב ית ה ע ד צ פ ר א: 23 ו י ת ג ל י י י ל מ מ ח י י ת מ צ ר א י ו י ח ז י י ת ד מ א ע ל ש ק פ א ו ע ל ת ר ין ס פ י א ו י יחו ס י י ע ל ת ר ע א ו ל א י ש ב ק מ ח ב ל א ל מ יע ל ל ב ת יכו ן ל מ מ ח י: א בו ת: 22 א זו ב. מ ין י ר ק ש י ש לו ג ב עו ל ין: א ג ד ת א זו ב. ש ל ש ה ק ל ח ין ק רו י ין א ג ד ה: א ש ר ב ס ף. ב כ ל י, כ מו : "ס פ ו ת כ ס ף" : 61 מ ן ה ד ם א ש ר ב ס ף. ל מ ה ח ז ר ו ש נ או? ש ל א ת אמ ר: ט ב יל ה א ח ת ל ש ל ש ה מ ת נו ת, ל כ ך נ א מ ר עו ד: "א ש ר ב ס ף", ש ת ה א כ ל נ ת ינ ה ו נ ת ינ ה: מ ן ה ד ם א ש ר ב ס ף, ע ל כ ל ה ג ע ה ט ב יל ה: ו א ת ם ל א ת צ או ו גו '. מ ג יד, מ א ח ר ש נ ת נ ה ר ש ו ת ל מ ש ח ית ל ח ב ל א ינו מ ב ח ין ב ין צ ד יק ל ר ש ע. ו ל י ל ה ר ש ו ת ל מ ח ב ל ים הו א, ש נ א מ ר: "ב ו ת ר מ ש כ ל ח י תו י ע ר" 23 : 62 ו פ ס ח. ו ח מ ל. ו י ש לו מ ר: ו ד ל ג: ו ל א י ת ן ה מ ש ח ית. ו ל א י ת ן לו י כ ל ת ל ב א, כ מו : "ו ל א נ ת נו א ל ה ים ל ה ר ע ע מ ד י" : מלכים ב יב, יד. 62. תהלים קד, כ. 63. בראשית לא, ז. [22] To the lintel and the two doorposts: The right doorpost alludes to chesed, the central sefirah of the right axis of sefirot; the left doorpost alludes to gevurah, the central sefirah of the left axis; the lintel alludes to tiferet, the central sefirah of the center axis; and the door itself alludes to malchut. In Kabbalistic terms, an imbalance in these coordinates of our Divine life produces a corresponding imbalance in the hierarchy of Divine attributes through which God s beneficence flows into reality. INNER DIMENSIONS It was therefore necessary to ensure that these axes were properly aligned and balanced in order for the revelation of the final plague to occur. 96 [23] God will pass: The first nine plagues were executed by the Name Elokim, which signifies God s attribute of severity and judgment. The respite that followed each plague was a manifestation of the Name Havayah, which signifies God s attribute of mercy. Inasmuch as Pharaoh and the Egyptians were already familiar with the Name Elokim and 96. Sefer HaMa amarim 5632, vol. 1, pp. 129, ; Sefer HaMa amarim 5678, pp. 239, ; Sefer HaMa amarim 5706, pp ,

29 Exodus 12:20-23 BO 20 You must not eat any leavening agent, even if it is mixed together with some other food. Regarding the matzos you must eat on the first night of Passover, you shall eat matzos that can be eaten wherever you live. This will exclude matzos that have been set aside as the second tithe 88 or matzos that are part of a thanksgiving offering, 89 which will only be permitted to eat in the city surrounding the Temple. Fifth Reading 21 Although God had given Moses and Aaron instructions both regarding the Passover sacrifice and the observance of the Passover holiday that the people would observe in the future, Moses decided to first convey only the laws pertaining to the sacrifice, since it was a hectic time, and only these laws were immediately pertinent. 90 Moses summoned the elders of Israel. God had told Moses and Aaron to address the people together. Each of them deferred to the other, asking the other to begin the address until, miraculously, God s message issued from the space between them, giving the impression they were both speaking simultaneously. 91 In this way, Moses and Aaron said to them the details of the Passover sacrifice mentioned earlier, plus the following, which God had also told Moses: Draw yourselves away from idolatry and replace your addiction to it with the activity of fulfilling God s commandments, 92 as follows: Draw forth lambs or kids for your families from your own flocks, if you have, or acquire them for yourselves in the market, and slaughter the Passover offering. 22 You shall then take a bundle of three stalks of hyssop and dip it in the blood that is collected in the basin, and apply some of the blood in the basin to the lintel and the two doorposts. Dip the bundle in the blood before each application. Even though God has promised to spare you, none of you even those who are not firstborn may go out of the entrance of his house until morning, because at nighttime destructive angels have free reign and do not distinguish between the righteous and the wicked, and if any of you perishes, the Egyptians will claim that God s assurance that none of you will be harmed 93 was not fulfilled God will pass through Egypt to begin your redemption; the first part of this act will be for Him to strike Egypt by killing all their firstborn. 95 He will see that you have put the blood on the lintel and on the two doorposts. In this merit, God will mercifully pass over the entrance to your houses, and not allow the destructive plague to enter your houses You shall then take a bundle of hyssop and dip it in the blood that is in the basin, and apply some of the blood in the basin to the lintel and the two doorposts God will pass over the entrance and not allow the destructive plague to enter your houses: God is omniscient, so He certainly did not need any sign to show Him which house was Egyptian and which was Jewish. Rather, the application of blood was the act the people had to perform in order to enable them to receive the revelation of God s transcendence that was to occur at midnight. The two doorposts and the lintel above them signified the three axes of our Divine calling: the study of the Torah (the lintel between the two posts), prayer (the left post) and holy deeds (the right post). Together, these three constitute a complete, balanced life that enables us to fulfill our Divine mission of making the world into God s home. The absence, overemphasis, or underemphasis of any of the three creates an imbalance that prevents God s presence from resting on our efforts. The door itself signified our readiness to obey God s will (kabalat ol), since this commitment is 88. Deuteronomy 14: Leviticus 7: Sichot Kodesh 5741, vol. 2, pp Rashi on v. 3, above. 92. Rashi on v. 6, above. 93. Above, 11: Mizrachi. 95. Above, v

30 בא FIfTH READING ONKELOS 24 ו ש מ ר ת ם א ת ה ד ב ר ה ז ה ל ח ק ל ך ול ב נ י ך ע ד ע ול ם: 25 ו ה י ה כ י ת ב א ו א ל ה א ר ץ א ש ר י ת ן י הו ה ל כ ם כ א ש ר ד ב ר ו ש מ ר ת ם א ת ה ע ב ד ה ה ז את: 26 ו ה י ה כ י י אמ ר ו א ל יכ ם ב נ יכ ם מ ה ה ע ב ד ה ה ז את ל כ ם: 27 ו א מ ר ת ם ז ב ח פ ס ח ה וא ל יהו ה א ש ר פ ס ח ע ל ב ת י ב נ י י ש ר א ל ב מ צ ר י ם ב נ ג פ ו א ת מ צ ר י ם ו א ת ב ת ינ ו ה צ יל ו י ק ד ה ע ם ו י ש ת ח ו ו: 28 ו י ל כ ו ו י ע ש ו ב נ י י ש ר א ל כ א ש ר צ ו ה י הו ה א ת מ ש ה ו א ה ר ן כ ן ע ש ו: ס 24 ו ת ט רו ן י ת פ ת ג מ א ה ד ין ל ק י ם ל ך ו ל ב נ יך ע ד ע ל מ א: 25 ו יה י א ר י ת יע לו ן ל א ר ע א ד י י ת ן י י ל כו ן כ מ א ד י מ ל יל ו ת ט רו ן י ת פ ל ח נ א ה ד ין: 26 ו יה י א ר י י ימ רו ן ל כו ן ב נ יכו ן מ ה פ ל ח נ א ה ד ין ל כו ן: 27 ו ת ימ רו ן ד ב ח ח י ס הו א ק ד ם י י ד י ח ס ע ל ב ת י ב נ י י ש ר א ל ב מ צ ר י ם כ ד מ ח א י ת מ צ ר א י ו י ת ב ת נ א ש יז יב ו כ ר ע ע מ א ו ס ג ידו : 28 ו א ז לו ו ע ב דו ב נ י י ש ר א ל כ מ א ד י פ ק יד י י י ת מ ש ה ו א ה ר ן כ ן ע ב דו : 25 ו ה י ה כ י ת ב או א ל ה א ר ץ. ת ל ה ה כ תו ב מ צ ו ה זו ב ב יא ת ם ל א ר ץ. ו ל א נ ת ח י בו ב מ ד ב ר א ל א פ ס ח א ח ד ש ע ש ו ב ש נ ה ה ש נ ית ע ל פ י ה ד ב ו ר: כ א ש ר ד ב ר. ו ה יכ ן ד ב ר? "ו ה ב את י א ת כ ם א ל ה א ר ץ ו גו '" : ו י ק ד ה ע ם. ע ל ב ש ו ר ת ה ג א ל ה, ו ב יא ת ה א ר ץ ו ב ש ו ר ת ה ב נ ים ש י ה יו ל ה ם: 28 ו י ל כו ו י ע ש ו ב נ י י ש ר א ל. ו כ י כ ב ר ע ש ו? 64. שמות ו, ח. 65. שמות ט, טז. RASHI ו ה ל א מ ר אש ח ד ש נ א מ ר ל ה ם?! א ל א, מ כ יו ן ש ק ב לו ע ל יה ם, מ ע ל ה ע ל יה ם ה כ תו ב כ א ל ו ע ש ו : ו י ל כו ו י ע ש ו. א ף ה ה ל יכ ה מ נ ה ה כ תו ב, ל ת ן ש כ ר ל ה ל יכ ה ו ש כ ר ל ע ש י ה: כ א ש ר צ ו ה ה' א ת מ ש ה ו א ה ר ן. ל ה ג יד ש ב ח ן ש ל י ש ר א ל, ש ל א ה פ ילו ד ב ר מ כ ל מ צ ו ת מ ש ה ו א ה ר ן. ו מ הו "כ ן ע ש ו "? א ף מ ש ה ו א ה ר ן כ ן ע ש ו : [continued...] the purpose of the plagues was to make them also recognize the Name Havayah, it follows that the main part of each plague was not the devastation it caused but the respite that followed it. 103 In contrast, in the case of the tenth plague, the devastation also issued from the Name Havayah. In other words, this plague was not an act of severity followed by an act of mercy; it was entirely an act of mercy. It was the final stroke in the process of disengaging the Jewish people from the Egyptians. This was an act of mercy; the fact that it was manifest as an act of severity on the firstborn was because they personified the evil from which the Jewish people had to be freed. Therefore, there was no respite after this plague. All the firstborn were slain in one instant, and even after Pharaoh relented, they were not restored to INNER DIMENSIONS life. It was not an act of the Name Elokim that could be counteracted by the Name Havayah; it itself was an act of the Name Havayah. Inasmuch as the Jewish people are rooted in the Name Havayah, they had nothing to fear from the plagues issuing from the Name Elokim. But since the tenth plague issued from the Name Havayah, they were essentially vulnerable to this plague. The same revelation of the Name Havayah was occurring everywhere; the only factor that determined whom it would affect was the nature of the recipient, whether it was the good that had to be extracted from the evil or the evil from which the good had to be extracted. Therefore, in this plague only, there had to be a sign distinguishing the Jewish people from the Egyptians Above, on 7: Sefer HaMa amarim , pp. 7-9; Sefer HaMa amarim 5658, pp ; Sefer HaMa amarim 5705, pp ; Sefer HaMa amarim 5706, pp.70-71; see also Sefer HaMa amarim 5678, p. 240; Sefer HaMa amarim 5627, p. 221; Sefer HaMa amarim 5631, vol. 1, p

31 Exodus 12:24-28 BO 24 You shall observe the practices and sacrifice of Passover as a statute for you and your children forever, once you have entered the Land of Israel. 25 You shall maintain this service only once you have come into the land that God will give you, as He has spoken. 97 As long as you will be in transit on the way to the Land of Israel, you are not required to observe this holiday unless God tells you to do so explicitly. 26 And it shall come to pass, when your children ask you about the Passover offering, there might be among them rebellious children who phrase their question: What is this service of yours? They will refer to the service as yours to imply that they would rather not participate in it themselves You shall answer, It is the Passover offering to God, who passed over the houses of the Israelites in Egypt when He plagued the Egyptians, and spared our homes. When they heard what Moses told the elders, the people bowed down and prostrated themselves in thanksgiving for God s promise of redemption, His reiteration of His promise to give them the Land of Israel, and for blessing them with the promise of children The Israelites resolved immediately to fulfill these instructions at their proper time, and therefore God considered it as if they went and did so immediately. He credited them for their good intentions, their praiseworthy actions, and even for the efforts they made in preparing to fulfill His will. When the time came, the Israelites did everything just as God had instructed Moses and Aaron, not omitting a single detail. And Moses and Aaron did so, also. the entrance into our active partnership with God to rectify the world. The lowly hyssop used to apply the blood signified the self-abnegation (bitul) we must cultivate in order to be receptive to God s presence in our lives. The blood itself signified the vitality of our human/animal soul, which we applied with self-abnegation to the metaphysical construct of Torah, prayer, and good deeds, all performed out of recognition of our Divine duty. As stated above, God revealed His transcendence when He killed the firstborn of Egypt, and there is no human effort that can invoke such a revelation. Nonetheless, the people had to prepare a vessel to receive the revelation, and this was the purpose of applying the blood to the doorway in the way prescribed here. 100 From another perspective, the application of the blood indeed served as a sign: The purpose of the first nine plagues was to bring the Egyptians to a knowledge of God, as discussed above. 101 The Jewish people already basically believed in God, so there was no concern that these plagues would strike them. The purpose of the tenth plague, however, was to slay the firstborn, not to educate them. And since many Jews also deserved the death penalty for having served idols, there was an acute need to distinguish them from the Egyptians and, more to the point, counteract their culpability to the death penalty. This was accomplished by the Passover sacrifice, since by slaughtering a lamb, the deity of Egypt, the Jews were putting their life in jeopardy. This willingness to suffer martyrdom for God expressed the people s essential, inviolate bond to Him, which transcends all logic. The merit of this act neutralized any culpability they had for whatever they had done in the past Above, 6: Rashi on 13:5, below. 99. Vv , above Sefer HaMa amarim 5632, vol. 1, pp. 129, ; Sefer HaMa amarim 5678, pp. 239, ; Sefer HaMa amarim 5706, pp , On 7: Likutei Sichot, vol. 3, pp

32 בא SIXTH READING שישי 29 ו י ה י ב ח צ י ה ל י ל ה ו יה ו ה ה כ ה כ ל ב כ ור ב א ר ץ מ צ ר י ם מ ב כ ר פ ר ע ה ה י ש ב ע ל כ ס א ו ע ד ב כ ור ה ש ב י א ש ר ב ב ית ה ב ור ו כ ל ב כ ור ב ה מ ה: 30 ו י ק ם פ ר ע ה ל י ל ה ה וא ו כ ל ע ב ד יו ו כ ל מ צ ר י ם ו ת ה י צ ע ק ה ג ד ל ה ב מ צ ר י ם כ י א ין ב י ת א ש ר א ין ש ם מ ת: 31 ו י ק ר א ל מ ש ה ו ל א ה ר ן ל י ל ה ו י אמ ר ק ומ ו צ א ו מ ת ו ך ע מ י ג ם א ת ם ג ם ב נ י י ש ר א ל ול כ ו ע ב ד ו א ת י הו ה כ ד ב ר כ ם: 32 ג ם צ אנ כ ם ג ם ב ק ר כ ם ק ח ו כ א ש ר ד ב ר ת ם ו ל כ ו וב ר כ ת ם ג ם א ת י: 33 ו ת ח ז ק מ צ ר י ם ע ל ה ע ם ל מ ה ר ל ש ל ח ם מ ן ה א ר ץ כ י א מ ר ו כ ל נ ו מ ת ים: 34 ו י ש א ה ע ם א ת ב צ ק ו ט ר ם י ח מ ץ מ ש א ר ת ם צ ר ר ת ב ש מ לת ם ע ל ש כ מ ם: 29 ו ה'. כ ל מ קו ם ש נ א מ ר "ו ה'" הו א ו ב ית ד ינו, ש ה ו י"ו ל ש ו ן ת ו ס פ ת הו א, כ מו : פ לו נ י ו פ לו נ י: ה כ ה כ ל ב כו ר. א ף ש ל א מ ה א ח ר ת, ו הו א ב מ צ ר י ם: מ ב כ ר פ ר ע ה. א ף פ ר ע ה ב כו ר ה י ה, ו נ ש ת י ר מ ן ה ב כו רו ת, ו ע ל יו הו א או מ ר: "ו או ל ם ב ע בו ר ז את ה ע מ ד ת יך, ב ע בו ר ה ר א ת ך א ת כ ח י" 65 ב י ם סו ף: ע ד ב כו ר ה ש ב י. ש ה יו ש מ ח ין ל א יד ם ש ל י ש ר א ל. ו עו ד, ש ל א י אמ רו י ר א ת נו ה ב יא ה פ ר ע נו ת זו. ו ב כו ר ה ש פ ח ה ב כ ל ל ה י ה, ש ה ר י מ נ ה מ ן ה ח ש ו ב ש ב כ ל ן ע ד ה פ חו ת, ו ב כו ר ה ש פ ח ה ח ש ו ב מ ב כו ר ה ש ב י: 30 ו י ק ם פ ר ע ה. מ מ ט תו : ל י ל ה. ו ל א כ ד ר ך ה מ ל כ ים ב ש ל ש ש עו ת ב י ו ם: הו א. ת ח ל ה, ו א ח ר כ ך ע ב ד יו. מ ל מ ד, ש ה י ה הו א מ ח ז ר ע ל ב ת י ע ב ד יו ו מ ע מ יד ן: כ י א ין ב י ת א ש ר א ין ש ם מ ת. י ש ש ם ב כו ר מ ת, א ין ש ם ב כו ר ג דו ל ש ב ב י ת ק רו י "ב כו ר", ש נ א מ ר: "א ף א נ י ב כו ר א ת נ הו ". 66 ד ב ר א ח ר: מ צ ר י ו ת מ ז נ ו ת ת ח ת ב ע ל יה ן, ו יו ל דו ת מ ר ו ק ים פ נו י ים, ו ה יו ל ה ם ONKELOS RASHI 29 ו ה ו ה ב פ ל גו ת ל יל י א ו יי ק ט ל כ ל ב ו כ ר א ב א ר ע א ד מ צ ר י ם מ ב ו כ ר א ד פ ר ע ה ד ע ת יד ל מ ת ב ע ל כ ו ר ס י מ ל כו ת ה ע ד ב ו כ ר א ד ש ב י א ד י ב ב ית א ס יר י ו כ ל ב ו כ ר א ד ב ע יר א: 30 ו ק ם פ ר ע ה ב ל יל י א הו א ו כ ל ע ב ד ו ה י ו כ ל מ צ ר א י ו ה ו ת צ ו ח ת א ר ב ת א ב מ צ ר י ם א ר י ל ית ב ית א ד י ל א ה ו ה ת מ ן מ ית א: 31 ו ק ר א ל מ ש ה ו ל א ה ר ן ב ל יל י א ו א מ ר קו מו פ ו קו מ ג ו ע מ י א ף א ת ו ן א ף ב נ י י ש ר א ל ו א יז ילו פ ל חו ק ד ם י י כ מ א ד ה ו יתו ן א מ ר ין: 32 א ף ע נ כ ו ן א ף ת ו ר יכו ן ד ב רו כ מ א ד י מ ל יל ת ו ן ו א יז ילו ו צ ל ו א ף ע ל י: 33 ו ת ק יפו מ צ ר א י ע ל ע מ א ל או ח א ה ל ש ל חו ת הו ן מ ן א ר ע א א ר י א מ רו כ ל נ א מ י ת ין: 34 ו נ ט ל ע מ א י ת ל יש יהו ן ע ד ל א ח מ ע מו ת ר א צ ו ת הו ן צ ר יר ב ל בו ש יהו ן ע ל כ ת פ יהו ן: ב כו רו ת ה ר ב ה, פ ע מ ים ח מ ש ה ל א ש ה א ח ת, כ ל א ח ד ב כו ר ל א ב יו: 31 ו י ק ר א ל מ ש ה ו ל א ה ר ן ל י ל ה. מ ג יד ש ה י ה מ ח ז ר ע ל פ ת ח י ה ע יר ו צו ע ק: ה יכ ן מ ש ה ש רו י? ה יכ ן א ה ר ן ש רו י?: ג ם א ת ם. ה ג ב ר ים: ג ם ב נ י י ש ר א ל. ה ט ף: ו ל כו ע ב דו א ת ה' כ ד ב ר כ ם. ה כ ל כ מו ש א מ ר ת ם ו ל א כ מו ש א מ ר ת י א נ י, ב ט ל "ל א א ש ל ח " 67, ב ט ל "מ י ו מ י ה ה ל כ ים", 68 ב ט ל "ר ק צ אנ כ ם ו ב ק ר כ ם י צ ג" : ג ם צ אנ כ ם ג ם ב ק ר כ ם ק חו. ו מ הו "כ א ש ר ד ב ר ת ם"? "ג ם א ת ה ת ת ן ב י ד נו ז ב ח ים ו ע ל ת", 70 "ק חו כ א ש ר ד ב ר ת ם": ו ב ר כ ת ם ג ם או ת י. ה ת פ ל לו ע ל י ש ל א א מו ת, ש א נ י ב כו ר: 33 כ ל נו מ ת ים. א מ רו : ל א כ ג ז ר ת מ ש ה הו א, ש ה ר י א מ ר: "ו מ ת כ ל ב כו ר", 71 ו כ אן א ף ה פ ש ו ט ים מ ת ים, ח מ ש ה או ע ש ר ה ב ב י ת א ח ד: 34 ט ר ם י ח מ ץ. ה מ צ ר י ים ל א ה נ יחו ם ל ש הו ת כ ד י ח מ ו ץ: מ ש א ר ת ם. ש י ר י מ צ ה ו מ רו ר: ע ל ש כ מ ם. א ף ע ל פ י ש ב ה מו ת ה ר ב ה הו ל יכו ע מ ה ם, מ ח ב ב ים ה יו א ת ה מ צ ו ה: 66. תהלים פט, כח. 67. שמות ה, ב. 68. שמות י, ח. 69. שם, כד. 70. שם, כה. 71. שמות יא, ה. 33 Some of the Jews had second thoughts about leaving: God had to force these reluctant Jews out of Egypt by having the Egyptians urge them on. Nowadays, there are also those among us who prefer to remain in exile rather than face what they imagine to be the oppression of living in God s presence that will accompany the messianic redemption. Nonetheless, God will redeem these people, too, even against their will, for His mercy extends to all His creatures, and He always does what is best for them on all levels, even if they don t presently realize or appreciate it : Below, 13:17, Sichot Kodesh 5725, vol. 1, p Rashi on 14:5, below Above, v MiMa ayanei HaChasidut, vol. 2, p. 61, quoting Sichot Kodesh

33 Exodus 12:29-34 BO The Tenth Plague: The Firstborn, continued Sixth Reading 29 It was exactly at midnight of the 15 th of Nisan that God, in concurrence with the heavenly court, struck down every firstborn in the land of Egypt, even those who were not Egyptian, 105 from the firstborn of Pharaoh sitting on his throne to the firstborn of the prisoner in the dungeon, as well as every firstborn animal. 106 The only exception to this was Pharaoh himself: although he was a firstborn, God spared him in order for him to witness the miracle of the splitting of the sea and drown then. This plague did not last a full week, as did the others; it took place in one single moment Pharaoh rose from his bed in the night: first he arose, and then he awoke all his courtiers in their homes. And all the Egyptians awoke, too, and there was a great outcry in Egypt, for there was no house where there was not someone dead. If there was a firstborn son in the house, he died; if not, the head of the household (who may figuratively be termed its firstborn ) died. In addition, since the Egyptians were steeped in adultery, there were often many firstborn in the same household, each the firstborn of the housewife by another paramour. 31 Pharaoh searched all the entrances of the city and called out for Moses and Aaron in the night. When he found them, he said, Get up and get out from among my people, you adults and the young children of Israel, too, and go and serve God as you said! 32 Take both your flocks and your cattle, just as you stipulated and not as I did, first refusing to let you go altogether, 108 then stipulating that only your adults leave, 109 and finally demanding only that your flocks not leave 110 and go! And bless me too, that I not die, for I am also a firstborn! There were some Israelites who were reluctant to leave, because they were wary of venturing forth into the barren, unknown desert. They felt that now that the Egyptians had suffered so much from the plagues, they would be more inclined to treat the Israelites better. But these people had no chance to remain in Egypt, because Pharaoh was so distraught by the final plague that he forcibly drove every Israelite out of the country. 111 Still, Pharaoh sent some of his officers with the people to make sure they stayed away only for three days, as they had said Some of the Jews had second thoughts about leaving, but the Egyptians urged the people on, hurrying them out of the land, for they said, We are all dying! It is worse than Moses said it would be: not only the firstborn, but the rest of us sometimes ten in the same household are dying, too! They did not realize that all those who were dying were technically firstborn The people had eaten their matzah with the Passover offering as they had been commanded, in the first half of the night. Now, in the early morning, the people had started to bake bread for the new day. But the Egyptians hurried them on their way, so the people took their dough before it had leavened so the bread they ate on this day was matzah, also with their leftover food (the matzah and bitter herbs left from the previous night s meal) wrapped in their clothes on their shoulders. They could have had their animals carry these leftovers, but they preferred to carry them themselves because they cherished them since they had used them to fulfill God s commandment As above, v See above, 11: Likutei Sichot, vol. 31, p. 35, note Above, 5: Above, 10: Above, 74

34 בא SIXTH READING ONKELOS 35 וב נ י י ש ר א ל ע ש ו כ ד ב ר מ ש ה ו י ש א ל ו מ מ צ ר י ם כ ל י כ ס ף וכ ל י ז ה ב ו ש מ ל ת: 36 ו יהו ה נ ת ן א ת ח ן ה ע ם ב ע ינ י מ צ ר י ם ו י ש א ל ום ו י נ צ ל ו א ת מ צ ר י ם: פ 37 ו י ס ע ו ב נ י י ש ר א ל מ ר ע מ ס ס ס כ ת ה כ ש ש מ א ות א ל ף ר ג ל י ה ג ב ר ים ל ב ד מ ט ף: 35 ו ב נ י י ש ר א ל ע ב דו כ פ ת ג מ א ד מ ש ה ו ש א ילו מ מ צ ר א י מ נ ין ד כ ס ף ו מ נ ין ד ד ה ב ו ל בו ש ין: 36 ו יי י ה ב י ת ע מ א ל ר ח מ ין ב ע ינ י מ צ ר א י ו א ש א יל נ ו ן ו רו ק ינו י ת מ צ ר א י: 37 ו נ ט לו ב נ י י ש ר א ל מ ר ע מ ס ס ל ס כ ו ת כ ש ית מ א ה א ל פ ין ג ב ר א ר ג ל א ה ב ר מ ט פ ל א: RASHI 35 כ ד ב ר מ ש ה. ש א מ ר ל ה ם ב מ צ ר י ם: "ו י ש א לו א יש מ א ת ר ע הו " : 72 ו ש מ ל ת. א ף ה ן ה יו ח ש ו בו ת ל ה ם מ ן ה כ ס ף ו מ ן ה ז ה ב, ו ה מ א ח ר ב פ סו ק ח ש ו ב: 36 ו י ש א לו ם. א ף מ ה ש ל א ה יו ש ו א ל ים מ ה ם ה יו נו ת נ ים ל ה ם, 72. שם, ב. 73. שמות יט, ד. א ת ה או מ ר א ח ד טו ל ש נ י ם, ו ל ך : ו י נ צ לו. "ו רו ק ינו ": 37 מ ר ע מ ס ס ס כ ת ה. מ א ה ו ע ש ר ים מ יל ה יו, ו ב או ש ם ל פ י ש ע ה, ש נ א מ ר: "ו א ש א א ת כ ם ע ל כ נ פ י נ ש ר ים" : 73 ה ג ב ר ים. מ ב ן ע ש ר ים ש נ ה ו מ ע ל ה: 36 They thus drained Egypt: As mentioned previously, 132 the great wealth the Jews took with them when they left Egypt was the power of holiness (Divine sparks ) that the Egyptians had misused and thereby had become embedded within depraved Egyptian civilization. The only Divine power that now remained in Egypt was the minimal, low-grade energy that was required to keep it in existence. This energy was the spiritual correlate to the minimal material means the Jews left the Egyptians with which to survive. Everything beyond this, physically and spiritually, left with the Jews. 133 This is why the Exodus from Egypt was final; no Jew remained in Egypt, and the Torah in fact later prohibits the Jewish people from ever again settling in Egypt. 134 Once the land was essentially emptied of all the sparks of holiness that had been embedded there, there was no longer any reason for Jewish people to live there. This was not true of the other historic redemptions. When we were liberated from these other exiles, we did not empty these lands of Divine sparks, and therefore we often had to return to them sooner or later to continue the task. 135 The messianic redemption, however, will be similar to the redemption from Egypt: all the sparks of holiness will be finally and absolutely liberated from their present exile, and there will be no need to enter into any further exile to redeem them. 136 In light of this difference, no one has the right to sequester himself in the holy pursuits of Torah study and prayer and forego his obligation to refine the world. Every spark of Divinity is unique and each one needs to be redeemed by utilizing the gifts of this world for holy purposes. 137 The women brought along timbrels: As is often the case, the women demonstrated more faith and trust in God than did the men. The women of our generation, too, should not hesitate to demonstrate their certainty that the redemption is imminent. To be sure, until the moment of redemption arrives, we should all feel the bitterness of the exile and pray fervently to God that He bring it to its end. But at the same time, our unshakable confidence that God will fulfill His promise of redemption should fill us with overflowing joy. The women, on the strength of their innately more deepseated faith, should already begin celebrating the Redemption even with music and dancing and this should inspire the men to follow suit Above, 11:2-3. Sefer HaSichot 5751, vol. 1, p. 271, note a. Above, 3: Rashi on 13:13, below See above, 3: Rashi on 15:20, below; Sichot Kodesh 5741, vol. 2., pp , Genesis 50:25; below, 13:19, Rashi ad loc See on Genesis 50: Genesis 49: See above, 6: Rashi on 32:4, below; Midrash Tanchuma, Tisa 19; Rashi on Sanhedrin 103b Genesis 43:9, 44: See Deuteronomy 33: Rashi on 14:19, below Rashi on 19:4, below Below, 13: Likutei Sichot, vol. 8, p. 3, note Rashi on Numbers 13: Numbers 33: On 3:22, above Sichot Kodesh 5741, vol. 3, pp Y. Sukah 5: Sha ar HaMitzvot, Re eh; Likutei Torah (Arizal), Ki Teizei Sefer HaMa amarim , pp Likutei Sichot, vol. 3, pp Sefer HaSichot 5752, vol. 1, pp

35 Exodus 12:35-37 BO 35 In addition to having asked the Egyptians for utensils and clothing before the plague of the firstborn, 115 the Israelites now did again as Moses had said, and requested silver and gold utensils and clothing which they valued the most, in light of their impending journey 115a from the Egyptians. Nonetheless, they did not carry these articles themselves, but rather loaded them on their donkeys God granted them favor in the eyes of the Egyptians so that they granted their request, and even gave them more than they asked for, and they thus drained Egypt of its wealth. 117 In addition, the women were confident that God would perform miracles for them and brought along enough timbrels for all of them to celebrate with. 118 Joseph had directed the people to take his remains from Egypt together with those of his brothers when they would leave. 119 Moses went now to fulfill this directive. Since Joseph s coffin was at the bottom of the Nile River, 120 Moses had to use supernatural means to retrieve it. He wrote a Divine Name and the words Arise, ox! Arise, ox! on a plate and threw it into the river. (These words were an alternate way of pronouncing the words for upon the wall in Jacob s blessing to Joseph. 121 ) The coffin rose to the surface. While Moses was taking it out of the water, Micah 122 secretly fetched the plate. 123 The bodies of all Jacob s sons were intact except for Judah s, whose bones rolled around inside the coffin as it was carried. This was because his vow to be excluded from the afterlife if he did not return Benjamin to his father 124 was never annulled. 125 From Raamses to Sukot 37 God sent an angel to show the people which way to go. 126 On the morning of the 15 th of Nisan, they gathered together at Raamses from all over Goshen in a miraculously short time. 127 The Israelites then journeyed from Raamses to a place that would soon be named 128 Sukot, on the western shore of the western arm of the Sea of Reeds (i.e., the Gulf of Suez, see Figure 1). Moses counted them; 129 they numbered about 600,000 men aged 20 and older on foot, besides women and male children under twenty. Although it was 120 mil (240,000 cubits, about 115 kilometers or 72 miles a three day journey 130 ) from Raamses to Sukot, the people miraculously made this journey in a short time. As they were leaving, the Egyptians were busy burying their firstborn dead. 131 Figure 1: From Rameses to Sukot 75