Asara B'Tevet Internalizing the Siege

Transcription

1 1 Asara B'Tevet Internalizing the Siege The Goals of the Fast Rambam Laws of Ta'aniyot Ch. 1 מצות עשה מן התורה לזעוק ולהריע בחצוצרות על כל צרה שתבא על הצבור שנאמר )במדבר י'( על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות כלומר כל דבר שייצר לכם כגון בצורת ודבר וארבה וכיוצא בהן זעקו עליהן והריעו: ודבר זה מדרכי התשובה הוא שבזמן שתבוא צרה ויזעקו עליה ויריעו ידעו הכל שבגלל מעשיהם הרעים הורע להן ככתוב )ירמיהו ה'( עונותיכם הטו וגו' וזה הוא שיגרום להם להסיר הצרה מעליהם: אבל אם לא יזעקו ולא יריעו אלא יאמרו דבר זה ממנהג העולם אירע לנו וצרה זו נקרה נקרית הרי זו דרך אכזריות וגורמת להם להדבק במעשיהם הרעים ותוסיף הצרה צרות אחרות הוא שכתוב בתורה )ויקרא כ"ו( והלכתם עמי בקרי והלכתי עמכם בחמת קרי כלומר כשאביא עליכם צרה כדי שתשובו אם תאמרו שהוא קרי אוסיף לכם חמת אותו קרי: ומדברי סופרים להתענות על כל צרה שתבוא על הצבור עד שירוחמו מן השמים ובימי התעניות האלו זועקין בתפלות ומתחננים ומריעין בחצוצרות בלבד ואם היו במקדש מריעין בחצוצרות ובשופר השופר מקצר והחצוצרות מאריכות שמצות היום בחצוצרות ואין תוקעין בחצוצרות ושופר כאחד אלא במקדש שנאמר )תהלים צ"ח( בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה': Halacha 1 It is a positive Torah commandment to cry out and to sound trumpets in the event of any difficulty that arises which affects the community, as [Numbers 10:9] states: "[When you go out to war... against] an enemy who attacks you and you sound the trumpets..." [This commandment is not restricted to such a limited scope; rather] the intent is: Whenever you are distressed by difficulties - e.g., famine, plague, locusts, or the like - cry out [to God] because of them and sound the trumpets.

2 2 Halacha 2 This practice is one of the paths of repentance, for when a difficulty arises, and the people cry out [to God] and sound the trumpets, everyone will realize that [the difficulty] occurred because of their evil conduct, as [Jeremiah 5:25] states: "Your sins have turned away [the rains and the harvest climate]." This [realization] will cause the removal of this difficulty. Halacha 3 Conversely, should the people fail to cry out [to God] and sound the trumpets, and instead say, "What has happened to us is merely a natural phenomenon and this difficulty is merely a chance occurrence," this is a cruel conception of things, which causes them to remain attached to their wicked deeds. Thus, this time of distress will lead to further distresses. This is implied by the Torah's statement [Leviticus 26:27-28]: "If you remain indifferent to Me, I will be indifferent to you with a vengeance." The implication of the verse is: When I bring difficulties upon you so that you shall repent and you say it is a chance occurrence, I will add to your [punishment] an expression of vengeance for that indifference [to Divine Providence]. Halacha 4 In addition, it is a Rabbinic ordinance to fast whenever there is a difficulty that affects the community until there is a manifestation of Divine mercy. On these fast days, we cry out in prayer, offer supplications, and sound the trumpets only. In the Temple, we sound both the trumpets and the shofar. The shofar blasts should be shortened and the trumpet blasts extended, for the mitzvah of the day is with the trumpets. The trumpets are sounded together with the shofar only in the Temple, as [can be inferred from Psalms 98:6]: "Sound trumpets and shofar blasts before God, the King." פרק ה

3 3 יש שם ימים שכל ישראל מתענים בהם מפני הצרות שאירעו בהן כדי לעורר הלבבות ולפתוח דרכי התשובה ויהיה זה זכרון למעשינו הרעים ומעשה אבותינו שהיה כמעשינו עתה עד שגרם להם ולנו אותן הצרות שבזכרון דברים אלו נשוב להיטיב שנאמר )ויקרא כ"ו( והתודו את עונם ואת עון אבותם וגו': Ch. 5 Halacha 1 There are days when the entire Jewish people fast because of the calamities that occurred to them then, to arouse [their] hearts and initiate [them in] the paths of repentance. This will serve as a reminder of our wicked conduct and that of our ancestors, which resembles our present conduct and therefore brought these calamities upon them and upon us. By reminding ourselves of these matters, we will repent and improve [our conduct], as [Leviticus 26:40] states: "And they will confess their sin and the sin of their ancestors." How does the common cause continue? Building on the Yerushalmi/Jerusalem Talmud תלמוד ירושלמי מסכת יומא דף ה/א אלו את ר' אליעזר דורות האחרונים כשרים מן הראשונים אמר להן עידיכם הבחירה יוכיח אבותינו העבירו את התקרה ויגל את מסך יהודה אבל אנו פעפענו את הכתלים האומרים ערו ערו עד היסוד בה אמרו כל דור שאינו נבנה בימיו מעלין עליו כאילו הוא החריבו. What was the 10 th of Tevet then and now?

4 4 י ח ז ק אל Ezekiel Chapter 24 1 And the word of the LORD came א ו י ה י ד ב ר-י הו ה א ל י ב ש נ ה ה ת ש יע ית, unto me in the ninth year, in the tenth ב ח ד ש ה ע ש יר י, ב ע ש ור ל ח ד ש, ל אמ ר. month, in the tenth day of the month, saying: ב ב ן-א ד ם, כתוב- )כ ת ב-( ל ך א ת- ש ם ה י ום--א ת-ע צ ם, ה י ום ה ז ה: ס מ ך מ ל ך-ב ב ל א ל-י ר ו ש ל ם, ב ע צ ם ה י ום ה ז ה. 2 'Son of man, write thee the name of the day, even of this selfsame day; this selfsame day the king of Babylon hath invested Jerusalem. Vayikra Ch. 23 )כז( א ך ב ע ש ור ל ח ד ש ה ש ב יע י ה ז ה י ום ה כ פ ר ים ה וא מ ק ר א ק ד ש י ה י ה ל כ ם ו ע נ ית ם א ת נ פ ש ת יכ ם ו ה ק ר ב ת ם א ש ה ל יה ו ה: )כח( ו כ ל מ ל אכ ה ל א ת ע ש ו ב ע צ ם ה י ום ה ז ה כ י י ום כ פ רים ה וא ל כ פ ר ע ל יכ ם ל פ נ י י ה ו ה א לה יכ ם: )כט( כ י כ ל ה נ פ ש א ש ר ל א ת ע נ ה ב ע צ ם ה י ום ה ז ה ו נ כ ר ת ה מ ע מ יה : )ל( ו כ ל ה נ פ ש א ש ר ת ע ש ה כ ל מ ל אכ ה ב ע צ ם ה י ום ה ז ה ו ה א ב ד ת י א ת ה נ פ ש ה ה וא מ ק ר ב ע מ ה: 27 Howbeit on the tenth day of this seventh month is the day of atonement; there shall be a holy convocation unto you, and ye shall afflict your souls; and ye shall bring an offering made by fire unto the LORD. 28 And ye shall do no manner of work in that same day; for it is a day of atonement, to make atonement for you before the LORD your God. 29 For whatsoever soul it be that shall not be afflicted in that same day, he shall be cut off from his people. 30 And whatsoever soul it be that doeth any manner of work in that same day, that soul will I destroy from among his people. 31 Ye shall do no manner of work; it is a statute for ever throughout your generations in all your dwellings. 32 It shall be unto you a sabbath of solemn rest, and ye shall afflict your souls; in the ninth day of the month at even, from even unto even, shall ye keep your sabbath. {P} Beit Yosef Orach Chayim

5 5 וה"ר דוד אבודרהם כתב בהלכות תענית )עמ' רנד( שעשרה בטבת הוא משונה משאר תעניות שאם היה חל בשבת לא היו יכולים לדחותו ליום אחר מפני שנאמר בו )יחזקאל כד ב( בעצם היום הזה כמו ביום הכפורים ולא ידעתי מנין לו זה. וכתב עוד דעשרה בטבת חל לפעמים בששי ומתענין בו ביום ושאר צומות לעולם אין חלים בששי: Rav David Avudraham wrote in the laws of fasts that the tenth of Tevet is different than all the other fasts, in that if it fell on Shabbat, we would not be able to push it off to another day, since it says in Sefer Yechezkel, "on this selfsame day" as it does regarding Yom Hakippurim, and I don't know where he got this from. He also wrote that the tenth of Tevet sometimes falls on Friday and we fast on that day, whereas other fasts do not fall on Fridays. The source.. Sefer Zecharia Ch. 8 )יח( ו י ה י ד ב ר י ה ו ה צ ב א ות א ל י ל אמ ר: )יט( כ ה א מ ר י ה ו ה צ ב א ות צ ום ה ר ב יע י ו צ ום ה ח מ יש י ו צ ום ה ש ב יע י ו צ ום ה ע ש יר י י ה י ה ל ב ית י ה וד ה ל ש ש ון ול ש מ ח ה ול מ ע ד ים ט וב ים ו ה א מ ת ו ה ש ל ום א ה בו: 18 And the word of the LORD of hosts came unto me, saying: 19 'Thus saith the LORD of hosts: The fast of the fourth month, and the fast of the fifth, and the fast of the seventh, and the fast of the tenth, shall be to the house of Judah joy and gladness, and cheerful seasons; therefore love ye truth and peace. {P} Should we keep fasting now that we are in Eretz Yisrael? Were these days fast days during Second Temple times? Rambam, Commentary on Mishna, Rosh Hashana Ch. 1. ובבית שני לא היו מתענין לא עשרה בטבת ולא שבעה עשר בתמוז, אלא מי שהיה רוצה מתענה ומי שלא היה רוצה לא היה מתענה During the Second Temple Period, they did not fast either on the Tenth of Tevet or the 17 th of Tammuz, but anyone who wanted to did and anyone who did not want to did not Responsa of Tashbetz Vol. 2

6 6 אין ספק שתקנת נביאים בארבעה צומות לא היתה על זמן גלות בבל בלבד אלא תקנה קבועה היתה כל זמן שהי' בית המקדש חרב אפי' יבנה ויחרב אח"כ הצומות הללו קבועים הם לעולם שלא לגרוע מהם אפילו אחד מהם ולהוסיף עליהם גם כן מפני צרות כיוצא באלו לא ראה ב"ד בישראל לקבוע צומות אחרים והראיה לזה שהרי בלא ספק בזמן בית שני היו לששון ולשמחה וכשחרב הבית בשניה חזרו הצומות ההם כלם כמו שמוכיח לשון התלמוד באחרון מתענית ובראשון מראש השנה )י"ח ע"ב( ולמה והלא בבית שני לא אירע כלום בטבת ובתשרי. וזאת ראיה שתקנת נביאים קבועה היתה לעולם. וכן לא מצינו שתקנו תענית על סמיכת יד רומיים על ירושלם כמו שתקנו נביאים על סמיכת יד מלך בבל על ירושלי' וזאת ראיה שלא ראה ב"ד בישראל לקבוע צומות אחרים ונראה הטעם בזה שחורבן ראשון היתה צרתו קשה לישראל יותר מחרבן שני שהרי בבית שני היו חסרים חמשה דברים כמו שהוא מוזכר בגמרא יומא )נ"ב ע"ב( והביאו סמך לזה וארצה בו ואכבדה חסר ה"א. וגם בבית שני לא היתה חזרה שלמה. ואע"פ שהיו ששון ושמחה כל זמן שהי' הבית בנוי. There is no doubt that the enactment of the prophets for these four fast days were not until the exile of Bavel alone, but a permanent enactment the entire time that the Beit Hamikdash was in ruins; even if it were to be built and destroyed thereafter, these fasts are set forever, not to detract from them or to add on to them because of troubles like those original troubles, the Beit Din in Israel did not see fit to establish other fast days; the proof is that no doubt, during the Second Beit Hamikdash these days were times of joy and gladness and when it was destroyed a second time, these fast days all returned Talmud Rosh Hashana 18b

7 7 תניא אמר רבי שמעון ארבעה דברים היה רבי עקיבא דורש ואני אין דורש כמותו... צום העשירי זה עשרה בטבת שבו סמך מלך בבל על ירושלים שנאמר ויהי דבר ה' אלי בשנה התשיעית בחדש העשירי בעשור לחדש לאמר בן אדם כתב לך את שם היום את עצם היום הזה סמך מלך בבל אל ירושלם ואמאי קרי ליה עשירי עשירי לחדשים והלא היה ראוי זה לכתוב ראשון ולמה נכתב כאן כדי להסדיר חדשים כתיקנן ואני איני אומר כן אלא צום העשירי זה חמשה בטבת שבו באת שמועה לגולה שהוכתה העיר שנאמר ויהי בשתי עשרה שנה בעשירי בחמשה לחדש לגלותנו בא אלי הפליט מירושלם לאמר הוכתה העיר ועשו יום שמועה כיום שריפה Sefer Melachim/Kings 2:25 )א( ו י ה י ב ש נ ת ה ת ש יע ית ל מ ל כ ו ב ח ד ש ה ע ש יר י ב ע ש ו ר ל ח ד ש ב א נ ב כ ד נ אצ ר מ ל ך ב ב ל ה וא ו כ ל ח יל ו ע ל י ר וש ל ם ו י ח ן ע ל יה ו י ב נ ו ע ל יה ד י ק ס ב יב: )ב( ו ת ב א ה ע יר ב מ צ ור ע ד ע ש ת י ע ש ר ה ש נ ה ל מ ל ך צ ד ק י ה ו: Ezekiel 33:21 )כא( ו י ה י ב ש ת י ע ש ר ה ש נ ה ב ע ש ר י ב ח מ ש ה ל חד ש ל ג ל ות נ ו ב א א ל י ה פ ל יט מ יר ו ש ל ם ל אמ ר ה כ ת ה ה ע יר: Megilat Ta'anit בשמונה בטבת נכתבה התורה בימי תלמי המלך יונית והחשך בא לעולם שלשה ימים.

8 8 בתשעה בו לא כתבו רבותינו על מה הוא. בעשרה בו סמך מלך בבל על ירושלים להחריבה On the eighth of Tevet the Torah was translated into Greek in the days of King Ptolemy and darkness came into the world for three days on the Tenth, the King of Bavel laid siege to Jerusalem to destroy it Siddur Selichot for Asara B'Tevet סדור תפלה - נוסח ספרד - סדר סליחות לעשרה בטבת א לה ינ ו ו א לה י א ב ות ינ ו: א ז כ ר ה מ צ וק א ש ר ק ר א נ י. ב ש ל ש מ כ ות ב ח ד ש ה ז ה ה כ נ י. ג ד ע נ י ה נ יא נ י ה כ א נ י. א ך ע ת ה ה ל א נ י: ד ע כ נ י ב ש מ ונ ה ב ו ש מ אל ית ו ימ נ ית. ה ל א של ש ת ן ק ב ע ת י ת ע נ ית. ומ ל ך י ו ן א נ ס נ י ל כ ת וב ד ת י ו נ ית. ע ל ג ב י ח ר ש ו ח ור ש ים ה א ר יכ ו מ ע נ ית: ז וע מ ת י ב ת ש ע ה ב ו ב כ ל מ ה ו ח פ ר. ח ש ך מ ע ל י מ ע יל ה וד ו צ פ ר. ט ר וף ט ור ף ב ו ה נ ות ן א מ ר י ש פ ר. ה וא ע ז ר א ה ס ופ ר: י ום ע ש יר י צ ו ה ב ן ב וז י ה ח וז ה. כ ת ב ל ך ב ס פ ר ה מ ח ז ה. ל ז כ ר ון ל ע ם נ מ ס ו נ ב ז ה. א ת ע צ ם ה י ום ה ז ה: The Meaning of Siege ד( משמעות המצור רמב"ם יד החזקה - הלכות תעניות פרק ה )ב( ואלו הן יום שלישי בתשרי שבו נהרג גדליה בן אחיקם ונכבית גחלת ישראל הנשארה וסיבב להתם גלותן ועשירי בטבת שבו סמך מלך בבל נבוכדנאצר הרשע על ירושלם והביאה במצור ובמצוק ושבעה עשר בתמוז וחמשה דברים אירעו בו נשתברו הלוחות ובטל התמיד מבית ראשון והובקעה ירושלם בחורבן שני ושרף אפוסטומוס הרשע את התורה והעמיד צלם בהיכל: Decimation and destruction Ezekiel Ch Neither shall Pharaoh with his mighty army and great company succour him in the war, when they cast up mounds and build forts, to cut off many souls; Ch And the word of the LORD came unto me, saying: 24 'Now, thou son of man, make thee two ways, that the sword of the king of Babylon may come; they יז ו ל א ב ח י ל ג ד ול וב ק ה ל ר ב, י ע ש ה א ות ו פ ר ע ה ב מ ל ח מ ה, ב ש פ ך ס ל ל ה, וב ב נ ות ד י ק-- ל ה כ ר ית, נ פ ש ות ר ב ות. כג ו י ה י ד ב ר-י הו ה, א ל י ל אמ ר. כד ו א ת ה בן-א ד ם ש ים-ל ך ש נ י ם ד ר כ ים, ל ב וא ח ר ב מ ל ך-ב ב ל--מ א ר ץ א ח ד,

9 9 י צ א ו ש נ יה ם; ו י ד ב ר א, ב ר אש ד ר ך-ע יר ב ר א. כה ד ר ך ת ש ים--ל ב וא ח ר ב, א ת ר ב ת ב נ י-ע מ ון; ו א ת- י ה וד ה ב יר וש ל ם, ב צ ור ה. כו כ י-ע מ ד מ ל ך-ב ב ל א ל- א ם ה ד ר ך, ב ר אש ש נ י ה ד ר כ ים--ל ק ס ם- ק ס ם: ק ל ק ל ב ח צ ים ש א ל ב ת ר פ ים, ר א ה ב כ ב ד. כז ב ימ ינ ו ה י ה ה ק ס ם י ר ו ש ל ם, ל ש ום כ ר ים ל פ ת ח פ ה ב ר צ ח, ל ה ר ים ק ול, ב ת ר וע ה--ל ש ום כ ר ים ע ל- ש ע ר ים, ל ש פ ך ס ל ל ה ל ב נ ות ד י ק. twain shall come forth out of one land; and mark a signpost, mark it clear at the head of the way to the city. 25 Thou shalt make a way, that the sword may come to Rabbah of the children of Ammon, and to Judah in Jerusalem the fortified. 26 For the king of Babylon standeth at the parting of the way, at the head of the two ways, to use divination; he shaketh the arrows to and fro, he inquireth of the teraphim, he looketh in the liver. 27 In his right hand is the lot Jerusalem, to set battering rams, to open the mouth for the slaughter, to lift up the voice with shouting, to set battering rams against the gates, to cast up mounds, to build forts.

10 11 Ch And the word of the LORD came unto me in the ninth year, in the tenth month, in the tenth day of the month, saying: 2 'Son of man, write thee the name of the day, even of this selfsame day; this selfsame day the king of Babylon hath invested Jerusalem. 3 And utter a parable concerning the rebellious house, and say unto them: Thus saith the Lord GOD: Set on the pot, set it on, and also pour water into it; 4 Gather into it the pieces belonging to it, even every good piece, the thigh, and the shoulder; fill it with the choice bones. 5 Take the choice of the flock, and pile also the bones under it; make it boil well, that the bones thereof may also be seethed in the midst of it. {S} 6 Wherefore thus saith the Lord GOD: Woe to the bloody city, to the pot whose filth is therein, and whose filth is not gone out of it! bring it out piece by piece; no lot is fallen upon it. 7 For her blood is in the midst of her; she set it upon the bare rock; she poured it not upon the ground, to cover it with dust; א ו י ה י ד ב ר-י הו ה א ל י ב ש נ ה ה ת ש יע ית, ב ח ד ש ה ע ש יר י, ב ע ש ור ל ח ד ש, ל אמ ר. ב ב ן-א ד ם, כתוב- )כ ת ב-( ל ך א ת-ש ם ה י ום--א ת-ע צ ם, ה י ום ה ז ה: ס מ ך מ ל ך-ב ב ל א ל- י ר וש ל ם, ב ע צ ם ה י ום ה ז ה. ג ומ ש ל א ל-ב ית-ה מ ר י, מ ש ל, ו א מ ר ת א ל יה ם, כ ה א מ ר א ד נ י י הו ה: ש פ ת ה ס יר ש פ ת, ו ג ם- י צ ק ב ו מ י ם. ד א ס ף נ ת ח יה א ל יה, כ ל-נ ת ח ט וב י ר ך ו כ ת ף; מ ב ח ר ע צ מ ים, מ ל א. ה מ ב ח ר ה צ אן ל ק וח, ו ג ם ד ור ה ע צ מ ים ת ח ת יה ; ר ת ח ר ת ח יה, ג ם-ב ש ל ו ע צ מ יה ב ת וכ ה. }ס{ ו ל כ ן כ ה- א מ ר א ד נ י י הו ה, א וי ע יר ה ד מ ים--ס יר א ש ר ח ל א ת ה ב ה, ו ח ל א ת ה ל א י צ א ה מ מ נ ה; ל נ ת ח יה ל נ ת ח יה ה וצ יא ה, ל א-נ פ ל ע ל יה ג ור ל. ז כ י ד מ ה ב ת וכ ה ה י ה, ע ל-צ ח יח ס ל ע ש מ ת ה ו; ל א ש פ כ ת ה ו ע ל - ה א ר ץ, ל כ ס ות ע ל יו ע פ ר.

11 11 ח ל ה ע ל ות ח מ ה ל נ ק ם נ ק ם, נ ת ת י א ת-ד מ ה ע ל-צ ח יח ס ל ע-- ל ב ל ת י, ה כ ס ות. }פ{ ט ל כ ן, כ ה א מ ר א ד נ י י הו ה, א וי, ע יר ה ד מ ים; ג ם-א נ י, א ג ד יל ה מ ד ור ה. י ה ר ב ה ה ע צ ים ה ד ל ק ה א ש, ה ת ם ה ב ש ר; ו ה ר ק ח, ה מ ר ק ח ה, ו ה ע צ מ ות, י ח ר ו. יא ו ה ע מ יד ה ע ל-ג ח ל יה, ר ק ה: ל מ ע ן ת ח ם ו ח ר ה נ ח ש ת ה, ו נ ת כ ה ב ת וכ ה ט מ א ת ה--ת ת ם, ח ל א ת ה. יב ת א נ ים, ה ל א ת, ו ל א- ת צ א מ מ נ ה ר ב ת ח ל א ת ה, ב א ש ח ל א ת ה. יג ב ט מ א ת ך, ז מ ה: י ע ן ט ה ר ת י ך, ו ל א ט ה ר ת -- מ ט מ א ת ך ל א ת ט ה ר י-ע וד, ע ד-ה נ יח י א ת- ח מ ת י ב ך. יד א נ י י הו ה ד ב ר ת י ב א ה ו ע ש ית י, ל א-א פ ר ע ו ל א-א ח וס ו ל א א נ ח ם: כ ד ר כ י ך ו כ ע ל יל ות י ך ש פ ט ו ך, נ א ם א ד נ י י הו ה. }פ{ 8 that it might cause fury to come up, that vengeance might be taken, I have set her blood upon the bare rock, that it should not be covered. {P} 9 Therefore thus saith the Lord GOD: Woe to the bloody city! I also will make the pile great, 10 heaping on the wood, kindling the fire, that the flesh may be consumed; and preparing the mixture, that the bones also may be burned; 11 then will I set it empty upon the coals thereof, that it may be hot, and the bottom thereof may burn, and that the impurity of it may be molten in it, that the filth of it may be consumed. 12 It hath wearied itself with toil; yet its great filth goeth not forth out of it, yea, its noisome filth. 13 Because of thy filthy lewdness, because I have purged thee and thou wast not purged, thou shalt not be purged from thy filthiness any more, till I have satisfied My fury upon thee. 14 I the LORD have spoken it; it shall come to pass, and I will do it; I will not go back, neither will I spare, neither will I repent; according to thy ways, and according to thy doings, shall they judge thee, saith the Lord GOD.' {P}

12 12 1 Thou also, son of man, take thee a tile, and lay it before thee, and trace upon it a city, even Jerusalem; 2 and lay siege against it, and build forts against it, and cast up a mound against it; set camps also against it, and set battering rams against it round about. 3 And take thou unto thee an iron griddle, and set it for a wall of iron between thee and the city; and set thy face toward it, and it shall be besieged, and thou shalt lay siege against it. This shall be a sign to the house of Israel. {P} 4 Moreover lie thou upon thy left side, and lay the iniquity of the house of Israel upon it; according to the number of the days that thou shalt lie upon it, thou shalt bear their iniquity. 5 For I have appointed the years of their iniquity to be unto thee a number of days, even three hundred and ninety days; so shalt thou bear the iniquity of the house of Israel. 6 And again, when thou hast accomplished these, thou shalt lie on thy right side, and shalt bear the iniquity of the house of Judah; forty days, each day for a year, have I appointed it unto thee. י ח ז ק אל Chapter 4 א ו א ת ה ב ן-א ד ם ק ח-ל ך ל ב נ ה, ו נ ת ת ה א ות ה ל פ נ י ך; ו ח ק ות ע ל יה ע יר, א ת- י ר וש ל ם. ב ו נ ת ת ה ע ל יה מ צ ור, וב נ י ת ע ל יה ד י ק, ו ש פ כ ת ע ל יה, ס ל ל ה; ו נ ת ת ה ע ל יה מ ח נ ות ו ש ים-ע ל יה כ ר ים, ס ב יב. ג ו א ת ה ק ח-ל ך, מ ח ב ת ב ר ז ל, ו נ ת ת ה א ות ה ק יר ב ר ז ל, ב ינ ך וב ין ה ע יר; ו ה כ ינ ת ה א ת-פ נ י ך א ל יה ו ה י ת ה ב מ צ ור, ו צ ר ת ע ל י ה -- א ות ה יא, ל ב ית י ש ר א ל. }פ{ ד ו א ת ה ש כ ב ע ל-צ ד ך ה ש מ אל י, ו ש מ ת א ת-ע ון ב ית - י ש ר א ל ע ל יו: מ ס פ ר ה י מ ים א ש ר ת ש כ ב ע ל יו, ת ש א א ת- ע ונ ם. ה ו א נ י, נ ת ת י ל ך א ת-ש נ י ע ונ ם, ל מ ס פ ר י מ ים, ש לש- מ א ות ו ת ש ע ים י ום; ו נ ש א ת, ע ון ב ית-י ש ר א ל. ו ו כ ל ית א ת-א ל ה, ו ש כ ב ת ע ל-צ ד ך הימיני )ה י מ נ י( ש נ ית, ו נ ש את, א ת-ע ון ב ית-י ה וד ה-- א ר ב ע ים י ום, י ום ל ש נ ה י ום ל ש נ ה נ ת ת יו ל ך.

13 13 ז ו א ל-מ צ ור י ר וש ל ם ת כ ין פ נ י ך, וז ר ע ך ח ש ופ ה; ו נ ב את, ע ל יה. ח ו ה נ ה נ ת ת י ע ל י ך, ע ב ות ים; -ת ה פ ך מ צ ד ך א ל- צ ד ך, ו ל א ע ד-כ ל ות ך י מ י מ צ ור ך. ט ו א ת ה ק ח-ל ך ח ט ין ו ש ע ר ים ופ ול ו ע ד ש ים ו ד ח ן ו כ ס מ ים, ו נ ת ת ה א ות ם ב כ ל י א ח ד, ו ע ש ית א ות ם ל ך, ל ל ח ם: מ ס פ ר ה י מ ים א ש ר- א ת ה ש וכ ב ע ל-צ ד ך, ש לש- מ א ות ו ת ש ע ים י ום--ת אכ ל נ ו. י ומ א כ ל ך, א ש ר ת אכ ל נ ו-- ב מ ש ק ול, ע ש ר ים ש ק ל ל י ום: מ ע ת ע ד-ע ת, ת אכ ל נ ו. יא ומ י ם ב מ ש ור ה ת ש ת ה, ש ש ית ה ה ין: מ ע ת ע ד-ע ת, ת ש ת ה. יב ו ע ג ת ש ע ר ים, ת אכ ל נ ה; ו ה יא, ב ג ל ל י צ א ת ה א ד ם-- ת ע ג נ ה, ל ע ינ יה ם. }ס{ יג ו י אמ ר י הו ה, כ כ ה י אכ ל ו ב נ י -י ש ר א ל א ת- ל ח מ ם ט מ א, ב ג ו י ם, א ש ר א ד יח ם ש ם. 7 And thou shalt set thy face toward the siege of Jerusalem, with thine arm uncovered; and thou shalt prophesy against it. 8 And, behold, I lay bands upon thee, and thou shalt not turn thee from one side to another, till thou hast accomplished the days of thy siege. 9 Take thou also unto thee wheat, and barley, and beans, and lentils, and millet, and spelt, and put them in one vessel, and make thee bread thereof; according to the number of the days that thou shalt lie upon thy side, even three hundred and ninety days, shalt thou eat thereof. 10 And thy food which thou shalt eat shall be by weight, twenty shekels a day; from time to time shalt thou eat it. 11 Thou shalt drink also water by measure, the sixth part of a hin; from time to time shalt thou drink. 12 And thou shalt eat it as barley cakes, and thou shalt bake it in their sight with dung that cometh out of man.' {S} 13 And the LORD said: 'Even thus shall the children of Israel eat their bread unclean, among the nations whither I will drive them.'

14 14 יד ו א מ ר, א ה ה א ד נ י י הו ה, ה נ ה נ פ ש י, ל א מ ט מ א ה; ונ ב ל ה וט ר פ ה ל א-א כ ל ת י מ נ ע ור י ו ע ד-ע ת ה, ו ל א-ב א ב פ י ב ש ר פ ג ול. }ס{ טו ו י אמ ר א ל י--ר א ה נ ת ת י ל ך א ת-צפועי )צ פ יע י( ה ב ק ר, ת ח ת ג ל ל י ה א ד ם; ו ע ש ית א ת-ל ח מ ך, ע ל יה ם. }ס{ טז ו י אמ ר א ל י, ב ן-א ד ם ה נ נ י ש ב ר מ ט ה-ל ח ם ב יר ו ש ל ם, ו א כ ל ו-ל ח ם ב מ ש ק ל, וב ד א ג ה; ומ י ם, ב מ ש ור ה וב ש מ מ ון י ש ת ו. יז ל מ ע ן י ח ס ר ו, ל ח ם ו מ י ם; ו נ ש מ ו א י ש ו א ח יו, ו נ מ ק ו ב ע ונ ם. }פ{ 14 Then said I: 'Ah Lord GOD! behold, my soul hath not been polluted; for from my youth up even till now have I not eaten of that which dieth of itself, or is torn of beasts; neither came there abhorred flesh into my mouth.' {S} 15 Then He said unto me: 'See, I have given thee cow's dung for man's dung, and thou shalt prepare thy bread thereon.' {S} 16 Moreover He said unto me: 'Son of man, behold, I will break the staff of bread in Jerusalem, and they shall eat bread by weight, and with anxiety; and they shall drink water by measure, and in appalment; 17 that they may want bread and water, and be appalled one with another, and pine away in their iniquity. {P} Sefer Devarim Ch The LORD will bring a nation מט י ש א י הו ה ע ל י ך ג וי against thee from far, from the end מ ר ח ק מ ק צ ה ה א ר ץ, כ א ש ר of the earth, as the vulture swoopeth י ד א ה ה נ ש ר: ג וי, א ש ר down; a nation whose tongue thou ל א-ת ש מ ע ל ש נ ו. shalt not understand; 50 a nation of fierce countenance, that shall not regard the person of the old, nor show favour to the young. נ ג וי, ע ז פ נ ים, א ש ר ל א- י ש א פ נ ים ל ז ק ן, ו נ ע ר ל א י ח ן.

15 15 נא ו א כ ל פ ר י ב ה מ ת ך ופ ר י- א ד מ ת ך, ע ד ה ש מ ד ך, א ש ר ל א-י ש א יר ל ך ד ג ן ת יר וש ו י צ ה ר, ש ג ר א ל פ י ך ו ע שת ר ת צ אנ ך--ע ד ה א ב יד ו, א ת ך. נב ו ה צ ר ל ך ב כ ל- ש ע ר י ך, ע ד ר ד ת ח מ ת י ך ה ג ב ה ת ו ה ב צ ר ות, א ש ר א ת ה ב ט ח ב ה ן, ב כ ל- א ר צ ך; ו ה צ ר ל ך, ב כ ל -ש ע ר י ך, ב כ ל-א ר צ ך, א ש ר נ ת ן י הו ה א לה י ך ל ך. נג ו א כ ל ת פר י-ב ט נ ך, ב ש ר ב נ י ך וב נ ת י ך, א ש ר נ ת ן-ל ך, י הו ה א לה י ך-- ב מ צ ור, וב מ צ וק, א ש ר- י צ יק ל ך, א י ב ך. נד ה א יש ה ר ך ב ך, ו ה ע נ ג מ א ד--ת ר ע ע ינ ו ב א ח יו וב א ש ת ח יק ו, וב י ת ר ב נ יו א ש ר י ות יר. נה מ ת ת ל א ח ד מ ה ם, מ ב ש ר ב נ יו א ש ר י אכ ל, מ ב ל י ה ש א יר-ל ו, כ ל-- ב מ צ ור, וב מ צ וק, א ש ר י צ יק ל ך א י ב ך, ב כ ל- ש ע ר י ך. נו ה ר כ ה ב ך ו ה ע נ ג ה, א ש ר ל א -נ ס ת ה כ ף- ר ג ל ה ה צ ג ע ל -ה א ר ץ, מ ה ת ע נ ג, ומ ר ך- -ת ר ע ע ינ ה ב א י ש ח יק ה, וב ב נ ה וב ב ת ה. 51 And he shall eat the fruit of thy cattle, and the fruit of thy ground, until thou be destroyed; that also shall not leave thee corn, wine, or oil, the increase of thy kine, or the young of thy flock, until he have caused thee to perish. 52 And he shall besiege thee in all thy gates, until thy high and fortified walls come down, wherein thou didst trust, throughout all thy land; and he shall besiege thee in all thy gates throughout all thy land, which the LORD thy God hath given thee. 53 And thou shalt eat the fruit of thine own body, the flesh of thy sons and of thy daughters whom the LORD thy God hath given thee; in the siege and in the straitness, wherewith thine enemies shall straiten thee. 54 The man that is tender among you, and very delicate, his eye shall be evil against his brother, and against the wife of his bosom, and against the remnant of his children whom he hath remaining; 55 so that he will not give to any of them of the flesh of his children whom he shall eat, because he hath nothing left him; in the siege and in the straitness, wherewith thine enemy shall straiten thee in all thy gates. 56 The tender and delicate woman among you, who would not adventure to set the sole of her foot upon the ground for delicateness and tenderness, her eye shall be evil against the husband of her bosom,

16 16 נז וב ש ל י ת ה ה י וצ ת מ ב ין ר ג ל יה, וב ב נ יה א ש ר ת ל ד, כ י-ת אכ ל ם ב ח ס ר-כ ל, ב ס ת ר--ב מ צ ור, וב מ צ וק, א ש ר י צ יק ל ך א י ב ך, ב ש ע ר י ך. and against her son, and against her daughter; 57 and against her afterbirth that cometh out from between her feet, and against her children whom she shall bear; for she shall eat them for want of all things secretly; in the siege and in the straitness, wherewith thine enemy shall straiten thee in thy gates. הסתר פנים The Concept of ספר דברים פרק לא )טז( ו י אמ ר י ה ו ה א ל מש ה ה נ ך ש כ ב ע ם א ב ת י ך ו ק ם ה ע ם ה ז ה ו ז נ ה א ח ר י א לה י נ כ ר ה א ר ץ א ש ר ה וא ב א ש מ ה ב ק ר ב ו ו ע ז ב נ י ו ה פ ר א ת ב ר ית י א ש ר כ ר ת י א ת ו: )יז( ו ח ר ה א פ י ב ו ב י ום ה ה וא ו ע ז ב ת ים ו ה ס ת ר ת י פ נ י מ ה ם ו ה י ה ל א כ ל ומ צ א ה ו ר ע ות ר ב ות ו צ ר ות ו א מ ר ב י ום ה ה וא ה ל א ע ל כ י א ין א לה י ב ק ר ב י מ צ א ונ י ה ר ע ות ה א ל ה: )יח( ו א נ כ י ה ס ת ר א ס ת יר פ נ י ב י ום ה ה וא ע ל כ ל ה ר ע ה א ש ר ע ש ה כ י פ נ ה א ל א לה ים א ח ר ים: תלמוד בבלי מסכת ברכות דף לב/ב ואמר רבי אלעזר מיום שחרב בית המקדש נפסקה חומת ברזל בין ישראל לאביהם שבשמים שנאמר ואתה קח לך מחבת ברזל ונתתה אותה קיר ברזל בינך ובין העיר ספר דברים פרק ל )א( ו ה י ה כ י י ב א ו ע ל י ך כ ל ה ד ב ר ים ה א ל ה ה ב ר כ ה ו ה ק ל ל ה א ש ר נ ת ת י ל פ נ י ך ו ה ש ב ת א ל ל ב ב ך ב כ ל ה ג וי ם א ש ר ה ד יח ך י ה ו ה א לה י ך ש מ ה: ספר יחזקאל פרק ה )ב( ש ל ש ית ב א ור ת ב ע יר ב ת ו ך ה ע יר כ מ ל את י מ י ה מ צ ור ו ל ק ח ת א ת ה ש ל ש ית ת כ ה ב ח ר ב ס ב יב ות יה ו ה ש ל ש ית תז ר ה ל ר ו ח ו ח ר ב א ר יק א ח ר יה ם: ספר ויקרא פרק כו )לג( ו א ת כ ם א ז ר ה ב ג וי ם ו ה ר יק ת י א ח ר יכ ם ח ר ב ו ה י ת ה א ר צ כ ם ש מ מ ה ו ע ר יכ ם י ה י ו ח ר ב ה: מדרש תנחומא תזריע פרק ט עוד טובה גדולה עשה עם ישראל כיצד שבעשרה בטבת היו ראויין ישראל לגלות מירושלים שכן הוא אומר )יחזקאל כד( בן אדם כתב לך את שם היום הזה בעצם היום הזה וגו' מה עשה הקב"ה אמר אם יוצאין עכשיו בצנה הם מתים מה עשה המתין להם והגלה אותם בקיץ

17 17 Israel Under Siege, Benny Morris, The National Interest, September 5, 2011 Israel's relations with the Muslim world took a further turn for the worse with Turkey's announcement of the expulsion of the Israeli ambassador and the downgrading of relations with the Jewish state to the level of second secretaries. This followed the publication on Friday of the United Nations report on the 2010 Israeli raid on the Gazabound Turkish flotilla in which nine Turks, one of them an American citizen, were shot dead Under Siege: Israel Fears its Arab Citizens, Ryan Jones, Jerusalem Post, March 27, 2011 The international mainstream media has a fixation with presenting Israeli and Palestinian Arabs as living under siege from the oppressive Jewish state. The reality is that Israeli Jews are the ones living under siege. Israel itself has been under siege (sometimes militarily, always economically) from the surrounding Muslim Middle East. But even within their own borders, Israeli Jews live under siege from an Israeli Arab population that does not fear, but is feared by, the Israeli police

18 18 ו( יסוד השלום תלמוד בבלי מסכת ראש השנה דף יח/א אמר רב חנא בר ביזנא אמר רב שמעון חסידא: מאי דכתיב +זכריה ח+ כה אמר ה' צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה. קרי להו צום, וקרי להו ששון ושמחה, בזמן שיש שלום - יהיו לששון ולשמחה, אין שלום - צום. אמר רב פפא: הכי קאמר: בזמן שיש שלום - יהיו לששון ולשמחה, יש שמד - צום, אין שמד ואין שלום, רצו - מתענין, רצו - אין מתענין. אי הכי, תשעה באב נמי! - אמר רב פפא: שאני תשעה באב, הואיל והוכפלו בו צרות. דאמר מר: בתשעה באב חרב הבית בראשונה ובשניה, ונלכדה ביתר, ונחרשה העיר. רש"י מסכת ראש השנה דף יח עמוד ב דאמר רב חמא בר ביזנא כו' - דכולהו ימי תענית נינהו בזמן הזה שאין בית המקדש קיים, ומתניתין בזמן הזה קא מיירי, מדקתני וכשהמקדש קיים כו'. שיש שלום - שאין יד הגויים תקיפה על ישראל. רמב"ם: הלכות תעניות פרק ה הלכה יט כל הצומות האלו עתידים ליבטל לימות המשיח, ולא עוד אלא שהם עתידים להיות ימים טובים וימי ששון ושמחה שנאמר +זכריה ח'+ כה אמר ה' צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים והאמת והשלום אהבו. הלכות תשובה פרק ט הלכה ב ומפני זה נתאוו כל ישראל נביאיהם וחכמיהם לימות המשיח כדי שינוחו ממלכיות שאינן מניחות להן לעסוק בתורה ובמצות כהוגן, וימצאו להם מרגוע וירבו בחכמה כדי שיזכו לחיי העולם הבא, לפי שבאותן הימים תרבה הדעה והחכמה והאמת ש נאמר כי מלאה הארץ דעה את ה' ונאמר ולא ילמדו איש את אחיו ואיש את רעהו, ונאמר והסירותי את לב האבן מבשרכם, מפני שאותו המלך שיעמוד מזרע דוד בעל חכמה יהיה יתר משלמה, ונביא גדול הוא קרוב למשה רבינו, ולפיכך ילמד כל העם ויורה אותם דרך ה', ויבואו כל הגוים לשומעו שנאמר והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים, וסוף כל השכר כולו והטובה האחרונה שאין לה הפסק וגרעון הוא חיי העולם הבא, אבל ימות המשיח הוא העולם הזה ועולם כמנהגו הולך אלא שהמלכות תחזור לישראל, וכבר אמרו חכמים הראשונים אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד. חידושי הרשב"א, מסכת ראש השנה דף יח/ב בזמן שיש שלום יהיו לששון ולשמחה. פי' בזמן שיש שלום שישראל שרויין על אדמתן: אין שמד ואין שלום. כשישראל בארץ האויב אלא שאין שמד רצו מתענין רצו אין מתענין רבינו חננאל מסכת ראש השנה דף יח/ב בזמן שיש שלום- כלומר כל זמן שבית המקדש קיים יהיה לששון ולשמחה חידושי הריטב"א מסכת ראש השנה דף יח/ב

19 19 ופרקינן דאמר רב חנא כו' רב פפא וכו'. ופירוקא מדרב פפא הוא ומימרא דרב פפא ה"פ שהצומות הללו עיקר גזירתן היה על חרבן הראשון כל א' לענינו כדמפרש ברייתא לקמן וכשנבנה הבית שני אמר הנביא כה אמר ה' )צבאות( צום הרביעי וכו' יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים כלומר שלא ינהגו בהם רק שיעשו אותם ימים טובים ומ"מ מדקרי להו נמי לאחר הבנין צום ולא כתיב אשר צמתם כדכתיב בקרא אחרינא )אשר( ]כי[ צמתם וספוד )ברביעי( ]בחמישי[ משמע שלא נתבטלו לגמרי ולא נעקרה לגמרי גזירה ראשונה ואע"פ שהיה ראוי שתעקר כיון שעל בית ראשון נגזרה והרי נבנה והטעם לפי שיודעין היו שסוף בית שני זה ליחרב שיהא גלות זה שאנו בו ובנין בית שני לא חשיב להו כולי האי דלהוי נגדר הפרץ הראשון ולפיכך לא עקרו גזירתן לגמרי אלא אמרו כי בזמן שיהא שלום כלומר שישראל שרויין על אדמתם ובית המקדש קיים יהיו לששון ולשמחה ואם אין שלום שבהמ"ק חרב ויש שמד על ישראל דאיכא תרתי לגריעותא שיהו צום גמור מגזירת נביאים הראשונים ואם אין שלום וגם אין שמד יהיה הדבר תלוי ברצון ישראל רצו ב"ד מתענין לא רצו אין מתענין כלל.