מבוא. ראו: United Nations General Assembly, forty-eight session, resolution 48/96, of

Transcription

1 נושאים מערכתיים 135 שילוב אנשים בעלי מוגבלות בחברה ובעבודה מבוא בשנת 1998 קיבלה הכנסת את חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח (להלן - חוק השוויון). חוק השוויון, מבוסס על עקרון יסוד, אשר לפיו "זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות ומחויבותה של החברה בישראל לזכויות אלה, מושתתות על ההכרה בעקרון השוויון, על ההכרה בערך האדם שנברא בצלם ועל עקרון כבוד הבריות"; ומטרתו "להגן על כבודו וחירותו של אדם עם מוגבלות, ולעגן את זכותו להשתתפות שוויונית ופעילה בחברה בכל תחומי החיים, וכן לתת מענה הולם לצרכיו המיוחדים באופן שיאפשר לו לחיות את חייו בעצמאות מרבית, בפרטיות ובכבוד, תוך מיצוי מלוא יכולתו". שוויון ושילוב חקיקת חוק השוויון היא שלב נוסף בתהליך, של שינוי בגישה החברתית כלפי אנשים בעלי מוגבלות המתרחש בשנים האחרונות בעולם ובישראל. שינוי זה מתבטא במעבר מגישה הרואה באדם בעל המוגבלות אדם החי בשולי החברה, שחובת החברה כלפיו מתמקדת במתן הטבות סוציאליות, לגישה הרואה בו שווה לכל אדם, גם אם יש לו צרכים מיוחדים, וחובת החברה לאפשר לו השתלבות פעילה ככל האפשר בכל תחומי החיים. הגישה המודרנית, שבאה לידי ביטוי גם בחוק השוויון, מעמידה במרכז את ערך השוויון, וכדי להבטיחו, יש לעתים להתאים את הסביבה ואת השירותים החברתיים לצרכיו המיוחדים של בעל המוגבלות. מימוש עקרונות השוויון והשילוב חשוב לא רק לאנשים בעלי מוגבלות ולבני משפחתם, באשר הוא מאפשר להם לחיות חיים מלאים, לממש את עצמם ולהתקיים בעצמאות ובכבוד, אלא גם לחברה כולה, מהבחינה הערכית והכלכלית כאחת. התפתחויות בעולם ובישראל לחקיקת חוק השוויון קדמו צעדים דומים בעולם שנועדו לקדם שוויון ושילוב של אנשים בעלי 1 מוגבלות. הדבר קיבל ביטוי באמנות בין-לאומיות ובהחלטות של ארגונים בין-לאומיים. במהלך השנים קיבל ארגון האומות המאוחדות כמה החלטות בנושא, ובשנת 1993 אישרה 2 העצרת הכללית שלו 22 עקרונות מנחים למתן שוויון הזדמנויות לאנשים בעלי מוגבלויות. גם 3 הקהילה האירופית אימצה עקרונות אלה והחליטה להקצות לנושא 5.5 מיליארד אירו בשנים למשל, בשנת 1969 החליטה בירושלים "הליגה הבין-לאומית של חברות למען אנשים עם פיגור שכלי" כי זכויותיו הבסיסיות של אדם בעל פיגור שכלי שוות לאלה של כל אזרח אחר בגילו. ראו: United Nations General Assembly, forty-eight session, resolution 48/96, of Resolution of the Council and of the governments of the member states meeting within the Council of 20 December 1996

2 דוח שנתי 52 ב בנובמבר 2000 אסר האיחוד האירופי על המדינות החברות בו הפליה בתעסוקה, בכלל זה 6 הפליה מחמת מוגבלות. הגישה המכירה בצורך לאפשר לאנשים בעלי מוגבלות להשתלב בחברה ככל האדם, גם אם הדבר כרוך בהקצאת תקציבים מיוחדים למטרה זו, ורואה בחוסר אפשרות כזאת פגיעה בעקרון השוויון 7 באה לידי ביטוי, בין היתר, בחקיקה מקיפה ביותר מארבעים מדינות ובפסיקה ענפה של בתי- המשפט. ניתן להבחין בשתי גישות הנקוטות במדינות מפותחות: האחת (בארה"ב, קנדה, בריטניה, אוסטרליה ועוד) מתמקדת בצורך למנוע הפליה של אנשים בעלי מוגבלות; והאחרת (בשוודיה, נורווגיה, דנמרק, פינלנד ועוד) מתמקדת בצורך לתת מענה הולם לצורכיהם המיוחדים של אנשים בעלי מוגבלות. נראה שמדובר למעשה בשתי גישות שמשלימות זו את זו. במדינות המפותחות שמים דגש על זכותם של אנשים בעלי מוגבלות לנגישות לתחבורה ציבורית, לשירותים ציבוריים ומסחריים (בכלל זה נגישות לתקשורת ומידע) ולדיור הוגן. ההפליה נאסרת בחוק, ולעתים מחייבים מעסיקים להעסיק עובדים על פי מכסה שנקבעה (העדפה מתקנת). במרבית המדינות הדוברות אנגלית נאכפת החובה להתאים את מקומות העבודה לאנשים בעלי מוגבלות. גם פיתוח תכניות לשילובם בתעסוקה זוכה לתמיכה בארצות אלה. בעקבות פעולות החקיקה האמורות, הפכה סביבתם היום-יומית של אנשים בעלי מוגבלות לנגישה יותר, ושופרה הנגישות לתחבורה ציבורית בארצות רבות. בארה"ב, בבריטניה, בגרמניה ובמדינות נוספות מותקנים בתחבורה העירונית והבין- עירונית ואף במטוסים, התקנים המאפשרים נגישות לאנשים בעלי לקויות שונות, ובעיקר לקויות גופניות. במדינות אחדות חובה לאפשר לכבדי שמיעה להבין את מקצת השידורים (על ידי הקרנת כתוביות, עוצמת קול מוגברת ועוד). גם זכותם של בעלי מוגבלות לגור בתוך הקהילה הרגילה מעוגנת במקצת המדינות בחקיקה האוסרת הפליה ומחייבת מתן תמיכה כלכלית. בתחום הדיור מתרחש בארה"ב ובמדינות סקנדינביה במיוחד, תהליך אינטנסיבי של סגירת מוסדות ובד בבד פיתוח של מערכי דיור בקהילה. בישראל התקבלו במהלך השנים כמה חוקים העוסקים באנשים בעלי מוגבלות. להלן כמה אבני דרך בחקיקה בתחום זה. מאז שנותיה הראשונות של המדינה מעניקים חוקים שונים זכויות כלכליות שונות לבעלי מוגבלות, ובהם: חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה ; חוק הנכים (תגמולים ושיקום) [נוסח משולב], התשי"ט- 1959,המיועד לנכי צה"ל; חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, התש"ל ; חוק נכי המלחמה בנאצים, התשי"ד ; חוק נכי רדיפות הנאצים, התשי"ז החוקים החדשים יותר כבר הביאו לידי ביטוי את עקרון השוויון ואת הגישה המבכרת את שילובו של אדם בעל מוגבלות בקהילה על פני הרחקתו ממנה, ומתן מענה לצרכיו במסגרת השירותים הקיימים ולא במסגרת נפרדת. בשנת 1972 נקבעו, במסגרת דיני התכנון והבנייה הוראות המחייבות התקנת סידורי נגישות מיוחדים לנכים בבניינים ציבוריים. בשנת 1988 חוקקה הכנסת את חוק חינוך מיוחד, התשמ"ח- 1988, המטיל אחריות על המדינה לספק חינם שירותי חינוך לילדים בעלי צרכים מיוחדים, לפי צורכיהם; בחוק זה נקבעה הוראה הנותנת עדיפות לשילובו של ילד בעל צרכים מיוחדים במוסד חינוך רגיל. בחוק הקלות לחירש, התשנ"ב- 1992, נקבעו הוראות המחייבות הוספת כתוביות ותרגום לשפת סימנים לשידורי טלוויזיה; וחוק שיקום נכי נפש בקהילה, התש"ס- 2000, נחקק במטרה "לשקוד על שיקומם ושילובם בקהילה של נכי הנפש כדי לאפשר להם להשיג דרגה עוד בעניין זה ראו בדוח הוועדה הציבורית לבדיקת חקיקה מקיפה בנושא זכויות אנשים עם מוגבלות 4 בישראל בראשות ד"ר ישראל כץ. ראו: Council Directive 2000/78EC of November 2000: Document 300l בקונגרס שנערך בברצלונה ב נוסחה אמנה בעניין זה ונחתמה בידי נציגי 150 ערים, בהן ירושלים. ראו רשימת חוקים באתר הסימפוזיון Practice" From Principles to 6 7

3 137 נושאים מערכתיים מרבית אפשרית של עצמאות תפקודית ואיכות חיים, תוך שמירה על כבודם ברוח חוק-יסוד: כבוד 8 האדם וחירותו." הטיפול בצורכיהם של אנשים בעלי מוגבלות אינו מעוגן תמיד בחקיקה. תחומים שונים מטופלים באמצעות תכניות פעולה של משרדים שונים, והיקף הפעילות נגזר מהתקציב המוקצה לתכנית בכל שנה. כך הוא, בין היתר, בתחום הסיוע בדיור, פעילות התרבות והפנאי ועוד. בשנת 1996 ניתן בבית המשפט העליון פסק דין עקרוני, המשמש אף הוא אבן דרך בקידום זכויותיהם של אנשים בעלי מוגבלות לשוויון ולשילוב. פסק הדין ניתן בעתירה בעניינו של תלמיד בית ספר מוגבל בתנועתו הנזקק לכיסא גלגלים. בית המשפט הורה להתקין בבית הספר סידורי נגישות נוספים על אלה שהותקנו בו, ואמר, בין היתר, את הדברים האלה: "בעבר שררה ההשקפה כי הנכה הוא שונה, ועל-כן יש לטפל בו תוך הפרדה מהחברה ) but separate.(equal כיום שוררת ההשקפה כי יש לשלב את הנכה בתוך החברה ולהבטיח לו שוויון של הזדמנות equal).(integrated and אכן, הגישה המודרנית הינה כי הפרדה מעמיקה את חוסר השוויון ומנציחה הפליה. הנכה הוא אדם שווה זכויות. אין הוא מצוי מחוץ לחברה או בשוליה. הוא חבר רגיל בחברה שבה הוא חי. מטרת ההסדרים אינה להיטיב עמו בבדידותו, אלא לשלבו - בתוך שימוש לעתים 9 בהעדפה מתקנת - במירקם הרגיל של חיי החברה." במארס 1996, לקראת סוף כהונתה של הכנסת ה- 13, עברה בקריאה ראשונה הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ו (להלן - הצעת החוק המקורית). בעקבות זאת, מינו בנובמבר 1996 שר המשפטים ושר העבודה והרווחה ועדה ציבורית לבדיקת חקיקה מקיפה בנושא זכויות אנשים עם מוגבלות בישראל בראשות ד"ר ישראל כץ (להלן - ועדת כץ). ביולי 1997 סיימה ועדת כץ את עבודתה והגישה דין וחשבון ובו ממצאיה והמלצותיה. בדוח נאמר, כי אוכלוסיית האנשים בעלי המוגבלות היא קבוצת מיעוט שסבלה ועדיין סובלת מהפליה, קיפוח, הפרדה ונחיתות חברתית וכלכלית; וכי באיחור רב עוברת החברה המודרנית מיחס של נידוי והפרדה כלפי אנשים בעלי מוגבלות, ליחס של שיתוף ושילוב בתחומי החיים השונים, והשינוי מלווה במדינות שונות בעולם בהתחדשות משפטית. הוועדה המליצה על חקיקה מקיפה ומפורטת כדי להביא לצמצומו של הפער הקיים בין מציאות חייהם של אנשים בעלי מוגבלות לבין עקרונות השוויון וכבוד האדם. בשנת 1998 התקבל בכנסת חוק השוויון, והוא נכנס לתוקף ב החוק כולל רק חלק מהנושאים שהובאו בהצעת החוק המקורית, והכוונה היתה להשלים במהרה את החקיקה של יתר הפרקים. לבד מעקרונות יסוד כלליים, נקבעו בחוק השוויון הוראות בדבר תעסוקה ותחבורה ציבורית. בין היתר אוסר החוק הפליה בתעסוקה מחמת מוגבלות ואף דורש שמעבידים יפעלו למתן ייצוג הולם במקומות עבודה לאנשים בעלי מוגבלות. בחוק נקבע, כי אדם בעל מוגבלות זכאי לשירותי תחבורה ציבורית נגישים ומתאימים לשימושו. בחוק השוויון גם נקבע שתוקם נציבות שוויון זכויות לאנשים בעלי מוגבלות (להלן - נציבות השוויון). תפקידה של נציבות השוויון לפעול לקידום עקרונות היסוד של החוק, למניעת הפליה של אנשים בעלי מוגבלות ולעידוד השתלבותם והשתתפותם הפעילה בחיי החברה, וכן לייעץ לשרים בהתקנת תקנות לפי החוק ולייצג אנשים בעלי מוגבלות בתובענות על הפרת הוראות פרק התעסוקה בחוק (בהסכמת העובד). באוגוסט 2000 החלה הממשלה בהקמת נציבות השוויון. הנציבות עדיין נמצאת בשלבי הקמה. 8 9 סעיף 1 לחוק האמור. בג"ץ 7081/93 שחר בוצר נגד מועצה מקומית "מכבים - רעות", פ"ד נ( 1 ) 26 (להלן-בג"ץ 19, שחר בוצר).

4 דוח שנתי 52 ב 138 בדצמבר 2000 עברה בכנסת בקריאה ראשונה הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון) (נגישות, דיור בקהילה וסיוע אישי, תרבות פנאי וספורט, חינוך והשכלה, המערכת המשפטית, צרכים מיוחדים ומידע), התשס"א (להלן - הצעת חוק לתיקון חוק השוויון). הצעת החוק מבוססת על דוח ועדת כץ וכוללת פרקים שלא נכללו בחוק השוויון, ולמעשה משלימה אותו. בהצעה פרקים בדבר זכותו של אדם בעל מוגבלות לנגישות למקומות ציבור, עיגון זכותו לדיור בקהילה, ייזום ופיתוח של שירותי תרבות, פנאי וספורט בקהילה המיועדים לאנשים בעלי מוגבלות, זכותם של בעלי מוגבלות לחינוך, הכשרה והשכלה לפי צורכיהם המיוחדים אגב העדפה לשילובם במסגרות החינוך הרגילות, התאמת המערכת המשפטית לצורכיהם וזכותם לקבל שירותים מיוחדים, כגון סיוע ברכישת מכשירים מיוחדים וכן עזרה וייעוץ. בדצמבר 2001 היה תהליך החקיקה של הצעה זו בעיצומו. היקף אוכלוסיית בעלי המוגבלות ומאפייניה בחוק השוויון מוגדר אדם בעל מוגבלות "אדם עם לקות פיסית, נפשית או שכלית לרבות קוגניטיבית, קבועה או זמנית, אשר בשלה מוגבל תפקודו באופן מהותי בתחום אחד או יותר מתחומי החיים העיקריים". מחקרים בארצות אחרות והערכות של ארגונים בין-לאומיים מראים, 10 ששיעור האנשים בעלי המוגבלות בקרב כלל האוכלוסייה הוא כ- 10%. גורמים שונים, ובהם ועדת 11 כץ אימצו אומדן זה גם לגבי ישראל. לפי זה, יש במדינת ישראל כ- 630,000 אנשים בעלי 12 מוגבלויות שונות. אף לא אחד ממשרדי הממשלה ומהגופים השיקומיים-מקצועיים הפועלים בשטח ניסה לאמת או להפריך אומדן זה, ולמעשה אין לרשויות השלטון במדינה נתונים מוסמכים בנושא. למוסדות שונים יש נתונים מפורטים יותר המייצגים פלחים מסוימים בלבד באוכלוסייה. למוסד לביטוח לאומי יש נתונים מפורטים על מספר הקצבאות שהוא משלם לאנשים בגין מוגבלותם. לפי 13 נתוני המוסד, בשנת 2000 שולמו כ- 192,000 קצבאות שונות. לפי מחקרים שפרסמו ג'וינט ישראל 14 וג'וינט-מכון ברוקדייל, 7.7% מכלל הילדים בישראל בשנת (160,000) 1999 היו בעלי מוגבלות. יחסם של החברה ומוסדותיה לאנשים בעלי מוגבלות נבחן בנכונותו של האדם "הרגיל" לקבל את "השונה" ולהשתחרר מדעות קדומות; לכבד את האדם בעל המוגבלות ואת האוטונומיה האישית שלו; ולאפשר לו חיים מלאים אגב מימוש צרכיו ומאווייו, גם אם הדבר טעון התאמות לצרכיו המיוחדים. עקרונות אלה לא נולדו עם חוק השוויון. הם מלווים אותנו שנים רבות, לא רק ככללי מוסר אלא גם כנורמות ציבוריות מחייבות. הם קיבלו משנה תוקף עם חקיקת חוק השוויון: בחוק הטילה הכנסת על הרשות המבצעת חובות עשייה, מהן חובות קונקרטיות מפורשות (בתחום התעסוקה, התחבורה הציבורית והקמת נציבות השוויון), ומהן חובות כלליות, משתמעות, בכל תחומי העשייה, הנגזרות מעקרונות היסוד שנקבעו בחוק. עצם חקיקת חוק השוויון מבטאת את עמדת המחוקק, ולפיה בסקר שנעשה בקנדה בתחילת שנות התשעים ובמחקרים שנעשו בארה"ב נמצא ש- 10% מקרב האוכלוסייה הם בעלי מוגבלות קשה. באומדן זה השתמש גם האו"ם. הוועדה הסתמכה על אומדן שקיבלה מארגוני הנכים. לפי שנתון סטטיסטי לישראל מס' 52 של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (להלן - השנתון הסטטיסטי) בשנת 2000 מנתה אוכלוסיית מדינת ישראל כ מיליון נפש. תקציר תפעולי של הביטוח הלאומי לשנת יצוין, שמקצת מהמבוטחים מקבלים קצבאות אחדות ומקצת מהאנשים בעלי המוגבלות אינם מקבלים קצבאות כלל. אנשים עם נכויות בישראל עובדות ומספרים, ג'וינט ישראל, היחידה לנכויות ושיקום, וג'וינט-מכון ברוקדייל, תחום מחקר על מוגבלות, 2000.

5 139 נושאים מערכתיים מימוש עקרונות השוויון והשילוב היא מטרה העומדת במקום גבוה בסולם העדיפויות, גם אם לוח הזמנים להשגתה הוא ארוך טווח. קבוצת האנשים בעלי המוגבלות היא קבוצה גדולה, בעלת שונות רבה וצרכים מגוונים, שיש לדאוג למימוש זכותה לשוויון בכל תחומי החיים, באמצעות קביעת כללים מתאימים ופיתוח מערך ארגוני של שירותי שיקום. מוסדות רבים ושונים מופקדים על מלאכה זו, ועליהם לפעול בתיאום ובראייה מערכתית ורב-תחומית כדי ליצור בעבור בעלי המוגבלות מכלול של שירותים. בשנת 2001 בדק משרד מבקר המדינה, לסירוגין, את פעולותיהם של משרדי הממשלה ושל גופים נוספים לשילוב אנשים בעלי מוגבלות בחברה ובעבודה. הבדיקה נעשתה ב- 11 משרדי ממשלה, בצה"ל, בשש רשויות מקומיות, בתשעה תאגידים שהוקמו בחוק ובעשרה תאגידים נוספים. פירוט הגופים וממצאי הביקורת הנוגעים להם מובאים להלן בפרקים שיוחדו לגופים אלה. במהלך השנים חלה בארץ התקדמות בטיפול באנשים בעלי מוגבלות. ואולם ההתקדמות איננה בקצב ובהיקף הנדרשים. משרד ראש הממשלה ומשרד האוצר תכנון ותקצוב כוללים שילובם של אנשים בעלי מוגבלות בחברה ובעבודה הוא נושא המקיף את מרבית תחומי החיים, ומעורבים בו מספר גדול של משרדי ממשלה וגופים ציבוריים. מגבלות תקציביות מתשובות הגופים שנכללו בביקורת למשרד מבקר המדינה עולה, שפעולות לשילוב אנשים בעלי מוגבלות, כרוכות בהשקעת משאבים ניכרים, ומגבלות תקציב הן הסיבה להעדרן של פעולות רבות וחשובות. מובן הוא, כי הממשלה והכנסת הן שקובעות את סדרי העדיפויות. מבקר המדינה מעיר כאשר יש חובה חוקית קונקרטית להפנות תקציב לפעולה מסוימת, ואין מקיימים חובה זו (ראו בעניין זה לדוגמה, החובה להתקין סידורי נגישות במבני ציבור). עם זאת, יש שמחובתו של מבקר המדינה להציג לפני הציבור את הפער בין המצוי לראוי, כדי שרשויות השלטון ייתנו עליו את הדעת ויפעלו לביטולו או לצמצומו (במסגרת מגבלות התקציב). זאת ועוד, התמודדות נכונה עם מגבלות תקציביות צריכה לכלול איסוף נתונים, קביעת סדרי עדיפויות, תכנון, תיאום בין רשויות ואיגום משאבים. העדרם של אלה מביא לניצול בלתי יעיל של התקציב. איסוף נתונים ותכנון כולל ניתן לצפות כי הממשלה, ובכלל זה משרד העבודה והרווחה, הבריאות, החינוך, הבינוי והשיכון, התחבורה (להלן - המשרדים הייעודיים) ומשרד האוצר, יכינו תכניות לקידום פתרונות לבעיותיהם של האנשים בעלי המוגבלות. כדי לרכז מאמצים ולייעל את השימוש במשאבי המדינה לשם השגת תוצאות טובות יותר, נדרש תכנון כולל ברמה מערכתית. תנאי הכרחי ובסיסי לכל תהליך של תכנון ותקצוב מסודר הוא איסוף מרוכז ושיטתי של נתונים עדכניים ואמינים.

6 דוח שנתי 52 ב 140 נמצא, כי למעט נתונים חלקיים שבידי משרדים ממשלתיים או מוסדות סטטוטוריים על האנשים בעלי המוגבלות שבטיפולם (דוגמת הנתונים שבידי המוסד לביטוח לאומי), אין במדינה מסד נתונים כולל ומרוכז בנוגע לאנשים בעלי המוגבלות החיים בה, ואין מידע על הצרכים המיוחדים של בעלי המוגבלות ועל הפער בינם לבין המענה הניתן להם במסגרת התקציב. כך למשל, מהצעת התקציב של משרד הבינוי והשיכון אי אפשר לדעת מהו הסכום המוקצה לסיוע לאנשים בעלי מוגבלות, אף שהמשרד נותן סיוע לאוכלוסייה זו. הממשלה, בכלל זה המשרדים הייעודיים, חוץ מהמוסד לביטוח לאומי, שיטתי מקיף ומרוכז בנוגע לכלל האנשים בעלי המוגבלות. לא יזמו איסוף נתונים בהעדר נתונים מקצועיים, מקיפים ומוסמכים, כל רשות, ובכלל זה משרד האוצר, מסתמכת על אומדנים ונתונים חלקיים שמקורם בעיקר במחקרים שעשו מוסדות מחקר בארץ או בחו"ל. לדוגמה, אגף התקציבים במשרד האוצר נוהג להציג את עמדתו בנוגע להצעות חוק לפני היועץ המשפטי של המשרד. בעמדות אלה הוא כולל גם הערכות ואומדנים בנוגע לעלויות החוק (אם יתקבל) בתחום הטיפול באנשים בעלי מוגבלות. בדצמבר 1999 טען אגף התקציבים במכתבו לשר האוצר כי עלות מרבית הסעיפים בהצעת החוק לתיקון חוק השוויון איננה ברורה, וכי בהצעה נדרשים שינויים כבדי משקל שעלותם יותר ממיליארד ש"ח ללא כל הצבעה על מקורות תקציביים. בתגובתו לכמה מהסעיפים שבהצעת החוק נתן אגף התקציבים הערכות בסכומים הנעים בין עשרות מיליוני ש"ח למיליארדי ש"ח לסעיף, ללא ביסוס מספיק. למשל: הפרק "חינוך והשכלה" הוערך במיליארדי ש"ח, אולם לא נמצאו במשרד החינוך ובמשרד האוצר נתונים שיבססו הערכה זו. בתשובתו למשרד מבקר המדינה מאוקטובר 2001 הסביר משרד החינוך, כי כדי ליישם את חוק השוויון, בכוונתו להכין, על סמך סקר מקיף, תכנית תקציבית רב-שנתית המבוססת על נתונים מדויקים, שיהיה אפשר ליישמה בהדרגה. לדבריו, עשיית הסקר דורשת תקציב מיוחד; וכשיאושר התקציב וייעשה הסקר, תוכן הצעה מפורטת לתוספת תקציב להפעלת התכנית בשלמותה. משרד העבודה והרווחה הסביר למשרד מבקר המדינה בתשובתו מנובמבר 2001, כי לא ניתן לאתר אוכלוסיות נוספות הנזקקות לטיפול כאשר התקציב הקיים אין בו די לטיפול באלה שכבר מוכרות למשרד. לדעת משרד מבקר המדינה, דווקא בגלל האילוצים התקציביים, יש חשיבות לעשיית סקר מקיף שיזהה את כלל אוכלוסיית האנשים בעלי המוגבלות. הסקר יאפשר לתכנן את הפעולות לטיפול בהם, לקבוע סדר עדיפויות נכון יותר לביצוען ולנצל טוב יותר את התקציבים הקיימים, וכן להקצות אותם על סמך נתונים מהימנים ושלמים ותכניות מפורטות. באוקטובר 2001 התקיימה ביוזמת נציבת שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (שפרשה בינתיים) פגישה עם הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (להלן - הלמ"ס) "על רקע העדרם החמור של מידע ונתונים בתחום". בפגישה הוחלט להקים צוות שיציע דרכים לפיתוח מקורות סטטיסטיים בנושא. לדברי הלמ"ס, היא מקווה "שלאחר הגשת עבודת הצוות, תגובש תכנית עבודה אשר תזכה למימון ותקדם את הנושא". בבסיס הקמת נציבות השוויון עמד הצורך בגוף ממלכתי ייעודי מרכזי שיעסוק בתיאום, בשילוב, במעקב ובייזום בכל הנוגע לעשייה בתחום זה. נציבות השוויון לא נועדה לבוא במקום הממשלה בקביעת מדיניות וסדר עדיפויות, או במקום משרד האוצר והמשרדים הייעודיים בהכנת תקציבים שנתיים ורב-שנתיים. ואולם נוכח התפקידים שהוטלו עליה בחוק, ראוי להקנות לה סמכויות

7 141 נושאים מערכתיים מפורשות לפעול לקידום הנושא ולשמש גוף מטה המתאם בין הגופים הנוגעים בדבר. באופן זה משרדי הממשלה הייעודיים בתיאום עם נציבות השוויון גם יבדקו דרכים לאיסוף שיטתי ומרוכז של נתונים על היקף הצרכים של האנשים בעלי המוגבלות ועל המענה הניתן על ידי משרדי הממשלה לצרכים אלה. בחוק השוויון נקבעו השרים האחראים להתקנת תקנות בתחומים שונים, אך לא נקבע מיהו השר שיהיה מופקד על יישום החוק, על ריכוז הטיפול בנושא ועל התיאום בין המשרדים הנוגעים בדבר, וגם לנציבות השוויון לא נקבעו, כאמור, סמכויות מפורשות לעניין זה. כפועל יוצא, המשרדים הנוגעים בדבר לא הגישו לממשלה, בתיאום עם משרד האוצר, תכניות בדבר סדר העדיפויות לטיפול באנשים בעלי מוגבלות, בכפוף למגבלות התקציב; וממילא לא קבעה הממשלה סדר עדיפויות בנדון. המשרדים הייעודיים לא עשו עבודת מטה יסודית, כל אחד בתחומו ובראייה כוללת, ולא בחנו את היקף הצרכים ואת הפערים בינם לבין המענה הניתן להם, את סל השירותים שיינתן ואומדן מבוסס היטב של התקציב המזערי הדרוש לפתרון בעיותיהם של בעלי המוגבלות; וממילא גם אגף התקציבים של משרד האוצר לא בחן זאת. גם לא נמצא שהובאה בחשבון התועלת שתופק מההכנסות הצפויות למשק המדינה מהשתלבותם של אנשים בעלי מוגבלות בשוק העבודה ובחברה (כגון גידול בתשלומים למס הכנסה, לביטוח הלאומי ולביטוח בריאות וחיסכון במתן קצבאות). מנכ"ל משרד ראש הממשלה מסר בתשובתו כי " לאור הערת הביקורת, בכוונתי לייזום בתוקף תפקידי, הקמת ועדת מנכ"לים, לצורך קבלת החלטות וקביעת סדרי עדיפויות בנושא הנדון... ועדת המנכ"לים... תבחן ותמליץ לממשלה, בהתאם להערת הביקורת, אם יש לקבוע שר מסוים שיהיה אחראי ליישום חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח " הזכות לנגישות והסדרים להבטחתה תנאי חיוני למימוש זכותם של אנשים בעלי מוגבלות להשתתפות פעילה ושוויונית בחיי החברה הוא נגישות למבני ציבור ואתרים ציבוריים. הנגישות מבטיחה לאדם בעל מוגבלות חופש, עצמאות, שיפור באיכות החיים ויכולת תפקוד למרות המוגבלות, ומאפשרת לו ליהנות מכל שירות שיש לחברה להציע. במועד סיום הביקורת נדונה בכנסת הצעת חוק המשלימה את חוק השוויון, ובה אמורה להיכלל לראשונה הזכות לנגישות (ראו להלן). כיום תחום הנגישות הפיזית מעוגן בפרק ה' 1 לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה (להלן - חוק התכנון) ובתקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), התש"ל (להלן - תקנות התכנון), שנקבעו בהן הוראות בדבר סידורים מיוחדים לנכים שיש להתקין בבניינים ציבוריים. בבג"ץ בוצר בחן בית המשפט העליון את התכלית המונחת ביסוד פרק ה' 1 לחוק התכנון ואת המטרה העומדת בבסיסו, ונאמר בו כי תכלית החקיקה היא לעזור בשילובו של האדם בעל המוגבלות בחברה, ולאפשר לו עצמאות ואי-תלות והשתתפות מלאה בחיי החברה בכל תחומי החיים. עוד קבע בג"ץ, כי פרק זה בחוק התכנון נועד להעניק לאדם בעל מוגבלות שוויון הזדמנויות ולהגן על כבודו וחירותו. מטרת הדרישות הסטטוטוריות בדבר נגישות בבניינים ציבוריים היא

8 דוח שנתי 52 ב 142 לאפשר לאדם בעל מוגבלות לבוא לבניין ציבורי וליהנות משירותיו: חינוך, תרבות, קבלת שירות ציבורי או כל מטרה אחרת. 15 בפסק דין אחר נאמר, כי "שומה עלינו להיות לעזר לנכה ולנסות להעניק לו משהו חלף רגליו: כדי שיוכל להיכנס לבנק, לסופרמרקט, לבית הספר, לקלפי. כשם שנעזור לנכה לחצות כביש; כשם שנאט את מהירות המכונית וניסטה מעט מדרכנו בראותנו נכה המסיע עצמו על כיסנוע, כן יהיה בתחום הנורמטיבי, שנקבע נורמות אשר תקלנה על הנכה להיות כאחד האדם. אין זה אלא מעט-מן- המעט שנוכל ליתן לנכה, שנאפשר לו נגישות למקומות שזולתו מגיע אליהם בנקל". בדוח ועדת כץ נקבע בין השאר, כי "נגישות לסביבתו של האדם היא עבורו מפתח לשילוב אמיתי בחברה ולשוויון הזדמנויות. בראש ובראשונה עבור האדם עם המוגבלות עצמו. הנגישות נחוצה להשתתפותו במיגוון הפעילויות בחברה ככל אדם אחר. אולם לנגישות פן חשוב נוסף, והוא ה'ניראות' (visibility) של אנשים עם מוגבלות בחברה. עצם נוכחותם של אנשים עם מוגבלות בקהילה מביא לכך שילדים, כמבוגרים, פוגשים ציבור זה ברמה החברתית המיידית. מכאן גם קצרה הדרך לשותפות ולהשתתפות רבה יותר בחיים הפוליטיים, הציבוריים והמקצועיים". כן ציינה הוועדה, כי ההסדר בחוק התכנון הוא חלקי ו"מצמצם את היקף הזכות למינימום שאין בו כדי להוות מענה של אמת לצורך בנגישות". נושא הנגישות לא נכלל בחוק השוויון כפי שנחקק בשנת הצעת התיקון לחוק השוויון אמורה 16 להסדיר, בין היתר, את הזכות לנגישות וכוללת הוראות מפורטות בנושא הנגישות. במועד סיום הביקורת, סוף 2001, היה בהכנה במכון התקנים הישראלי תקן לנגישות הסביבה הבנויה (תקן מס' ), ביוזמתו ובמימונו של משרד הפנים. משרד הפנים מסר בתשובותיו למשרד מבקר המדינה מנובמבר 2001 ומפברואר 2002, כי בכוונתו "לבחון לאחר השלמת התקן האמור את הצורך בעדכון התקנות [תקנות התכנון]". כדי להקל על אנשים בעלי מוגבלות, יש לתכנן סביבה ללא מחסומים פיזיים שיש בהם להקשות עליהם. חשוב להדגיש, כי סידורי הנגישות הם מכלול של אמצעים המיועדים לאפשר לאדם בעל מוגבלות תפקוד נאות בחיי היום-יום. לקיום ההנחיות הכלולות בתקנות התכנון ככתבן וכלשונן יש חשיבות רבה, וכל סטייה מהן עלולה להקשות על בעלי מוגבלות ואף למנוע מהם לחלוטין לעשות פעולות שונות. 18 במסמך שהוציאה עמותת שק"ל (שירותים קהילתיים למוגבלים) מובאים כמה תנאים הנדרשים אכיפה של הוראות הדין; 1. מודעות ציבורית; כדי להבטיח שהסביבה תהיה נגישה: 4. תחזוקה שוטפת. תיקונים והתאמות שיבטיחו נגישות; תכנון מראש, שבו מובאים בחשבון צורכיהם של אנשים בעלי מוגבלות, יכול לפתור באופן מניח את הדעת את מרבית בעיות הנגישות ולחסוך עלויות בעתיד, שכן התקנת סידורי נגישות (כגון מעלית, שלט ברור או כבש-רמפה) זולה ויעילה יותר כאשר היא נעשית בזמן הקמת המבנה. יתר על כן, לעתים התקנת סידורי נגישות בבניין קיים אינה אפשרית בשל קשיים טכניים-הנדסיים. בג"ץ / אברץ נ' פקיד הבחירות לעיריית ירושלים, פ"ד נב( 5 ) , אם הצעת החוק תתקבל, הכוונה היא לתקן את חוק התכנון ותקנות התכנון בתקן חמישה חלקים. חלקו הראשון - "עקרונות ודרישות כלליות", פורסם בדצמבר 1998; חלקו השני 17 - "הסביבה מחוץ לבניין" וחלקו הרביעי - "תקשורת", פורסמו בנובמבר ד' פריגת, תכנון נגישות בסביבת רחוב, עמותת שק"ל המרכז הישראלי לנגישות. 18

9 143 נושאים מערכתיים חוק התכנון ותקנות התכנון שר הפנים, הממונה על ביצוע חוק התכנון והתקנת תקנות על פיו, הוסיף לתקנות התכנון, כבר בשנת 1972, פרק המחייב התקנת סידורים מיוחדים לנכים בבניינים ציבוריים. כדי לתת משנה תוקף לחובות שנקבעו בתקנות, הוסף לחוק התכנון בשנת 1981 פרק ה' 1, שעניינו סידורים מיוחדים לנכים בבניינים ציבוריים. בסעיף 158 ו' לחוק התכנון נקבע במפורש, כי ועדה מקומית לתכנון ולבנייה (להלן - ועדה מקומית) "לא תיתן היתר לבנין ציבורי אלא אם נכללו בו הוראות בדבר סידורים מיוחדים לנכים כפי שנקבע בתקנות לפי חוק זה". בעניין בניינים ציבוריים קיימים נקבע בחוק התכנון, כי כל בניין ציבורי, אשר נבנה לפי היתר בנייה שהוצא מיום ואילך (שנת התקנת ההוראות בתקנות התכנון), ולא הותקנו בו סידורים מיוחדים לנכים כפי שנקבע בתקנות, ולא ניתן לגביו פטור ממילוי התקנות, "תורה הוועדה המקומית, על אף האמור בכל דין, לבעל או למחזיק או לשניהם, באופן וביחס שתקבע הוועדה, להתקין בו סידורים מיוחדים כאמור תוך תקופת זמן שתקבע בהוראתה ושלא תעלה על שלוש שנים". מכאן עולה, כי בכל בניין ציבורי שנבנה לפי היתר בנייה שניתן לאחר אמורים להיות סידורי נגישות כנדרש בתקנות התכנון. עוד נקבע בחוק התכנון כי בסמכות שר הפנים להורות על התקנת סידורים לנכים בבניינים שנבנו לפי היתר בנייה שניתן לפני תקנות התכנון מגדירות מהו "בניין ציבורי א" ומהו "בניין ציבורי ב" ומפרטות את הסידורים שיש לכלול בכל אחד מסוגי הבניינים. ברשימת הבניינים המוגדרים בתקנות "בניין ציבורי א" מפורטים הבניינים האלה: אולמות שמחות, אולמות אסיפות, בתי אבות, בתי חולים ומרפאות ציבוריות, מוזאונים, מוסדות להשכלה גבוהה ולחינוך מבוגרים, אולמות ספורט, מבנים מסחריים (ששטחם יותר מ- 350 מ"ר) ואולמות נוסעים. בניינים אלה חייבים להיות נגישים בכל קומותיהם. ברשימת הבניינים המוגדרים "בניין ציבורי ב" מפורטים הבניינים האלה: בתי דואר, מקומות תפילה (ששטחם יותר מ- 150 מ"ר), אולמות קולנוע, תאטרון וקונצרטים, בתי מלון, בתי מרחץ, בנקים, בריכות שחייה, מסעדות (שיש בהן מקום ליותר מ- 25 סועדים), בתי ספר ומוסדות לילדים, משרדי ממשלה ומשרדי רשויות מקומיות וכל בניין אחר הנועד למתן שירות ציבורי. בבניינים אלה חייבים לאפשר נגישות לקומה אחת בלבד. לפי תקנות התכנון, מבני הציבור צריכים להיבנות באופן שיאפשר לאנשים בעלי מוגבלות לגשת אליהם ולהסתובב בהם באופן עצמאי. התקנות כוללות, בין היתר, הוראות בדבר גישה אל הבניין באמצעות כבש-רמפה; הוראות בעניין דלת הכניסה, דלתות הפנים, הפרוזדורים והמעברים, מפלסי הרצפה וכבשים פנימיים והתקנת מעליות; והוראות לגבי חדרי מדרגות ובתי שימוש מיוחדים, הרכבת סימני אזהרות מהבהבים לחירשים והקצאה של מקומות חניה. כמו כן נכללות בתקנות הוראות מיוחדות בעניין מקומות ישיבה באולמות (תאטרון, קולנוע), במסעדות ובחדרי אוכל ציבוריים והוראות מיוחדות בעניין חדרים בבתי מלון. בתקנות התכנון נקבע, בין היתר: 1. הגישה אל בניין ציבורי מהרחוב או ממגרש החניה תהיה באמצעות מישור אופקי או באמצעות כבש ששיפועו לא יעלה על 10%. רוחבו של הכבש לא יפחת מ מ'. כבש ששיפועו יותר מ- 5% לא יהיה ארוך מ- 9 מ '. מצדי הכבש יותקנו מעקות. 2. לדלת הכניסה לבניין ציבורי לא יותקן מפתן, ואם הכרחי להתקינו, הוא לא יתרומם יותר מ- 2 ס"מ מעל מפלס הכניסה. 3. בבניין ציבורי יותקנו לפחות שני תאי שירותים המיועדים לנכים - אחד לגברים ואחד לנשים. רוחב הפתח בתא השירותים לא יפחת מ- 80 ס"מ, ולפני התא יימצא חדר שירות. בין השאר נקבע המקום להתקנת מוטות אחיזה. 4. 5% ממקומות החניה בבניין ציבורי יהיו מיועדים לנכים, עליהם להימצא קרוב ככל האפשר לדלת הכניסה לבניין הציבורי, ורוחבם יהיה 3 מ' לפחות.

10 דוח שנתי 52 ב 144 נמצא, כי בחלק מהרשויות המקומיות שנבדקו לא בדקו הוועדות המקומיות קודם למתן היתרי בנייה שהתכניות תואמות את הוראות חוק התכנון ותקנות התכנון בכל הנוגע לסידורי נגישות לנכים. הן לא הנחו את פקחי הבנייה לבדוק את סידורי הנגישות של בנייני ציבור לאחר אכלוסם; והן גם לא פנו מיוזמתן לבעלים ולמחזיקים של בנייני ציבור שנבנו לאחר 1972 ואינם עומדים בדרישות חוק התכנון ותקנות התכנון, כדי לאכוף עליהם את החובה להתקין סידורי נגישות לנכים. בהסדרים הקיימים בתקנות התכנון אין כדי להבטיח נגישות מלאה של בניינים ציבוריים לאנשים בעלי מוגבלות. להלן דוגמאות: 1. בניינים ציבוריים ישנים: לפי חוק התכנון, בבניין ציבורי שנבנה לפי היתר שהוצא עד , אין חובה להתקין סידורים מיוחדים לנכים, אך שר הפנים רשאי להורות להתקין בו סידורים מיוחדים לנכים או חלק מהסידורים כנדרש בתקנות התכנון. הוראה זו מאזנת בין הצורך להבטיח לאנשים בעלי מוגבלות נגישות לבנייני ציבור ובתוכם, ובכלל זה בניינים שנבנו לפני התקנת תקנות התכנון, לבין הפגיעה בבעלים או במחזיקים של בניינים כאלה, שנבנו בעת שלא היתה חובה חוקית להתקין בהם סידורים לנכים. הדבר נעשה באמצעות הסמכת שר הפנים לקבוע, בכל מקרה לגופו, אם הצורך בהבטחת נגישות לבעלי מוגבלות מצדיק לחייב להתקין סידורים לנכים בבניין ציבורי שנבנה לפני הדעת נותנת, כי על שר הפנים להחליט בעניין זה בהתחשב במידת החיוניות של הבניין לציבור בכלל ולבעלי מוגבלות בפרט; במשאבים הדרושים להתקנת סידורים לנכים בו; במשך הזמן שבו עתיד להינתן השירות הציבורי באותו בניין וכיוצא בזה. משרדי ממשלה ומשרדים של רשויות מקומיות, בתי ספר ומבני ציבור רבים אחרים שוכנים בבניינים ישנים שאינם נגישים, ובכך נמנעת מאנשים בעלי מוגבלות גישה למקומות הפתוחים לציבור הרחב. יודגש, כי בחלק מן הבניינים שאינם נגישים ניתנים שירותים החיוניים במיוחד לאנשים בעלי מוגבלות. נמצא, כי שר הפנים לא עשה שימוש בסמכותו להורות על התקנת סידורים מיוחדים לנכים בבניינים שנבנו לפני בתשובתו למשרד מבקר המדינה מנובמבר 2001 הודיע משרד הפנים, כי יש "קושי משפטי ביישום הסמכות שהחוק מעניק לשר הפנים להוצאת צווים להתקנת סידורים מיוחדים לנכים במבני ציבור שנבנו לפני שנת 1972", וכי "בשנים האחרונות יש צפייה להסדרת הנושא בחקיקה מקיפה בצורה הוגנת ובלתי מפלה". לעניין שימוש שר הפנים בסמכות שהוקנתה לו בחוק התכנון להורות על סידורי נגישות בבניינים ציבוריים שנבנו לפני 1972, הסביר משרד הפנים בתשובה מפברואר 2002, כי יש לפרש את הסמכות על דרך הצמצום ולעשות בה שימוש רק בנסיבות מיוחדות. לדעת משרד מבקר המדינה, בסמכות שניתנה לשר הפנים כלולה גם החובה לבחון על פי מידע שיאסוף משרד הפנים או מידע שיגיע אליו, באילו נסיבות ראוי להפעיל סמכות זו. הקשיים שמעורר הסעיף הדן בסמכות זו אינם מצדיקים הימנעות מוחלטת משימוש בה. זאת ועוד, מן הראוי כי רשות ציבורית הנותנת שירות לציבור תבטיח שיהיו סידורי נגישות לאנשים בעלי מוגבלות בכל מתקניה, אף אם אין חובה חוקית לעשות כן. 2. בניין ציבורי ב ': כאמור, הבניינים הציבוריים הכלולים ברשימה שבתקנות התכנון נחלקים לשני סוגים. לפי התקנות, בבניינים מסוג ב' יש להתקין סידורי נגישות בקומה אחת (לפחות) ודרכי גישה לאותה קומה. ואולם בחלק מהבניינים האלה, כמו בתי ספר, בתי כנסת, משרדי

11 ב( א( 145 נושאים מערכתיים ממשלה ורשויות מקומיות, ניתן שירות ציבורי חיוני, והעדרם של סידורי נגישות בכל הקומות עלול למנוע מאדם בעל מוגבלות נגישות לחלק מהשירותים הניתנים בהם. לדוגמה, יש שברשויות מקומיות ניתן שירות לאנשים בעלי מוגבלות בחדר הכניסה של הבניין, ללא כל פרטיות, מאחר שאין נגישות לקומה שבה ניתן השירות. בעניין זה נקבע בבג"ץ בוצר, כי "המטרה העיקרית [של פרק ה' 1 לחוק התכנון] הינה לאפשר לנכה לבוא לבניין הציבורי לשם הגשמת מטרותיו הציבוריות". עוד נקבע, כי "פירוש התקנות על רקע תכליתן מוביל למסקנה, כי עליהן [הרשויות] להמשיך ולהבטיח כי יקויים קשר אפקטיבי בין המקומות שבהם מתמלאות הפונקציות של המבנה הציבורי... קשר אפקטיבי משמעו אפוא קשר גיאוגרפי של אחדות במקום, או תחליפים טכניים שבכוחם לקרב, מבחינה פונקציונלית, בין גורמים מרוחקים מבחינה פיזית, כגון מעלית מותאמת לנכה". בהצעת החוק לתיקון חוק השוויון מוצע לבטל את ההבחנה בין בניין ציבורי א' לבניין ציבורי ב' ולחייב להתקין סידורי נגישות בכל הקומות בכל הבניינים הציבוריים. לדעת משרד מבקר המדינה, עד לתיקון חוק השוויון, מן הראוי כי הוועדות המקומיות יפעלו באופן שיהיה בו כדי להגשים את כוונת המחוקק ואת קביעת בג"ץ, ויוודאו כי בבניינים ציבוריים מסוג ב' תובטח לנכים נגישות לכל השירותים הניתנים בהם לציבור. למשל, על ידי מיקום שירותים אלה בקומה שבה יותקנו סידורי הנגישות. בדרך זו יובטח שירות ראוי גם לאנשים בעלי מוגבלות ותימנע פגיעה בכבודם ובפרטיותם. היבטים שאינם מוסדרים ההסדר שבתקנות התכנון הוא חלקי, ואין בו כדי לתת מענה למכלול בעיות הנגישות. להלן דוגמאות לבעיות נגישות שאין להן מענה בחוק התכנון ובתקנות התכנון: 1. נגישות לשטחים פתוחים : תקנות התכנון אינן מחייבות התקנת סידורי נגישות לאתרים רבים המשמשים את הציבור הרחב ואינם מוגדרים "בניינים ציבוריים", כגון גנים ציבוריים, חופי רחצה, בתי קברות, פארקים, כיכרות, גני שעשועים ומעברים ציבוריים. לדעת משרד מבקר המדינה, עקרון היסוד שנקבע בחוק השוויון מחייב לפעול לכך שייקבעו הוראות להסדרת הנגישות גם במקומות אלה. 2. נגישות לאנשים בעלי מוגבלות חושית : בתקנות התכנון מדובר בעיקר בסידורי נגישות האמורים לפתור בעיות נגישות של אנשים בעלי מוגבלות פיזית, וכמעט אין בהן הוראות המיועדות לסייע לאנשים בעלי מוגבלות חושית. ( לבעלי ליקויי שמיעה יש קשיים רבים ביצירת קשר עם סביבתם. עזרים, כגון מערכות הגברה, עזרי שמיעה, לוחות מידע כתובים ומוארים ומכשיר פקסימיליה, עשויים לסייע להם להתגבר על קשיים אלה. ( לבעלי ליקויי ראייה ניתן לסייע באמצעים שונים, שעלותם אינה גבוהה, ובין היתר, שימוש במרצפות בעלות מרקם (טקסטורה) שונה בחלקים שונים בדרך; מנגנון קולי ברמזורים; מעלית "דוברת" המכריזה על הקומות והשימושים בהן; הצבת רהיטי רחוב בצורה שאינה בולטת ומפריעה לתנועה; התקנת שלטים מוארים, ברורים וצבעוניים, שאותיותיהם גדולות ובולטות; סימון מספרים

12 דוח שנתי 52 ב 146 בולטים ומוארים על דלתות ומתגים, הדגשת שולי המדרגות בפס בולט, והתקנת שלטים בכתב ברייל במקומות מסויימים (כגון, מעליות). בתשובתו למשרד מבקר המדינה מנובמבר 2001 הודיע משרד הפנים, כי התקן לנגישות הסביבה הבנויה יעסוק גם בנגישות לאנשים בעלי מוגבלות חושית. 3. נגישו ת לבניינים שהוסבו לשימוש ציבורי : חוק התכנון ותקנות התכנון מחייבים התקנת סידורי נגישות לנכים רק בבניינים ציבוריים כהגדרתם בתקנות. בפועל בבניינים רבים שניתנים בהם שירותים לציבור, אך מלכתחילה לא נועדו להיות בניינים ציבוריים, אין סידורים לנכים. בשאלה אם בניין המשמש הלכה למעשה לתכלית ציבורית אף שעל פי היתר הבנייה תכליתו אחרת, ניתן לראות בו "בניין אחר הנועד למתן שירות ציבורי", כלשון חוק התכנון, קבע בג"ץ: "דעתנו הינה כי הדיבור 'נועד' בהקשר שלפנינו אינו מתייחס אך לייעוד המקורי, אלא משתרע על כל פעולה 19 כדין המבוצעת בו הלכה למעשה". חוק רישוי עסקים, התשכ"ח- 1968, קובע כי על רשות הרישוי הפועלת על פי חוק זה לוודא כי קוימו הדינים הנוגעים לתכנון ולבנייה, וכי רשות הרישוי רשאית להתנות את מתן רישיון העסק בתנאים שיש לקיימם קודם שיינתן הרישיון. לדעת משרד מבקר המדינה, כאשר עסק המוגדר בתקנות התכנון "בניין ציבורי" קובע את משכנו בבניין שלא הוגדר בעת בנייתו "בניין ציבורי", ולא הותקנו בו סידורי נגישות לנכים, על רשות הרישוי לשקול להשתמש בסמכותה האמורה, בעת הגשת בקשה לרישיון עסק, ולהתנות את מתן הרישיון לאותו עסק בהתקנת סידורים לנכים על פי הנדרש בתקנות התכנון. כשמדובר בשימושים שאינם נדרשים לרישיון עסק, כמו משרד ממשלתי הקובע את משכנו בבניין משרדים שלא הוגדר בניין ציבורי, אין בידי הרשות המקומית אמצעי אכיפה יעיל למנוע שימוש בבניין שאין בו סידורי נגישות, אלא אם כן מוגשת לוועדה המקומית בקשה לקבלת היתר לביצוע שינויים בבניין, או בקשה לשימוש חורג. יש אפוא לתת את הדעת למקרים שבהם אין נדרשים רישיון עסק או בקשה לשימוש חורג, ולשקול הכנת תיקוני חקיקה שיבהירו כי חובה על הבעלים או המחזיקים של בניין שניתנים בו שירותים לציבור, להתקין בו סידורי נגישות לנכים. 4. מקומות חניה לנכים : בתקנות התכנון אין חובה להסדיר מקום חניה סמוך לבניין ציבורי שאין לו מגרש חניה, ואין חובה להקצות מקום חניה במגרש שבו פחות מ- 20 מקומות חניה. מדובר גם במקומות חניה ליד שטחי ציבור, כגון גנים ציבורים וחופי רחצה. כמו כן אין בתקנות הוראה המחייבת להקצות בחזית מבנה ציבורי מקום מיוחד לעצירת רכב לשם העלאת נכים לרכב או הורדתם ממנו. לדעת משרד מבקר המדינה, על הגופים האחראים לנושא לשקול לעגן בתקנות את החובה להקצות מקומות חניה לנכים במקומות המפורטים דלעיל, לרבות דרכי אכיפה למניעת חניה במקומות השמורים לנכים. 19 ראו בג"ץ בוצר, עמ' 30.

13 147 נושאים מערכתיים 5. אכיפת איסור חניה במקומות השמורים לנכים : הרשויות המקומיות הן רשויות תמרור מקומיות, ומכוח פקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א- 1961, רק להן הסמכות להציב תמרורים, ובכלל זה לאשר סימון מקום חניה לרכב של נכה ליד בניין ציבורי או בתוך מגרש של בניין ציבורי או בכל מקום שיראו לנכון. עוד נקבע בפקודת התעבורה, כי לשוטר יש סמכות להרחיק או לגרור רכב שהעמדתו אסורה על פי חיקוק, וכי לרשות מקומית יש סמכות להתקין חוקי עזר בדבר האמצעים שיינקטו כלפי רכב החונה במקום אסור לחניה על פי חיקוק, לרבות הרחקת הרכב, גרירתו, החסנתו או נעילת גלגליו. חלק מהרשויות המקומיות לא חוקקו חוק עזר המעניק להן סמכות לגרור כלי רכב החונים במקום אסור לחניה, ורשויות מקומיות שחוקקו חוק כזה לא תמיד משתמשות בסמכות שהוא מעניק להן. נגד רבים מהנהגים המחנים את רכבם במקומות חניה השמורים לנכים אין ננקטים צעדי אכיפה כלל או מוטלים עליהם קנסות בלבד. יש לציין, כי הטלת קנס לא תמיד אפקטיבית ואף אינה פותרת את בעייתו המיידית של נכה שמקום החניה השמור לו נתפס. לדעת משרד מבקר המדינה, יש להגיע בנושא למדיניות אחידה, שכן הבעיה היא כלל ארצית. יש שבעלים פרטיים של בניינים המשמשים בניינים ציבוריים, כגון קניונים, מרכזים מסחריים ואולמות שמחה, מציבים במגרשי החניה של בניינים אלה תמרורים המורים על מקום חניה שמור לנכים, בלא לקבל אישור לכך מרשות התמרור. מקומות שיש בהם תמרורים כאלה, ובכלל זה סימון על הכביש, אינם בבחינת מקום חניה אסור על פי חיקוק. בנסיבות אלה אין לרשויות האכיפה (המשטרה ופקחי הרשות המקומית) יכולת לאכוף את איסור החניה במקום. נמצא, כי רשויות מקומיות מסמנות מקומות חניה לנכים בסימונים לא אחידים, כגון תמרורים לא תקניים, סימון "מעטפה" על הכביש או צביעת שטח החניה בכחול. חוסר האחידות בסימונים יש בו כדי לבלבל את הציבור. בתשובתו מדצמבר 2001 הודיע משרד התחבורה, כי המפקח על התעבורה הוסיף ללוח התמרורים תמרור מיוחד, שמשולב בו הסמל הבין-לאומי של הנגישות לנכים, המורה על מקומות חניה שמורים לנכים. משרד הפנים בתשובתו מפברואר 2002 הסביר, כי עמדתו "היתה והינה כי יש לפעול ולתמוך במאמצים לשילובם המלא בחברה של אנשים עם מוגבלויות ובכלל האמור גם בכל הנוגע לנגישות אנשים עם מוגבלויות למקום ושירותים ציבוריים". עוד הסביר המשרד כי שר הפנים התקין את תקנות התכנון "מתוך התחשבות במידת חיוניותם של השירותים הציבוריים ואיזון בין הצרכים לבין האפשרויות והיכולות הכלכליות והתקציביות... במסגרת זאת, נקבעה רשימה של בנייני ציבור בהם נקבעה חובה מלאה על הנגשת הבניין או החלק ממנו המשמש למטרה הציבורית ורשימה של בניינים בהם נקבעה חובה חלקית על הנגשה. וזאת בין היתר, מתוך מתן משקל להיקף האנשים שעתידים לקבל שירות במסגרתו". משרד הפנים ציין, כי "אינו חולק על העובדה כי יתכן וראוי לעשות שינוי זה או אחר בתקנות", לאחר בחינת הצרכים ולאחר "ביצוע האיזון הנדרש בין הצרכים ליכולות". הנמכת מדרכות יש נכים המתקשים לעלות למדרכה או לרדת ממנה ולעבור מצד אחד של הרחוב לצדו האחר. לגביהם גם מכשול בגובה סנטימטרים ספורים עשוי להיות בגדר מחסום בלתי עביר, אם אין להם סיוע של אדם אחר.

14 דוח שנתי 52 ב 148 לפי חוק הרשויות המקומיות (סידורים לנכים), התשמ"ח (להלן - חוק סידורים לנכים), ליד כל צומת שבו רשאים הולכי רגל לחצות את הכביש, ובכל מעבר חצייה מסומן - יהיו המדרכה, אי- התנועה ואבני השפה מונמכים באופן המאפשר לנכה בכיסא גלגלים לרדת מהם ולעלות עליהם בנוחות, ובשיפוע שלא יעלה על 10%. החוק, שנכנס לתוקף ב- 1988, קובע כי במדרכה, באי-תנועה ובאבני שפה שהיו קיימים במועד כניסתו לתוקף, ייעשו הנמכות בתוך חמש שנים מאותו מועד, ובלבד שייעשו בהזדמנות הראשונה, בעת תיקונה או שיפוצה של מדרכה קיימת. עוד נקבע בו, שמדי שנה בשנה ייעשו הנמכות ב- 20% לפחות מהמדרכות הקיימות, אגב מתן עדיפות למעברים שבקרבת בניינים ציבוריים. מהאמור לעיל עולה שהרשויות המקומיות היו צריכות לסיים את ביצוע ההנמכות בכל תחומיהן עד סוף שנת בחוק גם נקבע, כי שר הפנים, הממונה על ביצוע החוק, 20 רשאי להתקין תקנות בכל הנוגע לביצועו. ביוני 1996 פורסם חוזר מנכ"ל משרד הפנים לרשויות המקומיות בנוגע להנמכת מדרכות. בחוזר צוין, כי במדרכות רבות בארץ טרם נעשו הנמכות במקומות הדרושים, אף שעל פי חוק סידורים לנכים הרשויות המקומיות כבר היו צריכות להשלים את ביצוען. בחוזר נקבע, כי על הרשויות לבדוק את המדרכות שבתחומיהן ולהכין תכנית עבודה לביצוע מסודר ועקבי של ההנמכות. נמצא, כי עד מועד כתיבת דוח זה, סוף שנת 2001, לא יושמו הוראות חוק סידורים לנכים במלואן ברשויות המקומיות. יתר על כן, יש רשויות שלא עשו סקר על מצב המדרכות, הדרוש כדי לקבוע תכנית עבודה להנמכתן. עוד נמצא, כי שר הפנים לא השתמש בסמכות שהקנה לו חוק סידורים לנכים, ולא התקין תקנות שיבטיחו את ביצועו של החוק. מן הראוי היה להתקין תקנות כדי להסדיר את המפרט הטכני וההנדסי שעל פיו יש לבצע את החוק, ולקבוע אמצעים לפיקוח על ביצועו. בחוק סידורים לנכים נקבע השיפוע שבין המדרכה לבין הכביש אך לא נקבע מהו הגובה המרבי של סף המדרכה המותר. בהעדר תקנות המגדירות את הגובה המרבי של המדרכה לאחר ההנמכה, הסף במדרכות רבות שהונמכו עדיין גבוה מדי ואינו מאפשר לנכים לעלות עליהן או לרדת מהן ללא סיוע. נגישות פיזית בבניינים ובמקומות ציבוריים במהלך שנת 2001 אסף משרד מבקר המדינה נתונים, ובדק סידורי נגישות בכמה בניינים ומקומות ציבוריים: משרדי ממשלה 1. משרד האוצר - נציבות מס הכנסה: בשנים 1999 ו בדקה נציבות מס הכנסה את נושא השירות לציבור הניתן במשרדיה, ובין היתר נבדקה הנגישות לאנשים בעלי מוגבלות בתשעה משרדי שומה. בדיקת הנציבות העלתה ליקויים בנגישות בחמישה מתשעת המשרדים האלה. עד מועד סיום הביקורת, אוגוסט 2001, תוקנו הליקויים רק בשני משרדים. 20 בעניין נסיעה בכיסא גלגלים על הכביש, ראו בפרק "מכשירי שיקום וניידות".

15 ב( א( 149 נושאים מערכתיים 2. המשרד לקליטת עלייה : מנהלת האגף לשיפור השירות במשרד מסרה למשרד מבקר המדינה, כי בשמונה לשכות וסניפים של המשרד "קיימת בעיית נגישות פיזית לנכים". בתשובתו מספטמבר 2001 למשרד מבקר המדינה הודיע המשרד, כי שניים מהסניפים עברו למבנים חדשים הנגישים לבעלי מוגבלות. בדיקה שעשה משרד מבקר המדינה בשמונה לשכות וסניפים אחרים העלתה, כי יש בעיות נגישות בשניים מהם, וכי בשבעה מהם תאי השירותים אינם מתאימים לנכים. 3. משרד השיכון וחברות השיכון: שלושה מבין עשרה בניינים ששוכנים בהם סניפי משרד השיכון אינם נגישים לבעלי מוגבלות; 16 מבין 39 סניפי חברת עמידר ו- 10 מבין 13 סניפי חברת עמיגור אינם נגישים; גם סניפיהן של חברות שיכון אחרות ושל האגודה לתרבות הדיור מחוז הצפון אינם נגישים. מתשובת המשרד עולה שרוב הבניינים האמורים נבנו לפני שנת משרד התחבורה - נגישות למשרדי רשות הרישוי : ( מאחר שבמשרדי רשות הרישוי ניתן שירות לציבור הרחב, הם מוגדרים בתקנות התכנון "בניין ציבורי ב", שלפחות קומה אחת בו צריכה להיות נגישה לאנשים בעלי מוגבלות. הועלה, שבמשרדי רשות הרישוי בחולון נמצא המשרד שבו מונפקים תגי החניה לנכים בקומה ב' של הבניין, ובבניין אין מעלית. עקב כך קשה לנכים להגיע למשרד, ולמי שנזקק לכיסא גלגלים אין כלל אפשרות להגיע אליו. עוד העלתה הבדיקה, כי במשרד הרישוי בשדרות רוקח בתל אביב אין כלל סידורי נגישות לנכים. בתשובתו הודיע המשרד כי הוא מטפל בפתיחת דלפק למתן שירותים לנכים בקומה א' של בניין רשות הרישוי בחולון. ( במסגרת ביקורת שעשה משרד ראש הממשלה - אגף בכיר לביקורת המדינה וביקורת פנימית בנושא "בחינת רמת השירות לציבור", נעשו ביקורות במשרדי ממשלה כדי לבדוק את התאמתם לנכים. הבדיקה במשרדי רשות הרישוי העלתה כלהלן: תקופת הביקורת מקום המשרד הממצא טבריה אין שירותים לנכים כביש חיפה-עכו קריית מלאכי אין שירותים לנכים אין גישה לנכים 2002 בתשובתו למשרד מבקר המדינה הודיע משרד התחבורה, במשרדיו סידורי נגישות לנכים. כי יפע ל לכך שבמהלך יותקנו מוסדות בריאות בתקנות התכנון נמנים בתי חולים ומרפאות ציבוריות עם הבניינים המוגדרים "בניין ציבורי א", כלומר בניינים שיש להתקין בהם סידורים מיוחדים לנכים בכל הקומות ובדרכי הגישה אליהם. מרפאות רבות של קופות החולים שוכנות בבניינים שלא נועדו מלכתחילה לשמש מרפאות. כדי לשנות את ייעודם של בניינים כאלה, נדרש היתר מהוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, ועל הוועדה להתנות את מתן ההיתר בהתקנת סידורי נגישות לנכים בבניין. 1. משרד מבקר המדינה בדק את התאמתן של 15 מרפאות להוראות תקנות התכנון. נבדקו מרפאות של שירותי בריאות כללית (להלן - קופת חולים כללית), קופת חולים לאומית, קופת חולים

16 א( דוח שנתי 52 ב 150 מאוחדת ומכבי שירותי בריאות (להלן - קופת חולים מכבי) הפועלות בשכונות גילה, הר נוף ופסגת זאב בירושלים. הבדיקה העלתה, שאף לא אחת מהמרפאות שנבדקו, ובכללן מרפאה שנבנתה על פי היתר בנייה שניתן לאחר ונועדה מלכתחילה לשמש מרפאה, מותאמת לאנשים בעלי מוגבלות. במרפאות לא הותקנו בתי שימוש מיוחדים לנכים, ובכולן, חוץ מאחת, לא היו מקומות חניה מיוחדים לנכים בקרבת הכניסה. כמו כן היו בהן מפגעים שאינם מאפשרים נגישות לנכים, כגון מפתן גבוה מדי בדלת הכניסה, כבש משופע מדי בכניסה, דלת כניסה הנפתחת כלפי פנים, מדרגות פנימיות ואף קומה נוספת בלי כבש או מעלית, ודלתות ומעברים צרים מדי שאינם מאפשרים מעבר של כיסא גלגלים. להלן דוגמאות: ( המרפאה של קופת חולים לאומית בשכונת פסגת זאב בירושלים : המרפאה פועלת משנת 1996 במקום שלא נועד מלכתחילה לשמש מרפאה, והיא שוכנת במפלס אחד. הביקורת העלתה, שדלת הכניסה מהרחוב למרפאה נפתחת כלפי פנים, ולא כלפי חוץ כנדרש בתקנות התכנון; וגובה המפתן שלה הוא 8 ס"מ, במקום 2 ס"מ לכל היותר כנדרש בתקנות התכנון (ראו תמונה 1). תמונה 1 - דלת הכניסה למרפאה של קופת חולים לאומית בשכונת פסגת זאב בירושלים

17 ב( ג( 151 נושאים מערכתיים למרפאה זו כניסה שנייה, שהיתה יכולה לאפשר גישה נוחה לנכים ממגרש החניה של הבניין שהיא שוכנת בו, אך לפניה יש מדרגה שגובהה 22 ס"מ (ראו תמונה 2). תמונה - 2 דלת הכניסה האחורית למרפאה של קופת חולים לאומית בשכונת פסגת זאב בירושלים ( המרפאה של קופת חולים מאוחדת בשכונת גילה בירושלים : המרפאה פועלת משנת 1989 בבניין שלא נבנה מלכתחילה כמרפאה, ויש בה שלושה מפלסים. הביקורת העלתה, שחדרי הרופאים הכלליים ורופאי המשפחה, חדרי האחיות, חדר הפסיכיאטר וחדר הדיאטנית נמצאים בקומה העליונה, ומתוך המרפאה אפשר להגיע לקומה זו רק דרך חדר מדרגות פנימי. אמנם יש גישה חיצונית ללא מדרגות לקומה, אבל היא חסומה בשער ברזל סגור ונעול; הגישה לחדר מנהל המרפאה ולבתי השימוש שבקומת הכניסה מחייבת עלייה של שלוש מדרגות, ולא הותקן במקום כבש כדי לאפשר מעבר לכיסא גלגלים. ( המרפאה של קופת חולים מכבי בשכונת הר נוף בירושלים : המרפאה פועלת משנת 1998, באגף נפרד של בניין שלא נועד מלכתחילה לשמש מרפאה, ואף שיש בה שתי קומות, אין בה מעלית. עוד נמצא, ששיפוע הכבש המוביל לשער המרפאה גדול מהמותר (1:10); למרפאה יש גם כניסה אחורית, המובילה לקומה העליונה, אך הגישה לכניסה זו מחייבת עלייה של שבע מדרגות חיצוניות (ראו תמונה 3).

18 ד( דוח שנתי 52 ב 152 תמונה 3 - הכניסה לקומה העליונה של מרפאת קופת חולים מכבי בשכונה הר נוף בירושלים ( מרפאה של קופת חולים כללית בשכונת פסגת זאב בירושלים: המרפאה פועלת משנת 1994 בבניין שלא נועד מלכתחילה לשמש מרפאה, ויש בה שלושה מפלסים בגבהים שונים. במפלס האמצעי, שהוא מפלס הכניסה, פועלים משרדי המרפאה ובית המרקחת, ויתר השירותים הרפואיים ניתנים בשני המפלסים האחרים. הביקורת העלתה, שכל השירותים הרפואיים והפרה-רפואיים של המרפאה (רופאי משפחה, קרדיולוג, דיאטנית ואחיות) ניתנים בקומה התחתונה, והגישה היחידה אליה היא דרך חדר מדרגות פנימי; הגישה היחידה למעבדה במרפאה זו 21 מחייבת לרדת שש מדרגות, ולא הותקן במקום כבש, כנדרש בתקנות התכנון, או מעלון. 2. משרד מבקר המדינה ריכז תלונות על העדר סידורי נגישות שהגישו גופים שונים להגנת זכויות אנשים בעלי מוגבלות נגד מרפאות, בתי חולים ומרכזים רפואיים ממשלתיים, עירוניים-ממשלתיים, ושל קופות החולים לאומית וכללית. לדוגמה: בבניין האשפוז שבמרכז הרפואי ע"ש ספיר (מאיר) בכפר סבא אין בתי שימוש לנכים; במרכז הרפואי רמב"ם בחיפה אין טלפונים מונמכים בבניין הראשי ובמרפאה האורתופדית; ובמרכז הרפואי רבין - קמפוס בילינסון בפתח תקווה שיפוע הגישה לחדר המיון גדול מהמותר. מתשובותיהן של הנהלות בתי החולים ושל קופות החולים למשרד מבקר המדינה בעניין התלונות עולה, כי בעיות רבות - הנוגעות, בין היתר, לבתי שימוש ולמעליות - נשארו ללא פתרון. לדעתן, בעיקר מסיבות אלה: מהבחינה הטכנית-הנדסית לא תמיד אפשר לעשות שינויים במבנים שהוקמו לפני עשרות שנים; בשכונות מגורים אין בניינים המתאימים לשמש מרפאות; בעלים פרטיים של בניין שהושכר לשמש מרפאה לא תמיד מסכימים שייעשו שינויים פיזיים בבניין. 21 מתקן המיועד להרמה או הורדה אנכית של נכה בכיסא גלגלים או בלעדיו. בנסיבות מסוימות, וכשאין כל אפשרות להתקין מעלית, נבדקת האפשרות להתקין מעלון.

19 153 נושאים מערכתיים לדעת משרד מבקר המדינה, על המוסדות הרפואיים להקפיד לשכן את מרפאותיהם רק במבנים שיש בהם סידורי נגישות לנכים, ובמבנים שכורים שבעליהם מסכימים להתקנת סידורי הנגישות הנדרשים בהם. 3. בחודשים יוני-אוקטובר 2001 פנה משרד מבקר המדינה אל ההנהלות של כל קופות החולים ושל 32 מרכזים רפואיים ובתי חולים כלליים, פסיכיאטריים וגריאטריים (ממשלתיים, עירוניים- ממשלתיים ושל קופת חולים כללית) וביקש מהן להודיע לו אם עשו בעבר סקרים לבדיקת הנגישות של נכים למוסדותיהן. שמונה בתי חולים ענו למשרד מבקר המדינה, כי בעקבות פנייתו הם עשו סקר נגישות במוסדותיהם, וצירפו למכתבי התשובה את תוצאות הסקרים. בית חולים אחד ענה, כי הוא מתכוון לעשות סקר כזה בעתיד, ובית חולים אחר ענה, כי עשה בעבר סקר נגישות, וצירף לתשובתו את תוצאותיו. חלק מהסקרים הצביעו על העדר סידורי נגישות נאותים לנכים. מתשובותיהם של יתר המרכזים הרפואיים ובתי החולים - 22 במספר - ניתן להבין שהם לא עשו סקר נגישות. קופת חולים מאוחדת הודיעה למשרד מבקר המדינה בנובמבר 2001, כי בעקבות הביקורת היא עשתה "מפקד מקיף", שבו נבדקה הנגישות של נכים למתקניה; באותו חודש הודיעה קופת חולים לאומית למשרד מבקר המדינה, כי "בשנת העבודה הבאה... [ייעשה] סקר ארצי של נגישות" לנכים. קופת חולים כללית השיבה באותו חודש, כי היא עשתה מיפוי של המרפאות שיש בהן סידורי נגישות לנכים, ותוצאות המיפוי הובאו לידיעת המבוטחים באמצעות ספרי השירות של כל מחוז. בעקבות ההתכתבות עם משרד מבקר המדינה, פנתה קופת חולים כללית לאדריכלים העובדים אתה "בהנחיה מפורשת ליישם את הסידורים המיוחדים לנכים על פי החוק". קופת חולים מכבי ענתה בנובמבר 2001, שהמרפאה שבשכונת פסגת זאב אמורה לעבור ברבעון השני של 2002 לבניין חדש שמותאם לנכים, ושהמרפאות בשכונות גילה והר נוף יועברו במידת האפשר למקומות אחרים שיש בהם נגישות לנכים. 4. הביקורת העלתה בעיות נוספות בתחום הנגישות בנושאים שאין בהם נורמות מחייבות, וראוי לתת עליהם את הדעת: ברבים ממוסדות הבריאות אין שלטים המתאימים לכבדי ראייה, ואין התאמה של המעליות לשימושם של עיוורים; נותני השירותים לקהל לא קיבלו הדרכה כיצד לתקשר עם בעלי ליקויי שמיעה; במרפאות ובמחלקות למתן שירותים בתחום בריאות ה אשה אין כיסאות גניקולוגיים, מכשירי ממוגרפיה ומכשירי אולטרה-סאונד המתאימים גם לבדיקת נשים בעלות מוגבלות פיזית; במרפאות ובמחלקות אין, בדרך כלל, מיטות מתכווננות המתאימות גם לבעלי מוגבלות פיזית; ודלפקי שירות רבים במודיעין, במרפאות, בבתי המרקחת ובמחלקות גבוהים מדי למי שיושב בכיסא גלגלים. בתי ספר ומוסדות להשכלה גבוהה 1. בתי ספר בתקנות התכנון מוגדר בית ספר "בניין ציבורי ב". מכאן, שבבתי ספר שנבנו לפי היתר בנייה שניתן לאחר צריכים להיות סידורי הנגישות הקבועים בתקנות בקומה אחת לפחות ובדרכי הגישה אליה. בבג"ץ בוצר נקבע, בין היתר, כי צריך להתקין בבית הספר סידורים שיאפשרו לתלמיד להשתמש הן ב"פונקציות" בית הספר (כיתות, ספרייה, חדרי מעבדה, וכו'), והן בבתי השימוש לנכים שבו, גם כאשר אין הם מרוכזים כולם באותה קומה. לדברי המינהל לפיתוח מערכת החינוך

20 דוח שנתי 52 ב 154 (להלן - המינהל לפיתוח), בעקבות פסק הדין אין הוא חותם מאז שנת 1996 על תכניות אדריכליות, ואינו מתיר בניית בתי ספר שלא הוסדרו בהם "הנגישות והשירותים". לפי הנחיות המינהל לפיתוח, יש לדאוג ל"נגישות לרוב המבנים, לכל הקומות ולרוב החצרות בבתי הספר". המינהל גם מחייב את הרשות המקומית לבנות פיר למעלית במוסד, אך אינו מממן את קניית המעלית. משרד החינוך חילק לצרכיו את בתי הספר במדינה בהתאם לאופן פעולתו בעניינם. להלן בטבלה התפלגות בתי הספר במדינה על פי שנת הקמתם ועל פי מועדי הטלת החובות לפי חוק התכנון 22 ותקנות התכנון ולפי הנחיות משרד החינוך בנוגע לסידורי נגישות. שנת ההקמה * החובות הנוגעות לסידורי נגישות מספר בתי הספר עד 1972 אין חובה להתקין סידורי נגישות 1, חובה להתקין סידורי נגישות בהתאם לתקנות התכנון 1,258 מ הנחיית משרד החינוך לבדוק סידורי נגישות בתכניות בעקבות בג "ץ בוצר 728 ס "ה 3,272 * בנוגע ל- 228 בתי ספר אין נתונים על שנת ההקמה. בתי ספר שהוקמו לאחר שנת 1996: לפי חוק לימוד חובה, התש"ט- 1949, חלה על משרד החינוך ועל הרשות המקומית אחריות משותפת לדאוג ל"קיום מוסדות חינוך" לכלל הילדים והנערים שבתחום כל רשות ורשות. בבדיקה נמצא, כי משרד החינוך אינו בודק את ביצוע הבנייה, ולכן אין הוא יודע אם אכן בבתי הספר שנבנו לאחר שנת 1996 הוסדרה נגישות כנדרש. בדיקה שעשה משרד מבקר המדינה בשני בתי ספר חדשים בקריית מלאכי שמשרד החינוך אישר בשנת 1998 את התכניות האדריכליות לבנייתם, העלתה כי המשרד לא הקפיד שבתכניות יוסדר נושא הנגישות על פי הנחיותיו. בבדיקה הועלו הממצאים האלה: 1. בניגוד למתחייב ממדיניות המשרד, אין בהם הכנה למעליות. 2. באחד מבתי הספר, בניגוד למתחייב מתקנות התכנון, הותקן רק בית שימוש אחד לנכים, ובקומה הראשונה, שבה נמצאות כיתות לימוד, הוסדרה גישה נוחה רק בשנת 2001, כשהחלה ללמוד שם תלמידה בעלת מוגבלות. יצוין, שבקומה היחידה שעד אז היתה לנכים גישה נוחה אליה, אין כיתות לימוד. 3. בבית הספר האחר שיפוע הכבש המוביל לכניסה גדול מן המותר לפי תקנות התכנון. בנובמבר 2001 השיב משרד החינוך למשרד מבקר המדינה, כי המדינה מקצה משאבים לרשות המקומית לבניית בתי ספר, ולפי הוראות חוק התכנון הרשות המקומית היא האחראית לתכנן, לבנות ולתחזק את מוסדות החינוך וכן לבצע את תכניות הבנייה. עוד הסביר משרד החינוך בתשובתו, כי אכן בתכניות האדריכליות שהרשות המקומית המציאה לבדיקתו לא הוסדר עניין הנגישות, כאמור לעיל, וכי משנת 1999 מוטל על האדריכל היועץ למינהל הפיתוח לציין בכתב בחוות דעתו המקצועית על התכנית האדריכלית אם הוסדר בה עניין הנגישות לאנשים בעלי מוגבלות. 22 המקור לנתונים: מכתב מ ששלח הסמנכ"ל ומנהל המינהל לפיתוח במשרד אל שרת החינוך.

21 155 נושאים מערכתיים לדעת משרד מבקר המדינה, מן הראוי שמשרד החינוך לא יסתפק במתן אישור לתכניות האדריכליות, אלא ידרוש מהרשויות המקומיות האחראיות לבנייה אישור שהבנייה נעשתה לפי התכניות. בתי ספר שהוקמו לפני שנת : 1996 לפי נתוני משרד החינוך, כ- 40% מבתי הספר במדינה נבנו לפי היתר בנייה שניתן לפני שנת 1972; בבתי ספר אלה אין חובה חוקית להתקין סידורי נגישות, ושר הפנים לא הורה להתקין בהם סידורים כאלה מכוח סמכותו על פי חוק התכנון. כ- 40% מבתי הספר במדינה נבנו בין השנים , ולכן לפי חוק התכנון ותקנות התכנון אמורים להיות בהם סידורי נגישות. נמצא, כי עד מועד סיום הביקורת (אוקטובר 2001) לא סקר משרד החינוך את כל בתי הספר במדינה; אין בידיו כל מידע על סידורי הנגישות בהם ואליהם, וממילא אין הוא יודע באילו בתי ספר המצב קשה יותר ומצריך טיפול מהיר ויסודי. משרד החינוך השיב כי בכוונתו "לבצע סקר מקיף ויסודי שיבחן את מצב הנגישות בכל מבני החינוך". משנת 1999 מממן משרד החינוך התקנת סידורי נגישות בבתי ספר שנבנו אחרי שנת והמבקשים ממנו סיוע. בתי ספר אלה זכאים לסיוע במימון קניית מעלון או זחליל, בניית כבש או כל אמצעי הנדסי מתאים אחר. באותה שנה זימן משרד החינוך את נציגי הרשויות המקומיות ליום עיון בנושא האמור, ובו הובהר למשתתפים כי משרד החינוך מבקש לתת פתרון לבעיית הנגישות בבתי ספר שבהם לומדים או מלמדים בעלי מוגבלות. באותו זמן הסכים המוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד) לסייע במימון התקנת סידורי נגישות במבני בתי ספר שהוקמו לפי היתר בנייה שניתן לפני שנת 1972 על סמך בקשות שיפנו אליו הרשויות המקומיות. נמצא, כי עד מועד סיום הביקורת לא שלח משרד החינוך לרשויות המקומיות חוזר בדבר ההסדרים האמורים; הוא גם לא דאג להודיע לבתי הספר על הסיוע שהוא והמוסד מוכנים לתת כדי להתקין סידורי נגישות בבתי ספר. משרד החינוך השיב למשרד מבקר המדינה, כי "בכוונת מינהל הפיתוח לפרסם בחוזר מנכ"ל את הנהלים וההסדרים לפיהם הוא פועל, מתוך כוונה ליידע את הנוגעים בדבר על הסיוע הכספי שהוא מוכן לתת לצורך פתרון סידורי נגישות לתלמידים בעלי מוגבלות". לפי נתוני משרד החינוך, בשנת 2000 אושרו 11 בקשות לסיוע בסך של 699,000 ש"ח, ואילו הסכום ששולם עד הוא כ- 484,000 ש"ח בלבד. בשנת עד אישר משרד החינוך 9 בקשות בסך 530,000 ש"ח, והסכום ששולם עד המועד האמור הוא 34,000 ש"ח. מהביקורת עולה, כי פרט לתגובות על פניות של הרשויות המקומיות בעניין האמור, לא החליט משרד החינוך ולא התייעץ עם הרשויות כיצד לפעול כדי להבטיח שבכל בתי הספר שנבנו לפי היתר בנייה שניתן מ עד שנת 1996 יהיו סידורי נגישות כמתחייב מתקנות התכנון. משרד החינוך אינו מקציב כספים להתקנת סידורי נגישות בבתי ספר אלא אם כן הרשות המקומית פונה אליו. אין לו תכנית אב לסידורי נגישות בכל בתי הספר במדינה, ואף אין הוא יוזם בדיקה ראשונית כדי לוודא שהסיוע שהוא נותן פותר את כל בעיות הנגישות של התלמידים בעלי המוגבלות. 23 מתקן נייד המיועד להעלאת נכים בכיסאות גלגלים ולהורדתם.