אפי טריפלר בחינת התגובה של תמרים מזן 'מג'הול' לריכוזים שונים של מלח ובורון Ȉ במהלך השנים האחרונות עוברים מטעי התמרים בארץ להשקיה במים מליחים או בקולחים. מים אלה מאופיינים לעתים ברמת בורון (B) גבוהה, מעבר לריכוזים המוכרים כסבירים עבור מרבית הגידולים. שטחי הגידול של התמר מצויים על פי רוב באזורים צחיחים. כאשר שטיפת המלחים והבורון מוגבלת עוברות הקרקעות תהליך של המלחה, ותכולת הבורון בהן עולה. בעבודה זו נבחנה ההשפעה של רמת המליחות וריכוז הבורון במי ההשקיה על יבול תמרים מזן 'מג'הול'. במו"פ ערבה דרומית נערך ניסוי ובו גודלו 20 שתילי 'מג'הול' בקרקע חולית מקומית בתוך ליזימטרי שקילה. רמות המליחות במי ההשקיה (ECi) היו 8 4, 1.8, ו- 12 דס"מ, וריכוזי הבורון (B) היו 20 5, 2, 0.3, ו- 40 ח"מ. נערך מעקב יומי אחר האוופוטרנספירציה ET) - התאדות ודיות מים) ואחר קצב הצימוח של הנוף והפרי. ריכוזי ה- B בצמח נמדדו מדי חודש. ממדי הפרי במועד הקטיף היו דומים בכל הטיפולים הודות למשטר דילול פירות פרופורציונלי לביומסה הירוקה. נמצאו יחסים לינאריים בין היבול (Y) וה- ET בכל רמות ה- EC וה- B. פונקציית ייצור דומה של התמר למים, במגוון רמות של EC ו- B במי ההשקיה, נמדדה בשנתיים האחרונות של המחקר. היבול וה- ET בתמונה למעלה: מתוך חלקת הליזימטרים, מו"פ ערבה דרומית אפי טריפלר / מו"פ ערבה דרומית יחזקאל מועלם, זהבה יהודה, אורי שני / הפקולטה לחקלאות, רחובות אלון בן-גל / מנהל המחקר החקלאי, מרכז מחקר גילת ירדו עם העלייה במליחות מי ההשקיה. קצב ירידה זה דעך באופן מעריכי בשלושת טיפולי הבורון הנמוכים יותר שנבחנו. לא נמדד ערך סף לתחילת ההשפעה של המליחות. קבלת יבול ברמת מליחות ECi של 4 דס"מ (דומה למליחות מי 'מקורות' בערבה הדרומית), השווה באיכותו לטיפול המליחות הנמוך (1.8 דס"מ), תתאפשר בתנאי שרמת היבול תקטן ב- 45%. עלייה עקבית של שיעורי ה- ET נמדדה בכל שנות המחקר, וסביר להניח שהעצים טרם הגיעו לרמת ההתפתחות המירבית שלהם. ריכוז ה- B בעלים ירד באופן מעריכי עם המליחות. רמות ה- ET הגבוהות במליחויות הנמוכות גרמו להצטברות מוגברת שלו בעלים. במליחויות גבוהות השפעת ה- B חלה רק בריכוזים גבוהים שלו, אם בכלל. ריכוזי ה- B בעלים שנמדדו באביב שמרו על ערכים יציבים בתקופת המחקר. ריכוז ה- B המצטבר בעלים בחודשי הקיץ גבוה פי 1.88 מריכוזו בחורף. הסיבה לכך נובעת מרמות ET גבוהות בקיץ ונמוכות בחורף. Â Ó ריכוז גבוה של מלחים גורם לירידת העומד האוסמוטי של המים בקרקע, לקצב טרנספירציה נמוך (1958 (dewit, ומכאן לפחיתה ביבולים ולהגברת הסכנה של זיהום מי התהום. סכנה כזו קיימת
ÂÁ ÛappleÚ גם בשימוש בקולחים המכילים ריכוזים גבוהים של מלח ובורון. תיתכן גם רעילות ספציפית של יונים נוספים בגידולים רגישים. בנוסף, עלולים להתרחש שינויים בתכונות ההידראוליות של הקרקע. ריכוזים נמוכים של B בתמיסת הקרקע חיוניים לצמח, אך המעבר לריכוז הרעיל לצמחים מהיר (1985 Bingham,.(Keren and הרעילות ספציפית לגידול, והיא מתבטאת בצריבות עלים ובירידה בגידול הווגטטיבי וביבול. מאמצע שנות השמונים נרשמת עלייה מתמדת בהיקף מטעי התמר בארץ, רובם מזן 'מג'הול', וכיום נטועים כ- 8,500 ד' תמרים באזורים מדבריים. באזור הערבה הדרומית נטועים כ- 55,000 עצי 'מג'הול', כ- 65% מהם (2,800 ד') מושקים בקולחים שמקורם בעיר אילת. עד לאחרונה ריכוז הבורון במים אלה היה 1.2 ח"מ. מאחר שמקור מי השתייה באילת הינו במתקן התפלה של מי ים, עוברים מי ההתפלה טיפול נוסף לסילוק בורון, וריכוזו בקולחים ירד ל- 0.6 ח"מ. מליחות הקולחים כיום היא 2.3 דס"מ. התמר נחשב לגידול עמיד למליחות. מליחות ערך הסף הנמדדת בעיסה הרוויה של הקרקע ממנה חלה ירידה ביבול היא 4 דס"מ 1977) Hoffman,.(Fur and Armstrong, 1962; Maas and עבודות מאוחרות יותר הראו שעץ תמר עמיד לריכוזי מלח גבוהים הודות להתאמה אוסמוטית וליכולת לרכז Na ו- Cl בעלים. מחקרים הראו ירידה בקצב התארכות העלים והלולב, וכן בשטח חתך הידה עם עליית מליחות תמיסת מי ההשקיה (1996 Aljaburi, ;Hassan, ;1993 מאירי וחוב', 1997). 1993, בנוסף דיווחו חוקרים אלה על עלייה באיכות פרי ה'מג'הול' עם העלייה במליחות התמיסה של מי ההשקיה וירידה במקדם ההשקיה. בחיפוש נרחב במאגרי מידע לא נמצאה עבודה על תגובת תמרים לבורון, פרט לנתונים ממעבדת המליחות בריברסייד המעריכים את התמר כעמיד מאוד - אולם זאת בהתבסס על תצפיות כלליות, ולא על ניסויים מבוקרים. עבודות רבות בארץ ובחו"ל עסקו בהשפעת מליחותם של מי ההשקיה על זני תמר שונים. רגישות גבוהה של התמר (שתילי תרביות רקמה בגיל 3) למליחות דווחה על ידי al. (2007). Tripler et במחקר זה נמדדה עלייה בקצב הפחיתה ביבול עם עלייה במליחות התמיסה (מנת היבול המדוד ביבול המקסימלי מחולקת במליחות העיסה הרוויה) של 0.093 לעומת 0.036 אצל Maas and Hoffman (1977). כמו כן, ערך של 4 דס"מ לא נמצא כערך סף לתחילת ההשפעה של המליחות. ההשפעה נמדדה בערכים נמוכים יותר, כאשר בפועל מתקבלת ירידה ביבול החל מהערך הנמוך ביותר שנמדד בניסוי (3.2 דס"מ). תגובת ה- ET והיבול לבורון הייתה מעריכית יורדת. שעור ירידה גבוה בריכוזי ה- B הנמוכים, ושעור נמוך כאשר ריכוזו במי ההשקיה עלה מ- 20 ל- 40 ח"מ. השפעת ה- B על ה- ET והיבול של התמר קטנה עם העלייה במליחות. מטרת עבודה זו הייתה לבחון את שעורי היבול (ביומסה טריה עלוותית ופרי טרי) וה- ET של עצי תמר dactylifera) Phoenix,.L) cv. Medjool המושקים במים בטווח רחב של רמות מליחות וריכוזי בורון. ÂËÈ Â ÌÈ ÓÂÁ מערך הליזימטרים בניסוי, 2005-2003 מערך הליזימטרים: 20 שתילי תרבית רקמה של תמר מזן 'מג'הול' נשתלו בסתיו 1999 בקרקע מקומית loam),(arava sandy בשדה ליזימטרים (20 ליזימטרים בנפח של 1 מ"ק) בתחנת הנסיונות ביטבתה. טיפולי המליחות והבורון החלו כעבור שנה ממועד השתילה, לאחר ששתילי התמר פיתחו מערכת שורשים ועלווה. הטיפולים כללו ארבע רמות שונות של מלח וחמש רמות של בורון. רמות המליחות במי ההשקיה היו 8 4, 1.8, ו- 12 דס"מ. תמיסות המלח הוכנו מ- NaCl ו- CaCl2 (ביחסים אקוויוולנטיים שווים בין יוני הסידן והנתרן). ריכוזי ה- B במי ההשקיה היו 2, 0.3, 20 5, ו- 40 ח"מ. בחורף 2002/03 הוגדל נפחם של הליזימטרים ל- 2.5 מ"ק. במקביל הם הועתקו לאתר חדש והוצבו במרווחים סטנדרטיים הנהוגים במטעי תמר מסחריים (8 8 X מ'). מערכת הליזימטרים איפשרה שליטה בעומד המטריצי בתחתית הליזימטרים בתחום שבין רוויה לקיבול שדה (2002 Shani,.(Ben-Gal and העצים בטיפולים שכללו את רמות המליחות הנמוכות (1.8 ו- 4 דס"מ) והעצים המושקים במים במליחות חשמלית של 8 דס"מ, הועתקו בינואר 2005 ובינואר 2007, בהתאמה, ממיכלים בנפח של 2.5 מ"ק לנפח 10 מ"ק. לצורך כך נבנו ליזימטרים עמוקים (1.8 מ') ובעלי שטח גדול של פני קרקע (קוטר של 3 מ'), כדי למתן את ההשפעה של שפת המיכל, ללא הגבלת נפח בית השורשים ועל מנת ליצור פרופיל רטיבות ומליחות דומה לזה המצוי בשדה. מיכל איסוף הנקז בתחתית נשקל יחד עם מכלול הליזימטר (במת שקילה, עליה מונח מיכל מלא בקרקע עליה גדל צמח). כמות הנקז התקבלה מהפרש משקל הליזימטר לפני ריקון מיכל הנקז ולאחריו. מערכת בקרת ההשקיה איפשרה אספקה של תמיסת השקיה ייחודית לכל ליזימטר תוך שליטה על ריכוזי המלח והבורון. מערכות
מאזן מסת המים היומית חושב עבור כל טיפול לפי, W = I-D-ET כאשר I הינה כמות מי ההשקיה,(kg) - D כמות מי הנקז (kg) ו- W הוא השינוי היומי במשקל הליזימטר,(kg) השווה לשינוי באוגר המים בליזימטר. דיגום המים, הקרקע, העלים, השורשים והפרי: הקרקע נדגמה באמצעות מקדח כוס. הדיגום בוצע לעומק של כ- 60 ס"מ, במקטעים של 15 ס"מ עומק לכל דוגמה. מדגם הקרקע נשקל מיד לאחר הדיגום ולאחר יבוש בתנור ב- 105 מ"צ, לקביעת תכולת הרטיבות בו. דיגום הקרקע נעשה מדי אפריל ונובמבר. דיגום העלעלים נעשה בתדירות זהה, מעלעלים בעלי מפנה דרומי המצויים בזווית של 45 מעלות. משטר הדילול (מספר אשכולות פרי לעץ) היה יחסי לתוספת העלים השנתית של כל עץ. לכל שני עלים חדשים שנוספו ב- 2006 הושאר אשכול אחד. מספר הפירות בכל אשכול היה קבוע, ועמד על 200. קצב יציאת עלים חדשים נמדד פעמיים בשנה. קצב התארכות הלולב, מספר תפרחות וקצב הגידול של הפרי נמדדו מדי שבוע. הפרי נגדד באוגוסט-ספטמבר 2007. היבול של כל ליזימטר נשקל ונספר, כדי לחשב את משקל הפרי הממוצע. באוקטובר 2007 בוצע גיזום עלים עד לזווית של 45 מעלות לגזע. מספר העלים ומשקלם נמדד.  ˆÂ הניקוז והשקילה איפשרו עריכת מאזן מים רציף ומאזן מלחים יומי עבור כל אחד מן הליזימטרים. ניהול ההשקיה: כמות ההשקיה חושבה בתדירות יומית, כך שמי הנקז היוו שליש מכמות מי ההשקיה של יום המחרת. ההשקיה התבצעה שלוש עד חמש פעמים ביממה, בשעות האור, ואיסוף מי הנקז התבצע אחת ליום. המדידות היומיות כללו ET מכל אחד מהליזימטרים ומדידת המוליכות החשמלית של מי הנקז. איור 1: משמאל - קצב גידול קוטר הפרי ב- 2006 ו- 2007 כתלות ברמת המליחות של מי ההשקיה (ECi) בריכוז נמוך של בורון Bi) = 0.3 ח"מ). ימין - התפתחות קוטר הפרי עם הזמן כתלות בריכוז הבורון ומליחות נמוכה של מי ההשקיה ECi) = 1.8 דס"מ) איור 2: מספר העלים שנוספו לכל עץ ב- 2006 כתלות במליחות מי ההשקיה.(ECi) התווים מסמלים ריכוזי בורון (B) שונים במי ההשקיה התפתחות הפרי והנוף: קצב הגידול של רוחב הפרי עם הזמן ב- 2006 וב- 2007 מוצג באיור 1. כאמור לעיל, משטר הדילול בכל טיפול כלל מספר אשכולות יחסי לתוספת העלים בתום עונת הגידול. קוטר פירות התמר ב- 2006 הושפע מרמת המליחות של מי ההשקיה בשלב הגידול המואץ (איור 1, ינואר 2006). לדוגמה, ב- 23.5.06 נמדד פרי בקוטר 28.7 מ"מ בטיפול 1.8 דס"מ =,ECi 27.0 מ"מ במליחות של 4 דס"מ ו- 25.2 מ"מ במליחות של 8 דס"מ. כלומר, חלה ירידה בקוטר הפירות עם העלייה במליחות. מתחילת יולי ועד סמוך לקטיף הניב משטר הדילול ממדי פרי דומים בטיפולי המליחות השונים. גם איכות הפירות הייתה דומה בכל הטיפולים. איור 1 (פברואר 2006) מדגים ממדי פרי דומים בטיפולי הבורון השונים ברמת המליחות הנמוכה (1.8 דס"מ = (ECi לאחר הדילול. בדומה לתופעה שהודגמה באיור 1 (ינואר 2006), רוחב הפרי קטן עם העלייה בריכוז ה- B במי ההשקיה בשלב הגידול המואץ. ממדי הפרי בכל רמות ה- B היו דומים בסמוך לקטיף. דגם גידול הפירות ב- 2007, שנמדד בארבע רמות מליחות של מי ההשקיה, ברמת B של 0.3 ח"מ, מראה כי הפירות הגיעו לממדיהם הסופיים באמצע יולי (איור 1, ינואר 2007). ב- 2006 הפירות הגיעו לגודלם הסופי שבועיים קודם לכן. ב- 2007 ממדי הפירות בשני טיפולי המליחות הגבוהים (8 ו- 12 דס"מ) היו באופן עקבי נמוכים בכ- 20% מממדי הפירות בשתי הרמות הנמוכות של מליחות מי ההשקיה (1.8 ו- 4 דס"מ). קוטר הפירות הסופי ב- 2007, בשתי
ÂÁ ÛappleÚ הרמות הנמוכות של מליחות מי ההשקיה, היה דומה לזה שנמדד ב- 2006. ההשפעה של רמות ה- B במי ההשקיה על קוטר הפרי בכל תקופת ההתפתחות הייתה זניחה ב- 2007 (איור 1, פברואר 2007). קוטר הפירות בטיפולים אלה היה דומה לקוטר שנמדד ב- 2006. הצימוח הווגטטיבי (מבוטא במספר העלים שנוספו ב- 2006 ) כפונקציה של רמת מליחות מי ההשקיה מוצג באיור 2. עלייה במליחות מי ההשקיה גרמה לירידה בתוספת העלים. קצב הירידה כומת באמצעות חישוב משוואת הישר מתוך כלל המדידות המוצגות באיור זה. משוואה זו מורה על ירידה של 2.4 עלים עם הגידול ביחידה אחת של מליחות (EC) מי ההשקיה. מספר העלים שנוספו במהלך 2007 היה דומה לזה שנספר בשנה הקודמת בכל הטיפולים. איור 3: האוופוטרנספירציה (ET) כתלות במליחות מי ההשקיה (ECi) בשלוש שנות המחקר. תווים שונים מסמלים ריכוזי בורון (B) שונים במי ההשקיה איור 4: יבול פירות 'מג'הול' ב- 2007 כתלות ברמת המליחות של תמיסת ההשקיה (ECi) עבור רמות בורון (B) שונות ביחס לראשית הצירים. השפעת רמות ה- B במי ההשקיה על ה- ET נמדדה ברמה הנמוכה של מליחות מי ההשקיה. ה- ET ירד בכ- 12% ובכ- 45% בריכוזי B של 20 ו- 40 ח''מ, בהתאמה. לא נמצאה השפעה של ה- B על ה- ET בצמחים שהושקו במים בעלי מוליכות חשמלית של 8 4, ו- 12 דס"מ. ערכי ה- ET ב- 2006 ברמות מליחות מי השקיה של 8 4, 1.8, ו- 12 דס"מ היו 161%, 197%, 168% ו- 90%, בהתאמה, מהערכים המקבילים שנמדדו ב- 2005. כלומר, צריכת המים השנתית של עצי התמר גדלה בטיפולים בהם 8 דס"מ <,ECi ואילו בטיפול המליחות הגבוה (12 דס"מ) הצריכה ירדה במעט. ב- 2007 ערכי ה- ET ברמות מליחות מי ההשקיה של 8 4, 1.8, ו- 12 דס"מ היו 158%, 161%, 124% ו- 167% מהערכים שננמדדו ב- 2006, בהתאמה. כלומר, עלייה עקבית של שעורי ה- ET נמדדה בשלוש השנים העוקבות. מכאן סביר להניח שהעצים טרם הגיעו לניבה מלאה. יבול הפרי ב- 2007 כתלות ברמת המליחות של מי ההשקיה בטיפולי ה- B השונים מוצגים באיור 4. היבול יורד באופן תלול כשה- EC עולה מ- 1.8 דס"מ ל- 8 דס"מ. מאיור זה עולה, כי השקיה במים שמליחותם דומה למליחות המים המסופקים למטעי הערבה הדרומית (4 דס"מ) גורמת לירידה של 45% ביבול. היבול במליחות 8 דס"מ לא היה שונה מהיבול שהתקבל ברמת המליחות הגבוהה בניסוי (12 דס"מ). השפעת ה- B מתבטאת בטיפול בו מליחות מי ההשקיה 1.8 דס"מ. בטיפול זה, כאשר ריכוז ה- B במי ההשקיה הוא 40 ח"מ, היבול הינו 60% מהביקורת. ברמות מליחות גבוהות יותר השפעת ה- B על היבול קטנה וממוסכת על ידי השפעת המליחות. איור 5: יבול פירות יחסי (היבול של טיפול מסוים מחולק ביבול המקסימלי שנמדד בניסוי) ב- 2007, כפונקציה של רמת מליחות של העיסה הרוויה (ECe) אוופוטרנספירציה ויבול: מהלך ה- ET של התמרים כתלות במליחות מי ההשקיה, בריכוזי B שונים בשלוש שנות המחקר, היה דומה (איור 3). ה- ET ירד באופן תלול ברמות מליחות מי ההשקיה הנמוכות (8 דס"מ <,(ECi כאשר קצב הירידה קטן ברמות הגבוהות (1.8 דס"מ >.(ECi דגם התגובה של תמרי 'מג'הול' למליחות קמור - העקום הרציף מחושב לפי המודל של (1977) Maas and Hoffman והעקום המקווקו חושב באמצעות רגרסיה למשוואה של van Genuchten and (1984) Hoffman
איור 6: משקל הביומסה הטרייה (יבול ועלווה) כתלות באוופוטרנספירציה בכל שנה איור 7: מימין - ריכוז הבורון (B) בעלים כתלות במליחות מי ההשקיה ברמות בורון שונות. התווים מסמלים ריכוזי בורון שונים במי ההשקיה. משמאל - ריכוז הבורון בעלים באביב ובסתיו 2007 שהתקבל מכל הטיפולים באיור 1 מוצגים ממדי פרי דומים בטיפולי המליחות השונים של מי השקיה. מאיור זה ומאיור 4 עולה, כי קבלת יבול ברמת מליחות 4 דס"מ =,ECi השווה באיכותו לטיפול המליחות הנמוך (1.8 דס"מ =,(ECi תתאפשר בתנאי שרמת היבול תרד ב- 45%. יבול פירות יחסי כתלות במליחות העיסה הרוויה של הקרקע ירד באופן חד במליחויות נמוכות, ומנקודת הפיתול, שהינה מליחות העיסה המניבה מחצית מהיבול המקסימלי (9.14 דס"מ =,(ECe50 קצב ירידת היבול יורד עם העלייה במליחות (איור 5). השוואה בין תגובת היבול למוליכות החשמלית של מיצוי העיסה הרוויה לבין דיווחים בספרות (Maas and Hoffman, 1997; van Genuchten and Hoffman, 1983) מוצגת אף היא באיור 5. Mass סיווג את התמר כגידול עמיד למליחות, עם ערך סף (Threshold) של 4 דס"מ ושיפוע של 0.036. על פי התוצאות בעבודה זו התמר רגיש יותר למליחות בהשוואה למחקרים המוזכרים בפרק המבוא. מלבד הדמיון הקיים בין שני המודלים בנקודות הקצה, קיימים הבדלים בצורת העקום ובערכי ה- ECe50. העקום של Maas מורה על ירידה לינארית של היבול היחסי עם העלייה במליחות העיסה הרוויה ובנוסף, ה- ECe50 גבוה מזה שהותאם למדידות ממודל (1983) van Genuchten and Hoffman (17.9 דס"מ בהשוואה ל- 9.14 דס"מ, בהתאמה). היחסים בין ET ובין הביומסה הכוללת (משקל הפירות והעלים שנקטפו) של התמר ב- 2006 וב- 2007 לינאריים (איור 6 בעמוד הבא). משוואת הרגרסיה הלינארית שחושבה בין שני משתנים אלה מורה, כי על מנת לייצר 1 ק"ג של ביומסה טריה, רמת הדיות של העץ צריכה לעמוד על 588 ליטר בשנה. פונקציית ייצור זו נמצאה עבור שתי שנות המדידה של היבול. מכאן ניתן להסיק, שפונקציית ייצור הפרי של עצי התמר המושקים במגוון רחב של מליחויות מים ורמות B, מצויה בשיווי משקל. נדרשות מספר שנים נוספות של גידול ומעקב כדי לאשש ממצאים אלה. ריכוזי היונים בעלים ובפרי: ריכוז ה- B בעלים כפונקציה של מליחות מי ההשקיה ברמות B שונות מוצג באיור 7 מימין. מאיור זה ניתן ללמוד, שתכולת ה- B בעלים עלתה ככל שעלה ריכוזו במי ההשקיה. תופעה זו קיימת עבור כל טיפולי המליחות. עבור שלושת טיפולי ה- B הגבוהים (5, 20 ו- 40 ח"מ) תבנית התגובה למליחות הינה דעיכה מעריכית עם העלייה במליחות. כלומר, אפקט המליחות על הצטברות ה- B בעלים קטן עם העלייה במליחות. ירידה חדה בריכוז ה- B בעלים עם העלייה במליחות של מי ההשקיה מ- 1.8 דס"מ ל- 8 דס"מ נראית בטיפולים בהם ריכוז ה- B במי ההשקיה הוא 40 ח"מ. לא נמדד הבדל בתכולת הבורון בעלים בקרב שני טיפולי המליחות הגבוהים (8 ו- 12 דס"מ). היות שעלייה במליחות מי ההשקיה גרמה לירידה ב- ET וביבול (איורים 3 ו- 4 ), ניתן להסיק מאיור 7 שהירידה בתכולת ה- B בעלים עם עליית המליחות נובעת מירידה בכמות ה- B הנקלטת על ידי התמר. כלומר, כמות ה- B הנקלטת יורדת עקב שיעור ET נמוך. באיור 7 משמאל מוצגת השוואה בין ריכוזי ה- B באביב ובסתיו 2007. בהתאם לשיטות ולחומרים בהם השתמשנו לדיגום העלים ולמדידת ריכוז ה- B בהם, העלים מהם נדגמו העלעלים באביב ממרכז הנוף התבגרו וירדו אל תחתית הנוף. בסתיו נדגמו עלעלים מעלים שהיו בצמרת באביב. על כן רמות ה- B באביב משקפות את הצטברותו בחודשי החורף והרמות בסתיו משקפות את ההצטברות בקיץ. לפיכך ריכוז ה- B המצטבר בחודשי הקיץ גבוה פי 1.88 מריכוזו בחורף. הסיבה לכך נובעת מרמות ET גבוהות בקיץ ונמוכות בחורף. לא נמצא מתאם בין ריכוזי היונים העיקריים בקרקע (נתרן, סידן, מגניון וכלוריד) ובין שילובי המליחות ורמות ה- B במי ההשקיה.
ÂÁ ÛappleÚ Â Â תודה לקרן המדען הראשי במשרד החקלאות, ליק"א ישראל, לקק"ל ולמשרד לפיתוח הנגב והגליל על מימון המחקר. Â ÙÒ 1. טריפלר א. (2004): תגובת שתילי תרביות של תמרים מזן 'מג'הול' למליחות ולבורון. עבודת גמר, הפקולטה למדעי החקלאות, המזון ואיכות הסביבה, האוניברסיטה העברית ירושלים. 2. מאירי א., ראובני ע., לרנר ח., שרבני., זיידל א., סולומון א.(1993): השפעת מי השקיה על הגידול והניבה של עצי תמר, דו"ח לשנים 1993-1991. דו"ח מחקרים, מו"פ חקלאות בקעת הירדן. 3. מאירי א., ראובני ע., לרנר ח., סולומון א., יששכר י., רוזנר מ. (1997): תגובת הצימוח, הניבה ואיכות הפרי של תמר לעקות מלח ומים כבסיס להשקיה אופטימלית במים שפירים ומליחים. דו"ח מחקרים, מו"פ חקלאות בקעת הירדן 1996/07. 4. שני א., טריפלר א., בן-גל א.(2004): בחינת התגובה של תמרים מזן 'מג'הול' לריכוזים שונים של מלח ובורון. דו"ח מסכם לקרן המדען הראשי במשרד החקלאות ולצוות היגוי "ייעול השימוש במים". 5. Aljiburi H.J. (1996): Effects of salinity and gibberellic acid on mineral concentration of date palm seedlings. Fruits. 51: 429-435. Elseviar, Paris. 6. Ben-Gal A., U. Shani (2002): A rockwool wick drain apparatus for control of soil water conditions in lysimeters. Plant and Soil 239 (1): 9-17. 7. Bingham F.T. (1982): Boron. In Methods of Soil Analysis. Ed. A L. Page. pp 431-447. Am. Soc. Agron., Madison, WI, USA. 8. Furr J.R., W.Jr. Armstrong (1962): A test for salt tolerance of mature Halawy and Medjool date palm. Date growers inst. 39: 11-13. 9. Hassan M.M, I.M. El-Samnoudi (1993): Effect of soil salinity on yield and leaf mineral content of date palm trees. Egypt J. Hort. 20: 315-322. 10. Keren R., Bingham F.T. (1985): Boron in water, soils and plants, In R. Stuart (ed.) Advances in Soil Science. Volume 1. Springer- Verlag. New York. pp 229-276. 11. Maas E.V., G.J. Hoffman (1977): Crop salt tolerance - current assessment. J. Irrig. Drain. Div. Am. Soc. Civil Eng. 103: 115-134. 12. Tripler E., Ben-Gal A., Shani U. (2007): Consequence of salinity and excess boron on growth, evapotranspiration and ion uptake in date palm (Phoenix Dactylifera L., cv. Medjool). Plant and Soil. 297: 147-155. 13. US Salinity Laboratory Staff (1954): Diagnosis and improvement of saline and alkali soils. US Dept. Agric. Handbook. 60. 14. Van Genuchten M. Th., G.J. Hoffman (1984): Analysis of crop salt tolerance data. In Shainberg, I. and J. Shalhevet (eds.): Soil Salinity Under Irrigation. pp. 258-271.Springer-Verlag. New York. 15. dewit C.T. (1958): Transpiration and Crop Yield. Verslag. Van Landbouck, Onderzoeh No. 64. 6. 88 p. מערך הליזימטרים הנוכחי Âapple ÒÓÂ ÌÂÎÈÒ דיווח זה מסכם שלוש שנות מחקר. בעבודה זו נלמדה ההשפעה של ריכוזים שונים של מלח ובורון על יבול עצי תמר, ה- ET שלהם, ריכוזי היונים העיקריים וריכוז ה- B בצמח ובקרקע. תמר מזן 'מג'הול' נמצא רגיש למליחות. דגמי התגובות של היבול ושל ה- ET למליחות מי ההשקיה נמצאו דומים: נצפתה ירידה חדה הן ב- ET והן ביבול החל ברמת המליחות הנמוכה. קצב הירידה ביבול מתמתן במליחויות גבוהות. משקל הפירות וקוטרם היה דומה בכל הטיפולים הודות למשטר הדילול של הפירות, שהיה יחסי לקצב הצימוח, ובכך נוטרלה השפעת המליחות על משקל וגודל הפרי. על פי ממצאים אלה, על מנת לשמור על תנובת יבול איכותית בערבה הדרומית, שהייתה מתקבלת ברמת מליחות של "מי קו" (4 דס"מ), נדרש "לשלם" בפחת של 45% ביבול. פונקציית ייצור הביומסה נמצאה דומה בשנים 2006 ו- 2007. מכאן ניתן להניח, שפונקציית ייצור הפרי של עצי התמר המושקים במגוון רחב של מליחויות מים ושל רמות B, מצויה בשיווי משקל. על מנת לאשש ממצאים אלה נדרשות שנים נוספות של מחקר. לא נמצא שהתמר רגיש ל- B מבחינת קצב גידול ו- ET. ברמת המליחות הנמוכה של מי ההשקיה נמדדה השפעה שלילית של ה- B, המתבטאת בריכוזים גבוהים בצמח ולא שכיחים בממשק גידול חקלאי. הבורון מתרכז בעלים בהתאם לרמת ה- ET של עלה התמר הבודד. ריכוז ה- B בעלים בעונות מקבילות דומה. ברמות מליחות גבוהות של מי השקיה (8 ו- 12 דס"מ) לא נמדדו בעלי התמר רמות B שונות בין טיפוליו השונים. הריכוזים הנמוכים של נתרן, סידן וכלוריד בעלים לא היו במתאם כלשהו עם הטיפולים השונים של המליחות וה- B. נראה שהתמר אינו קולט יונים אלה ביחס לריכוזיהם בקרקע, אלא שומר על ריכוז קבוע של כל אחד מהם בעלים. סביר להניח שסלקטיביות זו מהווה חלק ממנגנון העמידות של התמר לרעילות ספציפית של יונים אלה בעקת מלח. מחקר זה מתנהל משנת 2000 ועד היום. עלייה עקבית של שיעורי ה- ET בשלוש השנים האחרונות מצביעה על כך שהעצים בליזימטרים טרם הגיעו לניבה מלאה. יש להשלים את הניסוי, על מנת לבחון את ההשפעה ארוכת הטווח של מליחות מי ההשקיה על עצי תמר בשנים הבאות.