סנקהארות דפוסים, נטיות והתניות

Transcription

1 ס נ ק ה אר ות דפוסים, נטיות והתניות אתר "בודהיזם בישראל" הוקם בהתנדבות ומציג מגוון של פעילויות בודהיסטיות מכל הזרמים המתקיימות בישראל וכן ספריית מאמרים בעברית על נושאים בודהיסטיים. בכתב העת שלפניכם, אשר מוקדש בכל פעם לנושא אחר, תוכלו למצוא מבחר חומרים מקוריים ומתורגמים המציגים את היבטיו השונים. הרחבה וקריאה מעבר לכתב עת זה ניתן למצוא בפירוט רב באתר. ברצוננו להודות לכל הכותבים, המתרגמים והעוסקים במלאכת הוצאת כתב עת זה. תוכן הסבר קצר על המונח סנקהארה - פניננדו בהיקהו הכול מותנה - בהיקהו בודהי לטפל בתצורות המנטליות ובתפישות שלנו - תיק נהאט האן הבנה חילונית של התהוות מותנית: סנקהארה - לינדה בלנצ'ארד סוטרה: הדרשה בפאריליה הדרך הבודהיסטית - אג אהן לי דהמדהרו צילום: משה בראל

2 הסבר קצר על המונח סנקהארה פניננדו בהיקהו פניננדו בהיקהו הוא יליד הארץ, נזיר במסורת נזירי היער של צפון-מזרח תאילנד. נמצא כיום בארץ, מלמד את הדהרמה והוא המייסד של 'משכן שלווה' ברמת-גן. *** הצגת הדברים המונח "סנקהארה" הוא מונח מרכזי בהבנת הדהרמה שלימד הבודהה ועם-זאת קיימות גישות רבות ושונות להסביר אותו, ובעקבותיהן גם תרגומים רבים למונח. במהלך הדיון אני משאיר את המילה "סנקהארה" בלתי מתורגמת, ורק בסופו אגע בבחירת התרגום שבחרתי. בדברים הבאים אשתדל להציג דרך הבנה אחת על בסיס הסוטרות של הקנון הפאלי, מבלי לחוות דעה על דרכים אחרות, מסורתיות או בנות-זמננו. בגלל מרכזיות המושג יגע הדיון גם במושגים חשובים אחרים, שגם אותם מסבירים מורים שונים בצורות שונות. לדהרמה צורות הצגה לגיטימיות רבות, כפי שאומר הבודהה: "כאשר הדהרמה מוסברת, אננדה, באמצעות הצגות-דברים, ייתכן שאלו שמאשרים, מסכימים, מקבלים זה מזה מה שנאמר-כראוי, הוסבר-כראוי, יחיו באחדות, בהסכמה, ללא מחלוקת, מתערבבים כמים וחלב, ויחיו יחד בראותם זה את זה בעין טובה." )תחושות רבות,.)MN059 אני מקווה שיהיה מי שיקרא את הדברים ברוח זו, בעיון ותשומת לב ויפיק מכך תועלת. משמעותו הכללית של המונח סנקהארה כאשר הבודהה רוצה לומר שהכול משתנה ואינו קבוע, הוא אומר: Sabbe sankhāra anicca "כל ה משתנות" וכך גם כאשר הוא רוצה לומר שהכול מוביל לסבל הוא אומר Sabbe sankhāra dukkha "כל ה הן סבל". לעומת זאת כאשר הוא ממשיך ואומר "כל הדברים אינם אני", הוא אינו משתמש במילה סנקהארה אלא במילה דהרמה:.Sabbe dhammā anattā )הדרשה הקצרה לס צ 'ק ה,,MN035 ובמקומות אחרים(. ההבדל הזה משמעותי ומדוייק: מה שמשתנה ומוביל לסבל הוא אותו "הכול" שניתן לדבר עליו ולהגדיר אותו, "הכול" המושגי. יש דבר אחד שאין להגדיר אותו והוא איננו משתנה והוא הנירוואנה. הדיוק הוא בכך שהנירוואנה נכללת ב"דברים" )Dhammā) ואינה נכללת ב"מושגים".)Sankhāra( "סנקהארה" היא כמעט הכול. "הכול" זה SN35.23( :)Sabba Sutta, במשמעות של דברי הבודהה בסוטרה הנושאת שם "נזירים, אני אלמד אתכם את הכול. האזינו לזאת: ומהו, נזירים, הכול? א ל ו העין ו ה מ ר א ות, האוזן והקולות, האף והריחות, הלשון והטעמים, הגוף והמגעים, פתח-המודע ות ותכני התודעה. אלו, נזירים, נקראים הכול. אם יאמר מישהו: 'בדחיית "הכול" הזה, אצהיר על "כול" אחר', לא יהיה לזה בסיס. אם י ש א ל על כך לא י ד ע לענות ואף ירגז ויאבד את שלוותו. ומדוע זאת? מפני שהדבר למעלה מיכלתו." - 2 -

3 כלומר: הנימוק שנותן הבודהה לכך שאין "כול" מעבר לאברי-החושים ולאובייקטים שלהם הוא שאי אפשר לדבר על כך ולחשוב על כך מחשבה מושגית. כל מה שניתן לדון בו הוא תהליכי החושים ותוצריהם. סנקהארה במשמעותה הרחבה ביותר היא, אם כך, כל הדברים שאנו מדברים עליהם, כל המושגים, ואולם אטימולוגית פירוש המילה סנקהארה הוא "נעשה יחד", ומשמעותה כוללת גם את היות המושג תהליך מורכב וגם את היותו תהליך של הרכבה. כל המושגים שאנו חושבים ומדברים בהם ניתנים לפירוק ולהגדרה ע"י מושגים אחרים ומכאן שהם מורכבים. כל המושגים שאנו חושבים ומדברים בהם, גם כאלו הנראים כמצבים סטטיים, הינם בעצם תהליך שיש לו התחלה, שיא, דעיכה וכליון. רק נירוואנה אינה ניתנת לפירוק והגדרה ורק נירוואנה אינה תהליך, והיא החריג היחיד לכל הדברים ואינה נכללת ב"סנקהארה". פירוק המושג סנקהארה כהמחשה לכך שהמושג סנקהארה עצמו ניתן לפירוק והגדרה באופנים שונים אביא לדוגמה שני ציטוטים. הראשון הוא דברי הבודהה בסוטרה "ארבעת תחומי ההיאחזות" :SN "ומהן, נזירים,? "שש הן, נזירים, ה. כוונה ביחס למראות, כוונה ביחס לקולות, כוונה ביחס לריחות, כוונה ביחס לטעמים, כוונה ביחס למגעים, כוונה ביחס למושאי-התודעה. אלו, נזירים, הנקראים. עם התהוות המגע מתהוות ה, עם חדילת המגע חדלות ה. הדרך המובילה לחדילת ה הלא היא הדרך ה נ ע ל ה כפולת השמונ ה, ש ה ם: השקפה נכונה, כוונה נכונה, דיבור נכון, מעשה נכון, מחיה נכונה, מאמץ נכון, תשומת-לב נכונה, ריכוז נכון." מבנה הקטע המצוטט לעיל ומבנים דומים משמשים בסוטרות לניתוח והגדרת מושגים רבים. יש לדעת שכל ניתוח מושג המופיע בסוטרות הוא רק דרך אחת להציג את המושג וקיימות דרכים אחרות, כמו למשל דברי סריפוטה בסוטרה "השקפה נכונה" :MN009 "ומהן, חבר,? מהי התהוות ה? מהי חדילת ה? מהי הדרך המובילה לחדילת ה? שלוש הן, חבר, ה: גוף, דיבור, תודעה. עם התהוות התעתוע מתהוות ה, עם חדילת התעתוע חדלות ה. הדרך המובילה לחדילת ה הלא היא הדרך ה נ ע ל ה כפולת השמונ ה, ש ה ם: השקפה נכונה, כוונה נכונה, דיבור נכון, מעשה נכון, מחיה נכונה, מאמץ נכון, תשומת-לב נכונה, ריכוז נכון." אנו רואים כאן גם שני פירוקים שונים של המושג )לשש ולשלוש( וגם שני גורמים שונים המחוללים אותו )המגע והתעתוע(. הסיבה היא שהמושג "סנקהארה" הוא אכן מושג כללי ביותר כפי שהוסבר לעיל, והוא משמש לצרכים שונים. בפיסקה המצוטטת מן הסוטרה "ארבעת תחומי ההיאחזות" מדובר על הסנקהארה כפי שהיא מופיעה במודל חמשת המצרפים וששת החושים, ובפיסקה המצוטטת מן הסוטרה "השקפה נכונה" מדובר על הסנקהארה כפי שהיא מופיעה במודל ההתהוות המותנית. כדי להבין את המושג סנקהארה מן ההכרח הוא להבין במה עוסקים שני מודלים אלו

4 מודל חמשת המצרפים וששת החושים בדרשתו הראשונה )"הנעת גלגל הדהרמה" )SN מגדיר הבודהה את הסבל בהגדרתו הרחבה ביותר ומסיים את ההגדרה במילים: " בקצרה חמשת מקבצי-ההיאחז ות הם ס ב ל". כדי להשתחרר מן הסבל אנו מתרגלים לשחרר את אחיזתנו בדברים, ועיקר ההאחזות שלנו היא בהיבטים שונים של ה"אני". חמשת המצרפים הנתונים להיאחזות הינם היבטים כאלה, והם: הגוף, התחושה, התפיסה, המושגים )סנקהארה( והתודעה. בעצם העובדה שאנו משתמשים במודל המפרק את ה"אני" למספר היבטים שלו אנו מאפשרים לעצמנו התבוננות שקולה יותר ב"אני". חלק ממצרף הגוף הם אברי החושים וחשיבותם המיוחדת היא שהם מהווים שער כניסה לכל הקלט החושי. בקלט החושי, במגע בין איבר החוש לאובייקט שלו, מתחילים כל תהליכי התודעה שסופם תחושת סבל. הבודהה מדבר על חמשת החושים כפי שהיו מוכרים גם לפילוסופים היוונים, אבל גם על חוש ששי, סובייקטיבי, שאיבר החוש שלו הוא פתח המודעות )Mana( והאובייקטים שלו הם כל הדברים )Dhammā) המופיעים בזיכרון ובתודעת החושים האחרים או נוצרים בתודעה. הבודהה מחלק את חמשת המצרפים כך שכל אחד מהם פועל בכל אחד מששת החושים, )וגם להיפך, כל חוש פועל בכל המצרפים( וכך אנו מקבלים מטריצה שבמסגרתה פועלים כל תהליכי התודעה המודעים והבלתי מודעים, או כפי שאומר הבודהה בסוטרה לעיל: "הכול". הכול המשתקף בנו. הסנקהארה המוזכרת לעיל בסוטרה "ארבעת תחומי ההיאחזות" היא חלק ממודל זה, אשר את כולו או לחילופין חלקים ממנו אנו מזהים עם ה"אני". המושגים בהם מדובר הם המחשבה המתכוונת ומצביעה על מושג, שתחילתה, כמו גם תחילת התחושה והתפיסה, היא המגע בין איבר-חוש כלשהו לאובייקט שלו. המושגים הללו הם פיסות מתמונת העולם הדינמית שלנו ואנו פועלים לפיהם הגם שאנו מודעים רק לחלקם. המושגים האלו הם מה שאנו מגלים בהתבוננות פנימה. מודל ההתהוות המותנית שלא כמודל חמשת המצרפים וששת החושים המהווה ה צ ר נ ה )מתן צורה פורמלית( של ההתבוננות הפנימית, מודל ההתהוות המותנית מהווה הצרנה של ההתבוננות החיצונית הרחבה יותר, הכוללת את מקומם של תהליכי ה"אני" הפנימיים בעולם שמחוץ להם. מודל זה מהווה גם דרך מפורטת להציג את חוק הקרמה המתאר כל תהליך-חיים כתלוי בתהליך-חיים קודם, בשרשרת שאין אנו רואים את תחילתה. כמו מושגים ומודלים אחרים בדהרמה קיימות צורות-הצגה שונות גם למודל זה, המקום לדון בהן. הצורה הידועה ביותר היא בעלת שנים עשר החלקים: ואין כאן התעתוע )Avijjā( הוא תנאי למושגים,)Sankhāra( מושגים הם תנאי לתודעה,)Viññāna( תודעה היא תנאי לתכונות החומר,)Nāmarūpa( תכונות החומר הן תנאי לששת בסיסי החושים,)Saḷāyatana( ששת בסיסי החושים הם תנאי למגע,)Phassa( מגע הוא תנאי לתחושה,)Vedanā( תחושה היא תנאי לתשוקה,)Tanhā( תשוקה היא תנאי להיאחזות,(Upādāna( היאחזות היא תנאי להתהוות,)Bhava( התהוות היא תנאי ללידה,)Jāti( לידה היא תנאי לזקנה ומוות, יוצרת צער, קינה, כאב, יגון ויאוש. כך הם מקורותיו של מכלול מצרף- הסבל. )"הבלתי מלומד" SN ובמקומות אחרים(

5 במודל זה אפשר למקם את כל התהליכים הפנימיים בחלק שמששת בסיסי החושים ועד לסבל. התחושה )כמצרף התחושה( מייצגת כאן גם את מצרף התפיסה ומצרף המושגים התלויים כמוה במגע והעולים ממנו. אבל בראייה חיצונית כל התהליכים הפנימיים היומיומיים תלויים לקיומם בעצם קיומו של יצור חי בעל חושים, התלוי בתהליכים שקדמו לקיומו או המשנים את מצבו שינוי מהותי. הסנקהארה כאן היא מושגים הנשארים מפעילות התכוונות קודמת של תהליך-החיים הנדון, או במילים אחרות אלמנטים של קרמה. מושגים אלו אינם דווקא ביצור החי עצמו אלא בעולם החי בכלל, מפני שזו מהותה של הקרמה: מרגע שהיצור החי עשה מעשה על בסיס התעתוע, כלומר מעשה הקשור לתשוקה, לסלידה או לאשלייה, הרי שתוצאות מעשה )או דיבור( זה הם כזרעים שיש להם קיום משלהם בעולם, והם יחזרו להשפיע בהתאם לנסיבות ותנאי הבשלתם. השפעה זו קיימת במהלך חייו של עושה המעשה, וגם על נקודת ההתחלה של לידתו-מחדש. נקודת ההשקה בין שני המודלים אפשר לראות ששני המודלים משיקים זה לזה והינם שני אופני התבוננות באותו דבר, למשל בדברי הבודהה בסוטרה "הצגת דברים מעמיקה" : AN06.63 " 'יש לדעת, נזירים, את הקרמה; יש לדעת את ראשית-התהוות הקרמה; יש לדעת את מ גוון הקרמה; יש לדעת את תוצאת הקרמה; יש לדעת את חדילת הקרמה; יש לדעת את הדרך המובילה לחדילת הקרמה.' כך נאמר. ומאיזו סיבה נאמר? "הכוונה, נזירים, היא הקרמה, אני אומר. בהתכוונו, ובתודעה. ומה היא, נזירים, ראשית-התהוות הקרמה? הקרמה". אדם מחול ל קרמה; בגוף, בדיבור המגע, נזירים, הוא ראשית-התהוות כאן אנו רואים שממש כפי שהוגדרו ה בסוטרה "השקפה נכונה" גם הקרמה מתחלקת ל- 3 : בגוף, בדיבור ובמחשבה. מצד שני ממש כפי שהוגדרו ה בסוטרה "ארבעת תחומי ההיאחזות" גם הקרמה בנוייה מכוונתו של האדם העושה מעשה. האדם מייצר קרמה בתהליכים הפנימיים התלויים במגע באמצעות החושים, קרמה זו "נובטת" בתעתוע הקיים כמעט בכל יצור חי, ומייצרת תהליכי חיים נוספים. סיכום סנקהארה היא "תהליך המתכוון למושג ומייצר אותו" וגם "מושג" שיוצר בתהליך כזה ועשוי להשפיע בחזרה על התהליך. בתהליכים המושגיים המתחילים במגע ואשר בהם משתתפים גם התחושה והתפיסה נוצרת קרמה המורכבת ממושגים הנשארים בעולם לרבות בתודעה שבה נוצרו, ויש להם השפעה-חוזרת ככל שהם מוצאים קרקע פוריה בתודעה המזוהמת בתשוקה, בסלידה או באשלייה. בהתאם לכך בחרתי לתרגם בדרך כלל סנקהארה = "מושגים" ובמקומות שבהם הדגש על תהליכיות בחרתי לתרגם "תהליכים". אנו נאחזים, בין היתר, במושגים שאנו משתמשים בהם. כל היאחזות היא זיהום התודעה, יוצרת קרמה ומוליכה לסבל. התבוננות בתהליכים הפנימיים שלנו, זיהוי ההיאחזויות והשתחררות מהן אחת לאחת, מפחיתה את הסבל באופן הדרגתי ומביאה לחיים טובים ומאושרים יותר. הדרך המובילה לחדילת המושגים, לחדילת הקרמה וכל שאר המוליכים לסבל "הלא היא הדרך ה נ ע ל ה כפולת השמונ ה, ש ה ם: השקפה נכונה, כוונה נכונה, דיבור נכון, מעשה נכון, מחיה נכונה, מאמץ נכון, תשומת-לב נכונה, ריכוז נכון." - 5 -

6 מותנה הכול בהיקהו בודהי תרגום: רעיה דש מקור: בהיקהו בודהי, הוא נזיר ומלומד בודהיסטי יליד ניו יורק, ארה"ב. בהכשרתו האקדמית הוא בעל תואר ד"ר לפילוסופיה. הוא הוסמך לנזירות מלאה בשנת 3791 בסרי לנקה, שם הוא שהה במשך 42 שנים, וכעת הוא חי במנזר צ'וואנג ין במדינת ניו יורק. בהיקהו בודהי אחראי לפרסומים רבים של הכתבים הבודהיסטיים, כמחבר,מתרגם ועורך, ביניהם התרגום המלא של אוסף הדרשות הבינוניות )מג'הימה ניקאיה(, אוסף הדרשות המחוברות )סמיוטה ניקאיה( ואוסף הדרשות הממוספרות )אנגוטרה ניקאיה(. *** ארעיים הם, אבוי, הדברים המותנים! מעצם טבעם הם נידונים לכליה. הסתלקותם הינה אושר עילאי! נוצרים ונכחדים. מרגע שנוצרו הם בארצות הבודהיזם התהרוואדי פסוק זה נאמר תמיד בהלוויות כדי לנחם את האבלים על מות יקיריהם. אבל אני לא ציטטתי אותו כאן כדי לפתוח בהספד. אני עושה זאת פשוט כדי להעלות מושג שאני מבקש לחקור. המושג הוא"סנקהארה", אחת מאותן מילים בפאלי שיש להן השלכות עשירות כל כך שדי באמירתן כדי לשפוך שפע של אור על הבנת המציאות על- פי בודהה. המילה מופיעה בשורה הפותחת של הפסוק דלעיל: sankhara, : Anicca vata "ארעיים הם, אבוי, הדברים המותנים!" סנקהארה היא שם עצם ברבים שמקורו בתחילית "סאם", אשר פירושה "יחד", בשילוב עם שם העצם "קארה", שפירושו "לעשות", או "ליצור". הפועל המתאים הוא סנקהארוטי, "לצרף", או "לשלב", שלעתים מקבל השלמה של תחילית אחרת כדי ליצור את הפועל "אבהיסנקהארוטי", המציין בדרך כלל את העובדה שבתהליך הצירוף או השילוב מעורב רצון. מבחינה אטימולוגית, הן לפיכך "עשייה הדדית": גם דברים שפועלים באחדות עם דברים אחרים כדי ליצור אפקט, וגם דברים שנוצרים מתוך הפעולה המשולבת של הכוחות היוצרים האלה. באנגלית, תרגמו את המילה הזאת בדרכים מגוונות: תצורות,עיצובים, פעילויות, תהליכים, תהליכי ייצור, כוחות, תרכובות, חיבורים, תערובות, הגדרות, סינרגיות, מבנים כל אלה הם ניסיונות מגושמים, לא מדויקים, לקלוע למשמעות של מושג שאין לו מקבילה מדויקת באנגלית )וככל הנראה גם לא בעברית, ר"ד(. גם אם בלתי אפשרי למצוא מקבילה מדויקת לסנקהארה, על-ידי התחקות אחר השימוש המעשי במילה זו נוכל לראות איך היא מתפקדת בעולם המחשבה הבודהיסטי

7 בהתהוות המותנית בסוטרות, הדרשות הבודהיסטיות, המילה "סנקהארה" מופיעה בארבעה הקשרים מרכזיים. אחד הוא נוסחת 22 השלבים של ההתהוות המותנית )פ טי צ'ה-ס מ ו פא דה(, אשר בה ה הן החוליה השנייה בסדרה: קיומן מותנה בב ור ות והן עצמן תנאי להכרה. אם נסתכל בפסוקים מכמה סוטרות נוכל לראות שה הן הפעולות הרצוניות האחראיות ליצירת קרמה והיוולדות מחדש. ככאלה הן הגורמים המעצבים את הגורל שלנו כשאנו מתגלגלים בסמסארה, מעגל הלידה והמוות. בהקשר זה "סנקהארה" היא למעשה מילה נרדפת לקרמה, מילה שהיא קרובה לה מבחינה אטימולוגית; שתיהן נובעות מהפועל ק ר וטי, שפירושו לפעול, לעשות או ליצור. הסוטרות מבחינות בשלושה סוגים של הפעילות בהתהוות מותנית: גופניות, מילוליות ומנטליות, ואלה נחלקות לכאלה שהן מיטיבות, כאלה שאינן מיטיבות וכאלה שהן נייטרליות, כלומר הרצונות הנוכחים בארבע המדיטציות חסרות הצורה. כאשר בורות ותאווה הן בבסיס זרם ההכרה שלנו, הפעולות הרצוניות שלנו, בגוף, בדיבור ובתודעה, עשויות ליצור פירות קרמיים. הפרי החשוב שהן יוצרות הוא חידוש זרם ההכרה מייד לאחר המוות. ה, הנתמכות בבורות ומתודלקות בהשתוקקות, הן שמובילות את זרם ההכרה הלאה אל עבר היוולדות מחודשת. יתר על כן, המקום המדויק שאליו ההכרה פונה נקבע על- פי האופי הקרמי של ה; אם אדם עוסק בעשיית מעשים מיטיבים, ה, או הפעולות הרצוניות, ידחפו את ההכרה לעבר לידה מחודשת בעולם קיום מיטיב. אם אדם עוסק בעשיית מעשים שאינן מיטיבים, ה ידחפו את ההכרה לעבר לידה מחודשת בעולם קיום נחות יותר. ואם אדם שולט במדיטציות חסרות הצורה, ה הנייטרליות, ידחפו את ההכרה להיוולדות מחודשת בעולמות הקיום נעדרי הצורה. מצרף הפעילויות הרצוניות תחום עיקרי שני שבו נעשה שימוש במילה סנקהארה הוא חמשת המצרפים. המצרף הרביעי הוא סנקהארה-קנדהה, מצרף הפעולות הרצוניות. הכתבים מגדירים במפורש את התחום הזה, סנקהארה-קנדהה, כששת הסוגים של הרצון cetankaya) :(cha רצון הקשור לצורות, לקולות, לריחות, לטעמים, לאובייקטים מוחשיים ולרעיונות. אף שה האלה דומות מאוד לאלה שבנוסחת הקיום המותנה, שני התחומים אינם זהים לחלוטין; לסנקהארה- קנדהה, מצרף הפעולות הרצוניות, יש טווח רחב יותר, הכולל את כל סוגי הרצון, לא רק רצונות שיש להם כוח קרמי אלא גם כאלה שהם פסיביים מבחינה קרמית וכאלה שאין להם תוצאה קרמית. בספרות הפאלית המאוחרת יותר, הסנקהארה-קנדהה הופכת לקטגוריית-על של כל גורמי התודעה פרט לרגש ולתפיסה, שהם מצרף לעצמם. באופן כזה הסנקהארה-קנדהה כוללת גורמים מיטיבים כמו חוכמה, היעדר חמדנות והיעדר שנאה, ולצדם גורמים מזיקים כמו חמדנות, שנאה ומחשבות שווא, וגורמים לא מובהקים מבחינה מוסרית כמו קשר, תשומת לב, חשיבה ואנרגיה. מאחר שכל הגורמים האלה מופיעים יחד עם רצון, המורים הבודהיסטים המוקדמים החליטו שהמקום המתאים ביותר למקם אותם הוא במצרף של הפעולות הרצוניות

8 ה כתופעות מותנות התחום המרכזי השלישי שבו המילה סנקהארה מופיעה הוא ככינוי לכל הדברים המותנים. בהקשר זה יש למילה זו מובן פסיבי, המציין כל דבר שנוצר על-ידי צירוף של תנאים כלומר כל מה שהוא מותנה, מורכב או נוצר. במובן זה אפשר לתרגם את המושג פשוט ל"תופעות מותנות". למעשה הפרשנות הפאלית מסבירה את הסוג הזה של כ ס נ ק האט ה- סנקהארה, שהן מה שהינו מותנה. ס נ ק האט ה היא צורת העבר של הפועל סנקהארוטי, שממנו נובע המושג סנקהארה. כתופעות מותנות, ה כוללות את כל חמשת המ צרפים, אבני הבניין של התופעות המותנות. ב נכללים כל חמשת המצרפים, לא רק המצרף הרביעי. המונח כולל גם אובייקטים ותופעות חיצוניים כמו הרים, שדות ויערות, עיירות, ערים וכפרים, מזון ומשקה, וכיום אנחנו יכולים להוסיף על הרשימה הקלאסית מכוניות, אייפונים ומחשבים. בשלבי המדיטציה ההקשר הרביעי של המילה סנקהארה הוא מדיטטיבי. כאן המילה משמשת לציון תופעות גופניות, מילוליות ומנטליות ביחס לשלבים של תרגול מדיטציה. שימוש זה נמצא במ ג'ה ימ ה נ יק איה סוטה 44 )אוסף הדרשות הבינוניות באורכן(. כאן, הסנקהארה הגופנית מזוהה עם השאיפה והנשיפה, "משום שדברים אלה הם גופניים, תלויים בגוף". הסנקהארה המילולית מזוהה עם חשיבה ובחינה, "משום שתחילה אדם חושב ובוחן, ואז הוא פותח בדיבור". הסנקהארה המנטלית מזוהה עם תפיסה והרגשה, "משום שהן מנטליות, תלויות בתודעה". בפיתוח שלבים מדיטטיביים עמוקים יותר, הסנקהארה המילולית נפסקת, עם השגת הג'האנה השנייה, שבה החשיבה והבחינה נפסקות; הסנקהארה הגופנית נפסקת עם השגת הג'האנה הרביעית, אשר בה הנשימה נעצרת, והסנקהארה המנטלית נפסקת עם "השגת הפסקת התפיסה וההרגשה". עצירת ה העובדה ש עשויות לכלול גם כוחות אקטיביים וגם דברים שנוצרים על-ידיהם היא משמעותית ביותר ונותנת למונח זה את תפקידו כאבן פינה בחזון הפילוסופי של הבודהה. לפי הבודהה, ה בשני המובנים האקטיביים הפעילויות הרצוניות האופרטיביות בהתהוות המותנית והרצונות הקרמיים במצרף הרביעי יוצרות את ה במובן הפסיבי: "הן יוצרות את המותנה, לכן הן נקראות פעילויות רצוניות. ומהם הדברים המותנים שהן יוצרות? הן יוצרות את הצורה החומרית, הרגשה, תפיסה, פעילויות רצוניות והכרה; לכן הן נקראות פעילויות רצוניות" )סמיוטה ניקאיה, אוסף הדרשות המחוברות, 22:79(. אף שדברים חיצוניים דוממים עשויים להופיע מסיבות פיזיקליות טהורות, ה שיוצרות את הקיום האישי שלנו חמשת המצרפים הן כולן תוצרים של ה האקטיביות מבחינה קרמית, בפרט אלה שיצרנו בחיים קודמים שלנו. גם בחיים הנוכחיים, חמשת המצרפים מתוחזקים, מחודשים ומורחבים בהתמדה באמצעות הפעילויות הרצוניות שאנחנו עוסקים בהן עכשיו, ואלה הופכים לתנאי הקיום העתידי שלנו. כך, לפי הבודהה, ה הקרמיות שלנו הן שיצרו את המבנה הנוכחי של הקיום האישי שלנו, וה הקונסטרוקטיביות הנוכחיות שלנו יוצרות את מבני העצמי האישי שלנו שנחיה בהם בחיינו העתידיים. מבנים אלו אינם אלא, דברים מותנים, התופעות המותנות הבאות לידי ביטוי בחמשת המצרפים

9 העובדה שחשוב ביותר להבין בעניין ה כתופעות מותנות היא שהן כולן ארעיות: "ארעיות הן, אבוי, ה". הן ארעיות לא רק בכך שבהתגלמויות הגסות שלהן הם בסופו של דבר יחדלו מלהתקיים, אלא באופן ממוקד אף יותר, משום שברמה המעודנת הן כל הזמן בעלייה ובירידה, נוצרות באופן מתמיד ואז, תוך שבריר שנייה, מתנפצות ונמוגות: "מעצם טבען הן נוצרות ונכחדות". מסיבה זו הבודהה קובע שכל ה הן סבל )ס ב ה סנקהארה דוקהה(, אבל הן סבל לא משום שהן כולן בפועל מכאיבות ומעיקות, אלא משום שמוטבע בהן חותם הארעיות: "כיוון שנוצרו, לאחר מכן הן חדלות להתקיים", ומכיוון שהן כולן נידונות לכליה, הן אינן יכולות לספק אושר וביטחון יציבים. כדי להשיג שחרור מלא מסבל עלינו להשיג שחרור לא רק מסבל אישי חווייתי, אלא גם מהיעדר הסיפוק הכרוך בכל הקיום המותנה. היבט זה של הסבל נקרא סנקהארה-דוקהה. מדובר בממד של דוקהה שהוא בלתי נפרד מהמסע שלנו במעגל ההיוולדות והמוות. מה שנמצא מעבר ל הוא מה שאינו עשוי, אינו מצורף, אינו מורכב. זוהי ניבאנה, אשר לפיכך נקראת מה שאינו מותנה )אסנקהאטה( ההפך ממה שהוא סנקהאטה, עשוי, מורכב, מצורף. ניבאנה נקראת הבלתי-מותנה, בדיוק משום שהיא מצב שהוא עצמו אינו סנקהארה וגם אינו מורכב מ; היא מצב המתואר כויסנקהארה "חף מפעולות מ ת נות, חף ממה שהוא מותנה", וכס ב סנקהארה-סמטהה "עצירת כל התופעות המותנות". אשר על כן, כאשר אנחנו מניחים את המילה סנקהארה תחת עדשת המיקרוסקופ, אנחנו יכולים לראות שדחוסה בה כל השקפת העולם של הדהרמה; ה הפעילות שמרכיבות רצונות פעילים מבחינה קרמית, מנציחות את ה של חמשת המצרפים אשר מכוננים את הקיום שלנו. אנחנו מזדהים עם חמשת המצרפים בגלל בורות, ואנחנו מחפשים בהם הנאה בגלל חמדנות. מתוך בורות וחמדנות אנחנו עסוקים בפעילויות רצוניות שבונות שילובים עתידיים של חמשת המצרפים, ואלה הופכים לזהויות האישיות שלנו בחיים הבאים. זהו בדיוק טבע הסמסארה: רצף בלתי פוסק של ריקות אבל יעילות היוצרות עוד ועוד, הנוצרות בגלים חדשים עם כל לידה, מתעצמות ומגיעות לשיא ואז מתנפצות ודועכות לזיקנה, מחלה ומוות. כך זה הולך ונמשך, מוסווה באשליה שאנחנו בעצם בשליטה, מתוחזק בתקווה לסיפוק המוחלט, שתמיד מפתה ותמיד מתפוגגת. אבל כאשר אנחנו מתחייבים לתרגול הדהרמה, אנחנו שמים מעצור להיווצרות הדורסנית הזאת של. על-ידי חוכמה אנחנו מסלקים את הבורות; על-ידי הימנעות אנחנו מסלקים את ההשתוקקות. בעזרת חוכמה אנחנו מבינים את הטבע האמיתי של ה כתהליך מותנה, בלתי יציב, שנוסע בלי שמישהו יחזיק בהגה. ובכך אנחנו מכבים את המנוע הפועל על בורות וחמדנות, ובעשותנו זאת התהליך של בנייה קרמית הייצור של פעילות למעשה מופסק. על-ידי הפסקת הבנייה של מציאות מותנית אנחנו פותחים את הדלת למה שהוא תמיד נוכח אבל אינו עשוי, אינו מותנה: אסנקהאטה-דהאטו, היסוד הבלתי-מותנה. זוהי ניבאנה, האלמוות, העצירה של כל פעילות רצונית, שחרור סופי מכל ההתניות, מארעיות וממוות. לכן בית השיר שלנו מסתיים בקביעה ש"היפסקות ה הינה אושר עילאי"

10 לטפל בתצורות המנטליות ובתפישות שלנו תיק נהאט האן תרגום: ורד כספי מקור: מתוך שיחת דהרמה של טיק נהאט האן, _and_perceptions.htm תיק נהאט האן הוא אחד ממורי הזן היותר מוכרים ומוערכים כיום בעולם. משורר, פעיל שלום וזכויות אדם. נולד במרכז וייטנאם ב- 3741, הצטרף למנזר בגיל 31. ממייסדי תנועת הבודהיזם המעורב. הקים בתחילת שנות השישים את בית הספר לנוער עבור שירות חברתי שהכשיר את תלמידיו לשקם כפרים שהופצצו במלחמת וייטנאם, והיה מועמד לפרס נובל לשלום. לאחר שנאסרה חזרתו לוייטנאם, תיק נהאט האן מצא מקלט בצרפת, שם הוא מתגורר עד היום בפלאם וילאג' בקהילת מדיטציה שהוא ייסד. הוא מלמד, כותב ומנחה ריטריטים ברחבי העולם בנושא 'אומנות החיים בתשומת לב'. פרסם למעלה מ- 58 כותרים ספרים, שירים ותפילות. * * * בבודהיזם, "תצורה" היא מונח שמציין כל מה שקיים, כל דבר שמופיע בהתאם לחוק הסיבה והתוצאה. למשל, דף הנייר הזה הוא תצורה, כיוון שאלמנטים רבים התקבצו יחד כדי להביא לכך שהוא יתקיים: אור השמש, העצים, העננים, בית החרושת, הפועלים בבית החרושת, ואלמנטים רבים נוספים, שכולם יחד הביאו ליצירת דף הנייר הזה. לפיכך דף הנייר הזה הוא תצורה. גם פרח הוא תצורה. אם תסתכלו עמוק אל תוך הפרח תראו בו את אור השמש. ללא אור השמש, לא יהיה פרח. יש בו ענן, ישנם המינרלים שהיו באדמה, הקומפוסט, הגנן, הרבה אלמנטים התאספו יחדיו כדי לגרום לכך שהפרח יתקיים. אם כך, הפרח הוא תצורה, אבל זוהי תצורה פיזית. גם הכעס שלנו הוא תצורה, אך מסוג אחר תצורה מנטלית. הפחד שלנו, הדיכאון שלנו גם הם תצורות מנטליות. אלמנטים רבים התקבצו יחדיו כדי לאפשר אותה התצורה. במסורת הבודהיזם עליה אני גדלתי, למדנו שישנן חמישים ואחת קטגוריות של תצורות מנטליות פחד, ייאוש, אהבה, חמלה, תשומת לב. תשומת לב היא אחת מ- 52 הקטגוריות של תצורות מנטליות. כך שיש תצורה מנטלית של תשומת לב. אלה חדשות טובות, שכן אם אתם יודעים כיצד לתרגל מדי יום, תוכלו ליצור תשומת לב כאנרגיה, לעשות את עבודת הזיהוי, ההכלה, ההתמרה, והריפוי. תשומת לב נחשבת לטבע הבודהה שבתוכנו, ואם אתם יודעים כיצד לטפח אותה, הרי שמתוך התרגול ייוולדו האנרגיות של הבנה, אהבה ומחילה. תצורות מנטליות יכולות להיות שליליות או חיוביות. כאשר תביאו את תשומת הלב אל התצורות המנטליות, תזהו אותן ככאלה. יכולתכם להרפות, לחמול, להבין, לשמוח, כול אלה הן תצורות מנטליות חיוביות הקיימות בכם. אולי הן חלשות יותר או חזקות יותר, אך כולן קיימות בתוככם. לפעמים אינכם מאמינים בקיומן, אך אין זה נכון. אולי הן אינן חזקות, אולי הן מכוסות בשכבות רבות של סבל, אבל הן קיימות. יכולתכם להיות מוארים, לאהוב, למחול, כל היכולות האלה נמצאות כל הזמן בהכרה שלכם, בצורה של זרעים

11 ניתן לתאר את ההכרה שלנו כבעלת שתי שכבות, או שני חלקים. החלק העליון הוא הכרת התודעה consciousness(,)mind ומתחתיו נמצאת הכרת המחסן consciousness(.)store הכרת המחסן היא כמו המרתף בביתכם, והכרת התודעה היא כמו הסלון. בהכרת המחסן שמורות כל חמישים ואחת התצורות המנטליות. הן שמורות שם בצורת זרעים, או bija בסנסקריט. הן תמיד נמצאות שם. אולי אתם מאמינים שאינכם מסוגלים לאהוב, אולי אתם מפחדים לאהוב. אולי אתם מאמינים שאין לכם היכולת לאהוב, אך אין זה נכון. התצורה המנטלית של אהבה תמיד נמצאת שם. אולי לא תרגלתם אהבה, אולי לא תרגלתם את השקיית זרע האהבה, ונראה לכם שקשה לאהוב. אבל אם תדעו כיצד לתרגל את השקיית זרע האהבה שבתוככם מדי יום, הזרע יצמח, ואז מספיק שתגעו בו נגיעה קלה, והוא יהפוך לשדה של אנרגיה המכונה אהבה, אשר יעלה ויופיע במפלס העליון של ההכרה שלכם. זרע האהבה, זרע הפחד, זרע המחילה, זרע השנאה, בכל פעם שנוגעים בהם, הם יבואו לידי ביטוי באותו מפלס עליון בצורה של אנרגיה. אם תהיו בתשומת לב, תוכלו לזהות אותו זרע ולכנות אותו תצורה מנטלית. תוכלו לזהות אותו ולכנות אותו בשמו האמיתי. כך שאם למשל עולה בכם כעס, אם תדעו כיצד לשאוף ולנשוף ולהיות מודעים לעובדה שזרע הכעס הופיע בכם, הרי זוהי תשומת לב לכעס. "כשאני שואף, אני יודע שיש בי כעס. כשאני נושף, אני מכיל את הכעס שלי." בעשותכם כך, אתם למעשה נוגעים בזרע תשומת הלב שלכם, ומזמינים אותו להפוך לשדה נוסף של אנרגיה, אשר עוטף ומחבק את שדה האנרגיה של הכעס. כמתרגלים, אף פעם אינכם מניחים לאנרגיה שלילית להשתלט על הסלון שלכם. עליכם לעשות משהו עליכם לתרגל. והתרגול הוא להשתמש במודעות לשאיפה ולנשיפה, או להליכה, בכדי להזמין את זרע תשומת הלב להופיע, ואז יש לכם אנרגיה מספר שתיים. בעזרת אנרגיה מספר שתיים, תוכלו להכיל את אנרגיה מספר אחת. תשומת לב לכעס היא מה שאתם מתרגלים כאשר עולה בכם כעס. התרגול הוא רק להכיל, לזהות, ולא להילחם, כיוון שאתם יודעים שכעס הוא אתם, תשומת לב היא אתם, ואינכם צריכים להפוך את עצמכם לשדה קרב. להילחם אינו תרגול חכם. זה לא תרגול בודהיסטי, שהרי תרגול בודהיסטי מבוסס על עיקרון אי-השניות.)non-duality( זה וגם זה שניהם חולקים אותה המציאות. אם יש בכוונתכם להילחם, לדכא, להרוס, הרי שאתם הופכים את עצמכם לשדה קרב, ודבר זה אינו מומלץ. הרעיון שכעס הוא דבר רע ושתשומת לב היא דבר טוב, ושאתם צריכים להשתמש בטוב כדי להילחם ברע, אינו בודהיסטי. עליכם להשתמש בתשומת לב כדי להכיל את כעסכם בצורה העדינה והרכה ביותר האפשרית, כמו אם המחבקת את תינוקה הסובל: "יקירי, אני כאן בשבילך. אל תדאג, אני אטפל בך היטב". כך לא רק לגבי כעס, אלא גם לגבי פחד, קנאה ויתר סוגי הסבל אל כולם עליכם להתייחס באופן הזה. עליכם להקשיב לכאב שלכם, עליכם לתת לאנרגיית תשומת הלב שלכם לטפל בגושי הכאב שבכם כאשר הם מופיעים. אם אתם יודעים כיצד לעשות זאת, תבוא לכם הקלה כבר לאחר עשר או חמש עשרה דקות... לפעמים זה יקח יותר זמן, אבל המשיכו לתרגל נשימה מודעת, הליכה מודעת, ותרגולים אחרים. המשיכו לזהות ולהכיל את כל מה שיש, ותחושו הקלה. אם תמשיכו כך, ייתכן שתבינו טוב יותר את טבע הדבר שהופיע בתודעתכם, ותובנה זו תוכל להתמיר אותו. אחרי חמש או עשר דקות של הכלתו, הוא עשוי לחזור להיות זרע, ותרגישו הרבה יותר טוב. אבל זה לא אומר

12 שמעתה לא תדעו עוד כעס. כרגע הכעס הפסיק להיות שדה של אנרגיה כאן למעלה, וחזר לצורתו המקורית - זרע. בפעם הבאה שאתם או מישהו אחר יבוא וישקה אותו, הוא יחזור. אבל דבר אחד בטוח: אחרי שתכילו אותו בתשומת לב למשך מספר דקות, נניח עשר או חמש עשרה דקות, הוא ירד קצת יותר חלש. זה תמיד יהיה כך. אחרי שתרחצו בתשומת לב, הכאב והצער שלכם ייחלשו קצת בעודם הופכים חזרה לזרע. אם תדעו כיצד לעשות זאת, אז בפעם הבאה שהם יופיעו תמשיכו באותו תרגול: "כעס קטן יקר שלי, אני יודע שאתה כאן, אני אדאג לך ואטפל בך". אתם תמיד מוכנים לכך. אל תנסו לדכא את הכעס, הניחו לו לעלות ללא פחד, כיוון שכבר יש לכם אנרגיה של תשומת לב שטיפחתם במהלך התרגול. אנו יודעים שישנן חמישים ואחת קטגוריות של תצורות מנטליות, ואחת הקטגוריות הללו היא תחושה. תחושה היא תצורה מנטלית, וכך גם תפישה.)perception( אבל מכיוון שתחושות ותפישות הן מאד חשובות כמושאי תרגול, הבודהה הגדיר אותן כקטגוריות העומדות בפני עצמן. לכן, בקטגוריה של התודעה, אנו נשארים עם ארבעים ותשע תצורות מנטליות. כשהייתי נזיר מתחיל, היה עלי ללמוד בעל פה את כל חמישים ואחת התצורות המנטליות. יכולתי לדקלם אותן גם עכשיו - בווייטנאמית. אם כן, בכל פעם שתצורה מנטלית מופיעה במפלס העליון של ההכרה שלכם, עליכם להיות מסוגלים לקרוא לה בשמה האמיתי. תאמרו: "תצורה מנטלית יקרה, אני יודע שאת כאן, ואני אטפל בך היטב". נוכל לעשות זאת רק אם יש לנו מידה מספקת של אנרגיית תשומת לב. תשומת לב היא אחת מחמישים ואחת הקטגוריות. שיחת הדהרמה הזאת נועדה לחנוך אתכם בתרגול של טיפול בתצורות המנטליות ובתפישות שלכם. בקטגוריה זאת התרגול הראשון מוקדש לתשומת הלב לתודעה והינו: "אני חווה את התצורה המנטלית, ושואף; אני חווה את התצורה המנטלית, ונושף." או במילים אחרות: "אני מזהה את התצורה המנטלית, מכיל את התצורה המנטלית, ושואף. אני מזהה את התצורה המנטלית, מכיל את התצורה המנטלית, ונושף." עליכם לזהות אותה בשמה האמיתי, בין אם היא שמחה, או מחילה, או תקווה, או פחד. עליכם לזהות אותה כפי שהיא. אל תנסו להילחם בה, אל תנסו להיקשר אליה, אלא רק תזהו אותה ותכילו אותה והיו לאחד איתה. תתאחדו איתה, אך מבלי שתאבדו את עצמכם בתוכה, שכן תמיד יש שם תשומת הלב. תשומת הלב היא המגן. ללא תשומת לב, אתם עשויים ללכת לאיבוד בתוך הפחד או הכעס שלכם. אבל אם תשומת הלב ממשיכה להיווצר, אף פעם לא תלכו לאיבוד, ותשומת הלב תמשיך לחלחל לעומק אותו אזור של אנרגיה הנקרא פחד או כעס, והיא תביא איתה הקלה והתמרה. אם כך, התרגיל התשיעי )כלומר התרגיל השני מתוך ארבעת התרגולים של תשומת הלב לתודעה( הוא לחוות את התצורה המנטלית: "אני שואף, אני נושף". התרגיל העשירי הוא ל ש מ ח : "בעודי משמח את התצורה המנטלית, אני שואף, אני נושף". כפי שאני מבין את הסוטרה, לאור התרגול שלי, שני התרגילים האלה עוסקים בתצורות המנטליות החיוביות שקיימות בנו. לפעמים אנו מתעלמים מקיום התצורות המנטליות החיוביות הנהדרות הללו בתוכנו, וכך אנו מאבדים את הביטחון בעצמנו. דבר זה הוא מורכב. אנחנו חושבים שאיננו שווים כלום, שעלינו לחפש את הטוב, האמיתי והיפה מחוץ לעצמנו, שאין שום דבר אמיתי ויפה וטוב בנו. התרגיל התשיעי נועד לשנות מצב זה, כיוון שאם אתם מאמינים שאתם לא שווים כלום, אתם סובלים; אין לכם אמון בעצמכם, ואתם מנסים כל הזמן למצוא משהו

13 הנמצא מחוצה לכם. אם יש לכם ביטחון בעצמכם, לא תצטרכו דברים כמו העמדת פנים או קוסמטיקה. השימוש בקוסמטיקה מוכיח שאין לכם ביטחון בעצמכם, ביופי שלכם, באמת שלכם, בט וב שבכם. אתם רוצים להונות את השני לחשוב שאתם יפים, שאתם טובים, שאתם אמיתיים, ולכן אתם משתמשים בקוסמטיקה או בהעמדת פנים. דבר זה קורה גם בעולם הגשמי וגם בעולם הרוחני. אבל הבודהה אמר שאינכם צריכים להשתמש בקוסמטיקה, אינכם צריכים להעמיד פנים, כיוון שיש בכם הטוב, האמיתי והיפה. עליכם ללכת הביתה אל עצמכם ולגלות מחדש את הדברים הללו. זה טבע הבודהה שבנו, הבודהה התינוק שקיים בתוכנו. וזהו המסר הנפלא של הבודהה. אתם בודהה בהתהוות. אל תבוזו לעצמכם. ישנו בודהיסטווה ששמו ט וא ונג ב את קין Khinh(,)Thuong Bat שפירושו "אף פעם אל תמעיט בערכך". תפקידו היחיד של טואונג באת קין הוא ללכת לאנשים ולומר להם "אני לא ממעיט בערכך, אדוני; אני לא ממעיט בערכך, גברתי, כיוון שאתם בודהה בהתהוות". זוהי כל עבודתו - להביא את מסר התקווה והכבוד העצמי לאנשים כדי שהם לא יהיו קורבנות של חוסר הביטחון העצמי שלהם, קורבנות של דימוי עצמי נמוך. היו אנשים שזרקו סלעים או תפוחי אדמה על הבודהיסטווה טואונג באת קין, כי הם חשבו שהוא צוחק עליהם; אבל הוא רק ניסה להביא להם את האמת שהיפה, הטוב והאמיתי אכן קיימים, בתוך כל אחד מאיתנו. במאמצינו להתבונן לעומק, בעזרת אח או אחות לדהרמה, עלינו להיות מסוגלים לזהות את התצורות המנטליות החיוביות אשר נמצאות בנו בצורה של זרעים. זהו תרגול בהקשר של סנגהה. אם אתם אחים או אחיות לדהרמה של מישהו, תנסו לעזור לו או לה לראות את הטוב שבה, לראות את היכולות שלה, כדי שהיא לא תהיה קורבן של דימוי עצמי נמוך. כאח או אחות לדהרמה, יש בכם היכולת לסייע לה. כך יש תועלת לזהות את התצורות המנטליות החיוביות, להכיר בקיומן, להכיל אותן ולעזור להן לצמוח. הדבר דומה לכך שאתם יוצאים לגינה שלכם, ואתם יודעים שיש בה עצים שמתים, ואתם נשטפים בצער ממראה העצים המתים; אך באותו הזמן אתם מתעלמים לגמרי מכך שיש בגינה שלכם הרבה עצים יפים שעדיין חיים. אתם זקוקים לתרגול הזה כדי לדעת שיש שם הרבה עצים יפים. אתם זקוקים לאח או אחות )לדהרמה( שיזכירו לכם שהעצים היפים הללו עדיין קיימים. זהו תרגול של חיבוק מה שחיובי, והזנת מה שחיובי, והבאת שמחה ותקווה כאלמנטים של הזנה. הבודהה תמיד חומל. הוא רוצה שנהיה מוזנים בדברים חיוביים שכבר קיימים, ולכן בחלק זה של התרגול הוא רוצה שנכיר את הזרעים החיוביים, נחבק אותם, ונצמיח אותם. בעזרת התרגול של תשומת לב וריכוז, אתם מביאים שמחה ואושר כהזנה לעצמכם. דבר זה חשוב מאד, כי הוא מקדם אתכם לקראת הבא. התרגיל הבא הוא לזהות ולהכיל תצורה מנטלית שלילית: "אני מתרכז בתצורה המנטלית, ושואף". הדיכאון שלכם, הפחד, הקונפליקט שבתוככם, המתח בין שתי נטיות, שתי תצורות מנטליות בתוככם, הקנאה שלכם, הייאוש שלכם כול אלה שייכים לקטגוריה של תצורות מנטליות שליליות. אל תפחדו מהן. אם הן רוצות להופיע, הרשו להן לעלות, ופשוט תכילו אותן. הביאו את כל האנרגיה שלכם כדי לחזק את תשומת הלב, ופשוט תכילו אותן. אני עושה זאת הרבה. לפני שלושים שנה, בווייטנאם, כל ההרס והמוות זרעו בי זרעים רבים של סבל וכאב. היו לילות שבהם נשארתי ער, לא יכולתי לישון, והתרגול שלי היה לעקוב אחר הנשימה בתשומת

14 לב, ולהכיל את הכאב, לחבק את העם שלי, לחבק את המדינה שלי, לחבק את האדמה. זה התרגול היחיד. בעשותכם זאת, אתם מונעים מהכאב ומהצער להמם אתכם, להרוס אתכם. כשאתם מתרגלים בשכיבה או בישיבה, אתם ממשיכים לייצר את אנרגיית הבודהה, ולחבק אותה, וכך אתם יכולים לשרוד את הרגעים הקשים הללו, ואתם יכולים להתמיר אותם. לימדו את האמנות הזו. טפחו תשומת לב. היו אמיצים בפוגשכם את הסבל שלכם, עם כל הרכות ועם כל הריכוז שתוכלו לגייס לשם כך. ואם תזדקקו לכך, אח או אחות לדהרמה יוכלו לבוא ולעזור לכם לעשות זאת. כמתרגלים, גם לו יש מידה מסוימת של תשומת לב, גם לה יש מידה מסוימת של תשומת לב. היא תוכל לשבת לידכם ולומר "אחות יקרה, היי בטוחה בכך שאני כאן, מביאה לך את תמיכתי. היי אמיצה, חבקי את הכאב שלך, אני כאן בשבילך". עם תמיכה זו תוכלו לעשות את העבודה. התרגיל השנים עשר הוא: "אני משחרר את התצורה המנטלית, ושואף ונושף." כאשר אתם מכילים את הכאב שלכם בעזרת ריכוז, ניתנת לכם הזדמנות להתבונן לעומק אל טבעו של אותו הכאב ואותו הצער. תשומת לב, ריכוז ותובנה יביאו איתם הקלה. תובנה תשחרר אתכם מאותו כאב. תובנה היא הפרח שצומח על אילן ההתבוננות העמוקה, כאשר אתם מביאים תשומת לב אל עולם התפישות. זהו המוקד של הסידרה האחרונה של ארבעת התרגולים שהציע הבודהה, שבעזרתם נוכל לדעת איך להסתכל לעומק אל טבע המציאות ולהשתחרר מהסבל, מהאשליות ומהתפישות השגויות העומדות בבסיס הסבל. היסוד הרביעי והאחרון מבין ארבעת היסודות של תשומת הלב הוא: הרהור בתפישות כתפישות, או הרהור באובייקטים של התודעה כאובייקטים של התודעה. תשאלו אולי: "איפה היסוד החמישי?" שהרי בפעם הקודמת ראינו שהאישיות שלנו מורכבת מחמישה אלמנטים )חמשת המצרפים - ו.כ.(, ובכל זאת מנינו כאן רק ארבעה. חמשת האלמנטים עליהם למדנו בפעם הקודמת הם צורה )גוף(, תחושות, תפישות, תצורות מנטליות והכרה. בשיחה היום התייחסנו לצורה כיסוד הראשון של תשומת הלב, לתחושה כיסוד השני של תשומת הלב, לתצורות המנטליות כיסוד השלישי של תשומת הלב, ולתפישה כיסוד הרביעי של תשומת הלב. מה לגבי ההכרה? התשובה היא שההכרה היא הקרקע של כל התצורות המנטליות. הרגשה היא תצורה מנטלית אחת, תפישה היא תצורה מנטלית נוספת, וישנן עוד ארבעים ותשע תצורות מנטליות. וכל התצורות המנטליות הללו הן מופע של ההכרה. כאשר אתם מהרהרים בכל חמישים ואחת התצורות המנטליות, הרי אתם כבר מהרהרים בהכרה, מכיוון שההכרה דומה למים, וכול הדברים האלה הם הגלים. אם תתבוננו עמוקות בגל, אתם כבר נוגעים במים, אתם כבר רואים את המים. משום כך תחושות, תפישות ותצורות מנטליות הן מופעים של הכרה. וזו הסיבה לכך שכל חמשת האלמנטים שמרכיבים את האישיות שלנו, מכוסים במלואם על ידי ארבעת היסודות של תשומת הלב. התהליך הוא מאד מדעי, ונועד לשרת אתכם ככלי להתחלת התרגול

15 הבנה חילונית של התהוות מותנית: סנקהארה לינדה בלנצ'ארד תרגום: שולה מוזס מקור: לינדה בלנצ'ארד היא חברת הגוף האינטרנטי Secular Buddhist Association שחוקר את הכתבים הבודהיסטים המוקדמים בהתייחסות לזמננו. היא מחברת הספר Dependent Arising In Context: the Buddha's core lesson, in the context of his time and ours * * * הבורות היא החוליה הראשונה בשרשרת ההתהוות המותנית. זוהי בורות בקשר למהי דוקהה, כיצד היא נוצרת, בקשר לכך שיש לה סוף, ובקשר לדרך להשיג זאת. דוקהה נגרמת בשל הרגשת-עצמי מסוימת )ההרגשה שיש לנו עצמי קבוע(, והיא איננה סוג של סבל שלגמרי מחוץ לשליטתנו, אלא מוגדרת כמשהו שעליו יש לנו שליטה. זוהי הדרמה היתרה שאנו נוטים להוסיף לאירועים, דרמה שמתמקדת בנו, הבעיה שלי, האשמה שלי, הכאב שלי - ולעולם לא רק ב כאב, בעיה, אין אשמה. מכיוון שמה שמתארת ההתהוות המותנית זה את האופן שבו נוצרת דוקהה - באמצעות פיתוח הרגשת העצמי שלנו - הלימוד הזה הוא המענה לבורות שלנו. הבנה של התהוות מותנית נותנת לנו את הכלי לו אנו זקוקים כדי לשבור את המעגל. השלב השני נקרא סנקהארה ולא קל להסביר אותו - זה היקשה תמיד על מורים ועל מתרגמים. נתחיל בתאור של סריפוטה במג'הימה ניקאיה 9 )אוסף הדרשות באורך בינוני(, כפי שתורגם על ידי בהיקהו ננמולי ובהיקהו בודהי, אשר מתרגמים סנקהארה כ מבנים. ישנם שלושה סוגי מבנים: המבנים הגופניים, המבנים המילוליים, המבנים המנטליים. כשמתעוררת בורות יש התעוררות של המבנים. כשנפסקת הבורות נפסקים גם המבנים. זה אומר לנו שלסנקהארה יש קשר לגוף )מעשים(, לדיבור, ולמחשבות, אך לא אומר לנו הרבה יותר מזה. הסיבה לכך היא שהנאום של סריפוטה מתמקד ב הזנה של כל שלב. הוא מצביע במדוייק מהו השדה שעומד לצמח ממה שקורה כאן, ובכך הוא אומר לנו להתבונן במה שאנו עושים כדי לראות מה קורה: להתבונן בפעילות הגופנית שלנו, בדיבור שלנו ובמחשבות שלנו. כשאנו מתבוננים בשדה כדי לזהות מה נוצר בו שמהווה חלק מבעיה, עלינו לזכור שדברים רבים נוטים לצמח באותו שדה, ולא כולם יהוו בעיה. בואו נשתמש לרגע במטפורה הבאה: יש לנו שדה בו אנו רוצים לזרוע דברים טובים שיקיימו חיים טובים, אבל אפשרנו לשדה לגדול פרא, ללא התערבותנו. בשדה יכולים להיות דברים מסוימים שגדלו באופן טבעי ושהם

16 טובים ושימושיים, ויזינו אותנו כשנעבוד בשדה, אך רוב הדברים שגדלים בו, ללא שום טיפוח, הם עשבים שוטים. כשאנו לומדים כיצד לטפח היטב את השדה, אנו גם לומדים אילו דברים שגדלים בשדה יש לנכש )העשבים השוטים(, אילו דברים בריאים לנו יש לעודד )דברים שכבר גדלים שם ועלינו להשקות ולטפח(, וככל שהעשבים נעלמים אנו יכולים לזרוע זרעים מועילים ברווחים שנוצרו - וכשהם יגדלו שם לא יהיה מקום לצמיחת עשבים חדשים. זוהי, למעשה, המטפורה של התרגול הבודהיסטי. בכל שלב אנו מחליפים את העשבים השוטים שגדלים מעצמם במשהו יותר מועיל. הדבר החשוב הוא להבין שלא כל מה שגדל בשדה הוא עשב שוטה. אם נשתמש במושג הזה מהמטפורה, מה שאני אומרת הוא שלא כל פעולה של הגוף, של הדיבור ושל התודעה מהווה בעיה. אלו הם הדברים שאנחנו עושים, אומרים וחושבים, שהבורות באופן ספציפי היא אחד הגורמים העיקריים שלהם. צמצום ההגדרה של הנושא עליו אנו מדברים בכל שלב, היא אינהרנטית לטבע השרשרת של אירועים סיבתיים: כל אירוע מאוחר יותר נצבע על ידי התנאים הקודמים לו. כל מה שנוצר בכל שאר המעגל חייב להיות מתאים לתיוג בגלל בורות )של דוקהה, הגורמים לה, הפסקתה, השיטה להפסקתה - תמיד בגלל הבורות המסוימת הזו(. בסוטה זו, תרגום המלה סנקהארה ל פעילויות היה יכול להיות נכון מאד, אך פעילויות אינן כל מה שהיא מתארת - המלה נוגעת במשהו הרבה יותר רחב, ואנסה לתארו. היות שסריפוטה אינו אומר לנו מה עלינו לחפש בשדות אלה, היות שהוא אינו מציין במפורש מהו הדבר שמוזן על ידי פעילויות אלה, אנסה לראות אם אצליח לתאר זאת: זהו חלק מהשאיפה הטבעית שלנו להמשיך להתקיים; אלה כל הדברים הבלתי חיוניים שאנו עושים כדי לקבע את הרגשת העצמי שלנו, לעצב אותה ולשמור עליה בעולם בו נראה שכולם רוצים לשנות אותנו ולעצב אותנו בהתאם לצורכיהם. סנקהארה מתארת גם את הדברים שאנו עושים כדי לשמר את הרגשת העצמי )הפעילויות( וגם את מה שמניע אותנו להמשיך לעשות זאת. היא מתארת את הרעב לדעת מי אנחנו בהקשר לעולם, לדעת שאנו קיימים, ולהגן על מה שאנו יודעים על עצמנו, ועל הידיעה על קיומנו. היא גם המניע וגם הפעולות שנוצרות ממניע זה. לכן כשסריפוטה אומר שמה שמזין סנקהארה אלה הן הפעילויות המנטליות, הפיזיות והמילוליות שלנו, הוא מייעץ לנו להתבונן במה שאנו עושים, אומרים וחושבים, בדבר שגורם להרגשת-עצמי - להתבונן בפעילויות שלנו כדי לראות, בפעולה, את המניע שלנו לעשות זאת; לחפש את הדרכים בהן אנו עושים זאת. לחפש, גם, את הדרכים בהן הדברים שאנו עושים מזינים עוד יותר את המניע - למשל, כיצד רגש של סיפוק שמציף אותנו כשאנו מקבלים אישור לדעותינו גורם לנו לרצות עוד ועוד סיפוק כזה. אך חכו! יש עוד! באותו מחיר בזיל הזול של מלה אחת - סנקהארה - אנו גם נוסיף משמעות אחת נוספת כבונוס! היות שאחד הדברים החשובים ביותר שיש להבין בקשר לסנקהארה הוא שהיא איננה מתארת מעשים רעים - מתוך משמעות זו של סנקהארה נוצרת הגישה הבודהיסטית לחיים של אין חטא. הדברים שאנו עושים שמונעים על ידי סנקהארה, שהם

17 - כשהם מתרחשים, ניתן לראותם כרעים, אך הגורם לסנקהארה, תזכרו, אינו רוע, הוא בורות. תחילה כוונת מתוך רעים אפילו ואולי הבעיה עם סנקהארה היא שאנו אפילו לא יודעים שיש בנו המניע הזה, ובוודאי שאיננו יודעים כיצד הוא מתבטא - לפחות לא בהתחלה. ואפילו אחרי שאנו לומדים להכיר אותו, עדיין קיימות מאות דרכים להכשיל אותנו מבלי שזיהינו את השיטות המדוייקות בהן הוא משתמש לשימור-קיומנו. יש הרבה בורות שעליה צריך ללמוד, שיש לחפש אותה, לזהותה, ולא קל לשבור את המנהגים שנוצרו מסביב להנחות המוסתרות, והבלתי בדוקות, על איך העולם פועל ומהו חלקנו בו, או מה צריך להיות חלקנו. אפילו כשאנו מזהים את הפעילויות, הפסקתם יכולה להוות אתגר. אבל הנקודה שאני מדגישה כאן היא שהסנקהארה היא, בעיקרה, הטבע שלנו, הנטיות הנסתרות שלנו. מה שהיא באמת, זה מנגנון ההישרדות שהביא אותנו למה שהגענו, כמין אנושי - מנגנון הישרדות שהשתגע. הצורך שלנו להרגיש שאנו חיים וששווה להחזיק אותנו בחיים, ולשמור על עצמנו, הוא הכרחי )ולכן אין הוא סנקהארה, והפעילויות התומכות בבסיס שלו אינן פעילויות-סנקהארה(, אבל הצורך הכפייתי שלנו להגן על כל דבר שקשור אלינו איננו הכרחי, והוא המקור לרוב הבעיות שלנו. הצורך הבסיסי לשמור על עצמנו )לחפש מזון, מים, מחסה, תרופות( איננו קשור כלל לסנקהארה; אלה הדברים שגדלים באותו השדה, אך אינם אלה שאנו מחפשים. רק כשאנו נוגעים במורכבויות של היחסים הבין-אנושיים קורה, לפעמים, שהשימור-העצמי מפריע. זוהי מערכת ישנה, של מוח-זוחלים, שאיננה מסוגלת להתמודד עם הזמנים החדשים. האם חשבתם שסיימתי לארוז ערכים בתוך המלה האחת הזו? לא סיימתי! ישנה עוד שכבה של סנקהארה, והיא שסנקהארה נתמכת על ידי טבע החברה בה אנו חיים - על ידי המנהגים והנחות היסוד שלה. היא לא נוצרת רק על ידי הנטיות הטבעיות שלנו בלבד. המילה סנקהארה כמושג בודהיסטי נגזרת ממילה שמשתמשים בה ביחס לטקסים, ובמיוחד טקסים שמתקיימים במשותף עם אנשים אחרים. אנו מגיעים לעולם עם צורך כפייתי לפתח בטחון ביחס לעצמנו ולדרכים בהן העולם פועל, והדברים שנאמרים לנו על ידי הורינו, חברינו, מורינו, וכל האחרים שאנו פוגשים, תורמים לאופן בו אנו מפתחים ביטחון זה. הנטייה הטבעית שלנו לפתח דעות על העצמי מוטה לכיוונים שנתמכים על ידי החברה, והנטיות שלנו ניזונות מההנחות החברתיות. אם נראה שכולם סביבנו אומרים שהדרך לאושר נמצאת ביופי, או בהשגת רכוש ועושר - או בעבודת האל בצורה מסוימת - גם אנו ניטה לכיוון זה

18 הדרשה בפּאריל י ה תורגם מפאלי על ידי קרן ארבל מתוך 'דברי הבודהה ' תרגומים מתוך הכתבים הבודהיסטים המוקדמים בהוצאת אוניברסיטת תל אביב Pàrileyyasuttaü SN III צילום: איקי בר יוסף פעם אחת שהה המבורך בחורשת ג ה וסיטה שבק וס מבי. לפני הצהריים התלבש המבורך, עטה את הגלימה העליונה, נטל את הקערה ונכנס לק וס מבי כדי לאסוף אוכל. לאחר ששוטט בכפר ואסף את מזונו, ולאחר שסיים את ארוחתו היומית, סידר המבורך את יצועו, לקח את הקערה והגלימה ויצא להסתובב לבדו, ללא ליווי, בלי להודיע למלוויו או לקהילת הנזירים. כעבור זמן לא רב ניגש נזיר אחד אל א נ נ ד ה הנכבד ואמר לו: "החבר אננדה, המבורך סידר את יצועו, לקח את הקערה והגלימה ויצא להסתובב לבדו, ללא ליווי, בלי להודיע לקהילת הנזירים." "חבר, כאשר המבורך עוזב כך, פירוש הדבר שהוא רוצה להיות לבדו. במקרה כזה אל לאיש ללכת בעקבותיו." המבורך נדד אט-אט עד שהגיע אל פאריל י ה, ושם נח לרגלי עץ ס אל מיטיב. אז ניגשו אל אננדה המכובד כמה נזירים ובירכוהו לשלום. לאחר החלפת הברכות ושיחת הרעים התיישבו הנזירים לצדו ואמרו לו: "זמן רב חלף מאז שמענו את המבורך מדבר על הד ה מ ה. היינו רוצים, אננדה הנכבד, לשמוע את המבורך מדבר על הדהמה." אננדה הנכבד, יחד עם נזירים אלו, ניגשו אל המבורך ששהה בפאריל י ה לרגלי עץ הס אל המיטיב, בירכו אותו לשלום והתיישבו לצדו. משהתיישבו שוחח המבורך עם הנזירים על הדהמה, והשיחה שימחה, הפעימה והלהיבה אותם. אז עלתה בדעתם של כמה נזירים המחשבה: איך צריך לראות, איך צריך לדעת, כדי להביא ללא דיחוי לסופם של המזהמים?

19 המבורך, שידע מה הנזירים חושבים, אמר להם כך: "נזירים, לימדתי את הדהמה ביסודיות. לימדתי ביסודיות את ארבעת מוקדי תשומת הלב. לימדתי ביסודיות את ארבעת סוגי המאמץ הנכון. לימדתי ביסודיות את ארבע דרכי המיומנות הרוחנית. לימדתי ביסודיות את חמש היכולות. לימדתי ביסודיות את חמשת הכוחות. לימדתי ביסודיות את שבעת איברי ההתעוררות. לימדתי ביסודיות את הדרך האצילה בעלת שמונת האיברים. כך לימדתי את הדהמה ביסודיות. בנוגע לדהמה שלימדתי כך ביסודיות, עלתה בדעתם של כמה נזירים המחשבה: איך צריך לראות, איך צריך לדעת, כדי להביא ללא דיחוי לסופם של המזהמים? איך, נזירים, יש לראות ולדעת כדי להביא ללא דיחוי לסופם של המזהמים? בהקשר הזה, אדם רגיל שלא שמע אחרת, המתעלם מהאצילים, שאינו בקי בתורה האצילה, שאינו מורגל בתורה האצילה, המתעלם מן הראויים, שאינו מורגל בתורה הראויה, תופס את הגוף כעצמי. תפיסה זו, נזירים, היא עצמה התניה )סנקהארה(. ומהו מקורה של התניה זו? מה המוצא שלה? ממה היא נולדה? ממה היא נוצרה? נזירים, כאשר אדם רגיל שלא שמע אחרת מתנסה בתחושה שנולדה ממגע הנג וע בבור ות, מתעוררת השתוקקות; מזה נולדה התניה זו. לכן, נזירים, סנקהארה זו היא ארעית, תלויה, והתהוותה מותנית בסיבה. גם ההשתוקקות ארעית, תלויה, והתהוותה מותנית בסיבה. גם התחושה ארעית, תלויה, והתהוותה מותנית בסיבה. גם המגע ארעי, תלוי, והתהוותו מותנית בסיבה. גם הבורות ארעית, תלויה, והתהוותה מותנית בסיבה. כאשר אדם מבין ורואה זאת, המזהמים מגיעים מיד אל קצם. ייתכן שהוא לא תופס את הגוף כעצמי, אבל הוא תופס את העצמי כבעל גוף. תפיסה זו, נזירים, היא עצמה התניה. ייתכן שהוא לא תופס את הגוף כעצמי, או תופס את העצמי כבעל גוף, אבל הוא תופס את הגוף כאילו הוא בתוך העצמי. תפיסה זו, נזירים, היא עצמה התניה. ייתכן שהוא לא תופס את הגוף כעצמי או תופס את העצמי כבעל גוף או תופס את הגוף כאילו הוא בתוך העצמי, אבל הוא תופס את העצמי בתוך הגוף. תפיסה זו, נזירים, היא עצמה התניה. ומהו מקורה של התניה זו? מה המוצא שלה? ממה היא נולדה? ממה היא נוצרה? נזירים, כאשר אדם רגיל שלא שמע אחרת מתנסה בתחושה שנולדה ממגע הנג וע בבורות, מתעוררת השתוקקות; מזה נולדה התניה זו. לכן, נזירים, סנקהארה זו היא ארעית, תלויה, והתהוותה מותנית בסיבה. גם ההשתוקקות ארעית, תלויה, והתהוותה מותנית בסיבה. גם התחושה ארעית, תלויה, והתהוותה מותנית בסיבה. גם המגע ארעי, תלוי, והתהוותו מותנית בסיבה. גם הבורות ארעית, תלויה, והתהוותה מותנית בסיבה. כאשר אדם מבין ורואה זאת, המזהמים מגיעים מיד אל קצם. ייתכן שהוא לא תופס את הגוף כעצמי או תופס את העצמי כבעל גוף או תופס את הגוף כאילו הוא בתוך העצמי או תופס את העצמי כאילו היה בתוך הגוף, אבל הוא תופס את התחושה כעצמי ]...[ את התפיסה כעצמי ]...[ את הדפוסים המנטליים כעצמי ]...[ את ההכרה כעצמי ]...[ או את ההכרה בתוך העצמי. תפיסה זו, נזירים, היא עצמה התניה. ומה המקור של התניה זו? מה המוצא שלה? ממה היא נולדה? ממה היא נוצרה?

20 נזירים, כאשר אדם רגיל שלא שמע אחרת מתנסה בתחושה שנולדה ממגע הנג וע בבורות, מתעוררת השתוקקות; מכך נולדה התניה זו. לכן, נזירים, התניה זו היא ארעית, תלויה, והתהוותה מותנית בסיבה. גם ההשתוקקות היא ארעית, תלויה, והתהוותה מותנית בסיבה. גם התחושה היא ארעית ותלויה והתהוותה מותנית בסיבה. גם המגע הוא ארעי ותלוי והתהוותו מותינת בסיבה. גם הבורות גם היא ארעית ותלויה והתהוותה מותנית בסיבה. כאשר אדם מבין ורואה זאת, המזהמים מגיעים מיד אל קצם. ייתכן שהוא לא רואה את הגוף בעצמי או רואה את העצמי כבעל גוף או רואה את הגוף כאילו הוא בתוך העצמי או רואה את העצמי בתוך הגוף. הוא גם לא רואה בתחושה את העצמי ]שלו[, או את העצמי כבעל תחושה, או את התחושה בתוך העצמי, או את העצמי בתוך התחושה. הוא גם לא רואה בתפיסה את העצמי ]שלו[, או את העצמי כבעל תפיסה, או את התפיסה בתוך העצמי, או את העצמי בתוך התפיסה. הוא גם לא רואה בדפוסים המנטליים את העצמי ]שלו[, או את העצמי כבעל דפוסים מנטליים, או את הדפוסים המנטליים בתוך העצמי, או את העצמי בתוך הדפוסים המנטליים. הוא גם לא רואה בהכּרה את העצמי ]שלו[, או את העצמי כבעל הכרה, או את ההכרה בתוך העצמי, או את העצמי בתוך ההכרה. אבל הוא מחזיק בהשקפה 'העצמי הוא העולם. לאחר המוות אהיה קבוע, תמידי ונצחי, וטבעי ייוותר ללא שינוי'. נזירים, השקפת נצחיות זו היא עצמה התניה. ומהו מקורה של התניה זו? מה המוצא שלה? ממה היא נולדה? ממה היא נוצרה? נזירים, כאשר אדם רגיל שלא שמע אחרת מתנסה בתחושה שנולדה ממגע הנגוע בבור ות, מתעוררת השתוקקות; מזה נולדה התניה זו. לכן, נזירים, סנקהארה זו היא ארעית, תלויה, והתהוותה מותנית בסיבה. גם ההשתוקקות ארעית, תלויה, והתהוותה מותנית בסיבה. גם התחושה ארעית, תלויה, והתהוותה מותנית בסיבה. גם המגע ארעי, תלוי, והתהוותו מותנית בסיבה. גם הבורות ארעית, תלויה, והתהוותה מותנית בסיבה. כאשר אדם מבין ורואה זאת, המזהמים מגיעים מיד אל קצם. ייתכן שהוא לא רואה את הגוף כעצמי ]...[ הוא גם לא רואה בתחושה, בתפיסה, בדפוסים המנטליים, בהכרה את העצמי ]שלו[, או את העצמי כבעל הכּרה, או את ההכּרה בתוך העצמי, או את העצמי בתוך ההכרה. הוא גם לא מחזיק בהשקפה: 'העצמי הוא העולם. לאחר המוות אהיה קבוע, תמידי ונצחי, וטבעי ייוותר ללא שינוי'. אבל הוא כן מחזיק בהשקפה: 'ייתכן שלא אהיה, ייתכן שזה לא יהיה בשבילי, אני לא אהיה, זה לא יהיה בשבילי'. השקפת כיליון זו היא עצמה התניה. ומהו מקורה של התניה זו? מה המוצא שלה? ממה היא נולדה? ממה היא נוצרה? נזירים, כאשר אדם רגיל שלא שמע אחרת מתנסה בתחושה שנולדה ממגע הנגוע בבור ות, מתעוררת השתוקקות; מזה נולדה התניה זו. לכן, נזירים, סנקהארה זו היא ארעית, תלויה, והתהוותה מותנית בסיבה. גם ההשתוקקות ארעית, תלויה, והתהוותה מותנית בסיבה. גם התחושה ארעית, תלויה, והתהוותה מותנית בסיבה. גם המגע ארעי, תלוי, והתהוותו מותנית בסיבה. גם הבורות ארעית, תלויה, והתהוותה מותנית בסיבה. כאשר אדם מבין ורואה זאת, המזהמים מגיעים מיד אל קצם. ייתכן שהוא לא רואה את הגוף כעצמי ]...[ הוא גם לא רואה בתחושה ]...[ בתפיסה ]...[ בדפוסים המנטליים ]...[ בהכרה את העצמי ]שלו[, או את העצמי כבעל הכרה, או את

21 ההכרה בתוך העצמי, או את העצמי בתוך ההכרה. הוא גם לא מחזיק בהשקפה: 'העצמי הזה הוא העולם. לאחר המוות אהיה קבוע, תמידי ונצחי, וטבעי ייוותר ללא שינוי', או בהשקפה 'ייתכן שאני לא אהיה, ייתכן שזה לא יהיה בשבילי, אני לא אהיה, זה לא יהיה בשבילי'. אבל הוא מבולבל, ספקני ומהוסס ביחס לדהמה הנכונה. בלבול, ספקנות והיסוס אלו ביחס לדהמה הנכונה הם עצמם התניה. ומה המקור של התניה זו? מה המוצא שלה? ממה היא נולדה? ממה היא נוצרה? נזירים, כאשר אדם רגיל שלא שמע אחרת ח וו ה התנסות שנולדה עקב מגע הנגוע בבור ות, השתוקקות מתעוררת; כתוצאה מכך נולדה התניה זו. לכן, נזירים, התניה זו היא ארעית, תלויה והתהוותה מותנית בסיבה. השתוקקות זו גם היא ארעית, תלויה, והתהוותה מותנית בסיבה. תחושה זו זו גם היא ארעית, תלויה, והתהוותה מותנית בסיבה. מגע זה גם הוא ארעי, תלוי, והתהוותו מותנית בסיבה. בורות זו גם היא ארעית, תלויה, והתהוותה מותנית בסיבה. כאשר אדם מבין ורואה כך, נזירים, המזהמים מגיעים מיד אל קצם." המילה 'סנקהארה' מתייחסת לגוף הזה ולתודעה הזאת. הן בנות חלוף וחסרות יציבות. בהתהוותן הן נעלמות, בעלייתן הן חולפות, ועדיין הכל חפצים שיהיו קבועות. זוהי טפשות. התבוננו בנשימה. משנכנסה פנימה, היא יוצאת החוצה, זהו טבעה, כך היא חייבת להיות. השאיפות והנשיפות חייבות להתחלף, השינוי הוא הכרחי. התנאים מתקיימים דרך שינוי, אינכם יכולים למנוע זאת. רק חשבו, האם תוכלו לנשוף מבלי לשאוף? האם זה ירגיש טוב? או האם תוכלו רק לשאוף? אנו רוצים שדברים יהיו קבועים אבל זה לא ביכולתם, זה בלתי אפשרי. משנכנסה הנשימה פנימה, היא חייבת לצאת החוצה. כשהיא יוצאת החוצה היא חוזרת פנימה שוב, וזה טבעי, הלא כן? באשר נולדנו אנו מזדקנים ומתים, וזה לחלוטין טבעי ונורמלי. מאחר והתנאים ביצעו את משימתם, בגלל שהשאיפה והנשיפה התחלפו בצורה זו, הגזע האנושי עדיין כאן כיום. אג'האן צ'ה

22 הדרך הבודהיסטית אג אהן לי דהמדהרו תרגום מתאילנדית לאנגלית על ידי טניסארו בהיקהו לעברית: שולה מוזס מקור: אג'אהן לי ( ) מאסטר מדיטציה במסורת נזירי היער של צפון תאילנד, היה מהמורים הראשונים שחשפו את המסורת הסגפנית של נזירי היער בפני החברה התאילנדית. אג'אהן לי נודע ביכולותיו המדיטטיביות הבלתי רגילות. * * * הדרך הבודהיסטית נתגלתה על ידי בן אנוש אותו אנשים רבים כיבדו ושיבחו על היותו אדם בעל ערך שגם הראה לנו את הדרך. כשאנו לומדים את הלימודים שלו, אנו חופשיים להאמין בהם או לא, כפי שנראה לנכון; האדם שגילה אותם לא השאיר לנו חוקים שכופים עלינו דרך כלשהי. כאשר קבוצת אנשים רואה שתורה יכולה להוביל אותם למקום טוב והם מתייחסים אליה בכבוד ובדבקות, אומרים שזוהי הדת שלהם. ובהתייחס לדת או לתורה של הבודהה, ניתן לסכמה בשלוש נקודות. עלינו להימנע מלעשות כל דבר, במחשבה, בדיבור או במעשה, שיהיה רע והרסני, שיגרום לסבל לנו או לאחרים. ואם אנחנו מוצאים עצמנו כבר עושים דברים כאלה, עלינו לעשות כל מאמץ כדי להפסיק. עלינו לפתח בתוך עצמנו את כל התכונות שאנו יודעים שהן טובות ונעלות, תוך שמירה arakkhasampada על אותן תכונות טובות שכבר נמצאות אצלנו - קוראים לזה ארקה-סמפדה - ומתוך כוונה מתמדת לפתח את התכונות הטובות שטרם הצלחנו לרכוש. בכל פעילות בה אנו עוסקים, עלינו לעסוק מתוך טוהר הלב. עלינו לדאוג שליבנו יהיה טהור ונקי. אם איננו מסוגלים לשמור עליו כך כל הזמן, גם אם נצליח לטהר אותו לעיתים נראה בזאת הצלחה כל שלוש הנקודות האלה הן היעד של לימודי הבודהה. הבודהה לימד בהתאמה עם הטבע האמיתי של העולם. הוא אמר, - Khaya-vaya sampadetha,dhamma sankhara appamadena שפירושו כל ה, משהתעוררו, דועכות לפי טבען. אל תהיו חסרי מטרה או אדישים. היו בתשומת לב ולגמרי עירניים-לעצמכם, ותגיעו לשלום ולבטחון. והפירוש של זה הוא: כל הדברים המופיעים בעולם כנובעים מתוך פעולות )ק מ ה בפאלי, ק ר מה בסנסקריט( נקראים - תבניות, עיצובים, דברים מורכבים. ה, על פי טבען, הן משני סוגים - ברמה של העולם ו ברמה של הדהמה

23 ברמה של העולם מתייחסות לשמונה הדרכים של העולם: מעמד, רכוש, שבחים והנאה, שהם הדברים אליהם כולנו שואפים אבל - היות שה הן מה שהן, בלתי יציבות ומשתנות - עלולות להתערב תוצאות מסוג אחר: אם היה לנו מעמד, אנו עלולים לאבד אותו. אם היה לנו רכוש, אנו עלולים לאבד אותו. אם שיבחו אותנו, עלולים למתוח עלינו ביקורת. אם טעמנו מההנאות שבאות מהעושר החומרי, אנו עלולים להפוך לעניים ונצרכים, נגועים בסבל ובכאב. לכן הבודהה לימד אותנו לא להיות חסרי אחריות כדי שדברים אלה לא יצליחו להשלות אותנו. אם לא נצליח להתמקד בנקודה זו, בטוח שנסבול. ברמת הדהמה מתייחסות ליסודות )ד ה אטו (, למצרפים )ק ה נ ד הה( ולבסיסי החושים )א י ט נה( שנמצאים בתוכנו והם תוצאה של חוסר מודעות ושל שנבנות על ידי התודעה ויוצרות dhamma-sankharas ברמה החיצונית..2.2 א. ד ה אטו: היסודות שמורכבים כסנקהארה ברמת הדהמה הם ששה - )2( המרכיבים המוצקים או הצפופים של הגוף, כגון עצמות, שרירים ועור, נקראים יסודות האדמה. )2( הפן הנוזלי, כגון הדם, שחודר לכל חלקי הגוף, נקרא יסוד המים. )3( הכוחות, כגון הנשימה פנימה והחוצה, שזורמים דרך הגוף נקראים יסוד הרוח. )4( מה שנותן חום לכל חלקי הגוף נקרא יסוד האש. )5 ה( חללים הריקים בגוף, בהם כל שאר היסודות יכולים יכולות לנוע, להיכנס, ולצאת, המעברים שמאפשרים לאוויר להיכנס ולצאת, ומאפשרים לנו לזוז - כגון תעלת האוזן, מעברי האף, והפה, עד הנקבוביות - נקראים יסוד החלל. )6( מאפיינים שונים אלה של הגוף, כשהתודעה אינה מפקחת עליהם, דומים למצבר מת של פנס שכבר לא מצליח לייצר את הכח לעורר אור או תנועה. כל עוד התודעה בשליטה, היא יכולה לגרום ליסודות ולחלקים השונים של הגוף להביא תועלת לייצורים חיים. טוב ורע, חסד ואי-חסד יכולים להתעורר רק אם התודעה היא שנותנת את הפקודות. כך, טוב ורע נובעים, בסופו של דבר, מתוך התודעה עצמה. לזה קוראים היסוד של התודעה. כל ששת היסודות האלה מהוות סוג אחד של ברמת הדהמה. ב. ק ה נ ד הה: הסוגים השונים של דברים שאנו חווים נקראים חמשת המצרפים - )2( צורה: כל המידע החושי הנראה, בתוכנו או מחוצה לנו, נקרא מצרף הצורה. )2( תחושה: תחושות של הנאה, כאב, או לא הנאה ולא כאב, שנובעות כשיש מגע בין ההכרה לבין המידע החושי, נקראות מצרף התחושה. )3( תפיסה: הפעולה של תיוג וזיהוי אנשים ודברים, בפנים ובחוץ, נקראת מצרף התפיסה. )4( תבניות: המחשבות והמבנים המנטליים שמתעוררים מתוך התודעה - טוב, רע, נכון, מוטעה, בהתאמה לטבע הרגיל של כל המחשבות - נקראות מצרף התבניות. )5( הכרה: מודעות מובחנת במונחים של הנחות קונוונציונליות - למשל, כשהעיניים רואות אובייקט ויזואלי, האוזן שומעת צליל, ריח מגיע לאף, טעם מגיע ללשון, תחושת מגע מגיעה לגוף, או רעיון מתעורר במח - להיות מודעים בבהירות באמצעות כל אחד מהחושים ש זה טוב, זה רע, זה עדין, זה נהדר : המסוגלות לדעת באופן הזה נקראת המצרף של ההכרה

24 כל חמשת המצרפים שייכים לגוף ולתודעה. הם ברמה של הדהמה שמתעוררות מתוך חוסר מודעות. ג. א י ט נה: מונח זה פירושו הבסיס או האמצעי של כל הטוב והרע. בסיסי חושים: חושי הראייה, השמיעה, הריח, הטעם, המגע, והמחשבה. ששה יש הכל בסך כל הדברים האלה הם ברמת הדהמה. הבודהה לימד שעל כל ה האלה אי אפשר להישען, הן חולפות ולא יציבות. הן מופיעות, נשארות לרגע, ומתפרקות. ואז הן מופיעות שוב, וכך המעגל נמשך. זה חוסר עקביות ולחץ. בין אם הן טובות או רעות, כל ה חייבות להתנהג כך. אין אנו יכולים להכריח אותן להישמע לרצוננו. לכן, הבודהה לימד שהן לא עצמי. אחרי שפיתחנו כוחות מדוייקים של הבחנה, נצליח לשחרר, בהדרגה, את ההיאחזות שלנו ב אלה. ואחרי שנייצב את תודעתנו לנקודה של ריכוז נכון, המיומנות הקוגניטיבית הבהירה תתעורר בנו. אנו נראה באופן ברור את האמת של ה ברמת הדהמה, ונוכל לעקור אותן מליבנו. כך ליבנו ישתחרר מכל ה וישיג את האושר הנאצל כפי שלימד הבודהה, באופן בלתי תלוי בכל האובייקטים הפיזיים או המנטליים. אף על פי שדיון זה על שני נושאים אלה קצר, הוא מסוגל להקיף את כל הצדדים של לימודי הבודהה. כדי לסכם: להיות זהירים. להיות דרוכים. לא להיות שאננים. לא לתת אמון באף לא אחת מה האלה. לנסות לפתח בתוכנו כל תכונה טובה שניתן לרכוש או להגיע אליה. זאת המשמעות של לא להיות רשלניים. צילום: משה בראל