נושא החקר של עבודתי הוא חייהם של האנשים העיוורים, הסתגלותם בחברה, התייחסות בני חברה אליהם, הקשיים בהם הם נפגשים בתחומים שונים, ואיך הם מצליחים להתגבר על מוגבלותם. העבודה בודקת את הקשיים שעומדים בפניהם ובוחנת איך הם מתמודדים עם המוגבלות שלהם ואיך הם משתלבים בחברה. בחרתי בנושא הזה לאחר שהשתתפתי בקורס "אני הוא האחר". השהייה שלי בבית ספר "רננים", לימדה אותי הרבה דברים חדשים עליהם והתעניינתי בחיים שלהם. לכן החלטתי לעשות את עבודת הגמר שלי בנושא העיוורון כאחת המוגבלויות שאנשים סובלים ממנה. במקרה חברתה של אמי היא עיוורת, הדבר סקרן אותי עוד ועוד יותר. בחרתי בכותרת world walking ","לצעוד into the dark אל תוך עולם אפל" כי המשפט הזה ממחיש את העולם האפל של העיוורים. עבודה זו דנה בחיי היום יום של העיוורים ומתמקדת בקשיים שהם חווים: בתחום החברתי, בתחום האקדמי ובתחום האישי. בכל תחום מתחומים אלו עוברים העיוורים מעגל של קשיים בלתי נסבל וללא סוף. בעבודה זו סקרתי כמה מאמרים אקדמיים רלוונטיים לנושא וגם ערכתי כמה ראיונות: עם אישה עיוורת שגרה בכפר מסעדה, עובדת סוציאלית ממג'דל שמס ויועצת במרכז למחוננים בתל חי. העבודה התבצעה בידי אליסאר אבו סאלח, תלמיד כיתה ט', במסגרת קורס לעריכת עבודות חקר, מרכז מדע ודעת למחוננים במכללת תל חי, תשע"ה 2015.
מהו עיוורון? מהות העיורון הכלים שמסייעים לעיוורים בקריאה הוויקיפדיה מגדירה את העיוורון: "עיוורון הוא נכות המתבטאת בחוסר ביכולת ראייה. לעתים הוא מום מולד ולעתים נגרם כתוצאה ממחלה או מתאונה. 'עיוור' מוגדר כמי שלא יכול לראות אפילו אור. המושג 'לקויי ראייה' מתייחס הן לאנשים עיוורים והן לאנשים בעלי לקות ראייה אחרת. בישראל ישנם אנשים עם לקות ראייה קשה המקבלים ממשרד העבודה והרווחה תעודת עיוור". וליד ג'רג'ורה )2004( אומר כי עיוורון מוחלט מלידה משפיע על תהליכי קלט, עיבוד ופלט החושים. למשל, תינוקות עיוורים מלידה לא יוכלו לפעול מבחינה מוטורית כילדים נורמליים. כתוצאה מכך הם מפתחים עם השנים קשיים משניים כגון: חולשת שרירים, ליקוי בתפיסה מרחבית ובהבחנה בין ימין לשמאל. העיוורים נעזרים בכתב ברייל. זהו כתב, שסימניו מורכבים מנקודות מובלטות ממשטח הדף כלפי מעלה והוא מאפשר קריאה של טקסט באמצעות חוש המישוש. אריה גמליאל )1989( אומר כי כתב זה משמש עיוורים, אולם מרביתם אינם מעדיפים להשתמש בשיטה זו כי אינה מושלמת והיא איננה הדרך הנורמלית לקרוא. גמליאל מוסיף, כי לאחרונה הוגבר השימוש ברשמקול ואמצעי עזר אחרים שנועדו לבעלי ראייה מוגבלת. היום, לא מעודדים ילדים עם שרידי ראייה ללמוד כתב ברייל כי זאת אינה הדרך הנורמלית ללימוד קריאה. למעשה, זה גרם להם לפיגור בתהליך הקריאה, עד שהם נחשבו לאנאלפביתיים. כן יש להם קשיים נוספים כמו וויסות חושי, בעיות קשב וריכוז, אימפולסיביות, עיכוב התפתחותי, חולשת שרירים, בעיות במיומנות חברתית ותגובות רגשיות מצומצמות כתב ברייל
תנועה במרחב שלמה דשן והילדה דשן )1990( אומרים כי בגלל התרבות המערבית בארץ, שבה לא נהוג מגע גופני קרוב בין אנשים, עיוורים ממעטים להשתמש בחוש המישוש ועושים זאת רק כאשר הם מהלכים ברחוב. הם נמנעים ממישוש או ממגע עם אחרים כי הם חושבים שזה אינו תרבותי. התרבות משפיעה על הדרך בה העיוור פועל ומפעיל את גופו וחושיו, לא פחות מאשר ההשפעה הפיזיולוגית של עיוורון. אנשים עיוורים נוהגים באופן כללי להימנע ממגע ומקרבת הגוף, כי הם התנסו בדחייה גופנית. על פי כמה עדויות של עיוורים הם חוו דחיה מקרב האנשים שאחזו בהם על מנת לקבל עזרה. אנשים עיוורים מיטיבים לתפקד בעזרת חוש הריח הרבה יותר מאשר הם נעזרים בחוש המשוש. כאשר הולכים עם עיוורים יש צורך לשלב איתם ידיים ולהנחות אותם. אך יש אנשים שהדבר דוחה אותם. נמצא כי העיוורים דוחים מגע גופני, גם כאשר הם זקוקים לו לשם תפקוד וניידות. למרות שעיוורים זקוקים למגע ומישוש של פני אנשים אחרים כדי להכיר אותם, הם ימנעו מלעשות זאת. עיוורים מדווחים, כי אנשים באוטובוס מפנים מקום עבורם אך לא יושבים לידם. העיוורים אומרים כי הם מרגישים שאנשים מתרחקים מהם כי אולי הם מפחדים להדבק בעיוורון. מקל מיוחד לעיוורים
הסתייעות בחושים אחרים שלמה דשן והילדה דשן )1990( אומרים כי בני אדם מוכנים לקבל הפעלה רחבה יותר של חושי הראייה והשמע, מאשר של חושי המישוש והריח, אשר בהם עשויים להסתייע העיוורים. יכולת השמיעה המעולה של אנשים עיוורים עשויה להוביל לשיפור דרמטי בקבלתם בחברה. אנשים עיוורים הינם זהירים ושומרים על חוש השמע שלהם ממוסיקה רעשנית ורמקולים בחתונות ומסיבות, כי זה עלול לגרום להם לנזק בחוש השמע ואפילו לשבש את יכולתם להבחין באותות קוליים, ובכך נפגע כושר התמצאותם. בחברה שלנו ראיה ושמיעה לגיטימיים הרבה יותר מאשר הפעלת חוש המישוש והריח, אשר עליהם יש מגבלות תרבותיות רבות מאד. היחס הזה מעודד את העיוורים לפתח את יכולת השמיעה למקסימום. עיוורים גם מפתחים רגישות לשינויים דקים בנעימת הדיבור, המעידים על הבדלים במצב הרוח או העמדה של הדובר. עורכי המחקר מזכירים מקרה של אישה עיוורת שהצילה את שכניה מניסיון פריצה בעזרת חוש השמע החזק שלה. דשן ודשן טוענים שהדרך בה מפעילים העיוורים את החושים שלהם עלולה לגרום לאי הבנות אצל הרואים. בגלל העיוורון, נוצרת תדמית כאילו יש להם רגישות גבוהה יותר ויכולת גבוהה יותר להשתמש בחושים. אנשים רואים לא יודעים עד כמה חשוב חוש השמע לעיוורים. הם לא יודעים שהוא חשוב ביותר גם להם. הם אינם מודעים לנזקים שעלולים להיגרם לחוש זה בגלל רעש ואינם מודעים לעובדה שהרעש פוגע ביכולת התפקוד של העיוורים. שיפור ותרגול החושים מגביר את רגישותם ולכן מעודדים עיוורים להפעיל את חוש השמע שלהם אפילו יותר מהפעלת חוש המישוש והריח, גם בגלל נורמות של תרבות.
שלמה דשן והילדה דשן )1990( קובעים כי חוש המישוש הוא טבעי, גלוי ונראה לעין אבל חוש הריח אינו גלוי ומתלווה בדרך כלל לחוש המישוש ולכן אין יחס חברתי שלילי כלפי הפעלתו כפי שקיים בחוש המישוש. לכן אנשים עיוורים משפרים את תפקודם בעזרת חוש הריח הרבה יותר מאשר בעזרת חוש המישוש. דשן ודשן מספרות שבגלל שאינם יכולים לראות את בני הזוג ולמשש כי זה לא כל כך מקובל בתרבות שלנו, העיוורים מייחסים חשיבות לריח הגוף. לגבי בחירת בן זוג - יש עיוורים שסומכים על הרואים שיעשו זאת עבורם. כאשר אנשים עיוורים לא כפופים לסביבת הרואים, חוש הריח מבוטא באופן מלא יותר. באחד המקרים אישה עיוורת אמרה שהיא יכולה לזהות אנשים שעוברים על פניה לפי הריח שלהם אפילו אם לא דברו כלל. אנשים נוטים לקשר בין עיוורון לחרשות ללא סיבה. אין באמת קשר פיזיולוגי ביניהם. העיוור שומע את התפוח האדום ושולח את היד ישר אליו Blind people smile, even if they haven t seen smile before
הסתגלות העיוורים לחברה התמודדותם עם הסביבה אריה גמליאל )1989( אומר כי בעבר הילדים העיוורים היו בפנימיות ולהורים בכלל לא היה חלק בחינוך ובגידול שלהם. כאשר ילדים עיוורים הולכים לבית ספר רגיל, הם גרים בבית ההורים וההורים צריכים להתנהג אליהם כמו לילדים רגילים. לחלק מהם היה קל, חלק פנו לאנשי מקצוע שונים כדי לקבל יעוץ. לא כל ההורים הצליחו בכך וחלק השאירו את המשימה לאנשי המקצוע בלבד. גמליאל אומר כי המטרה העיקרית היא שכל ילד יהיה מסוגל להגיע לבית הספר בכוחות עצמו וזה אפשרי בעזרת שני גורמים: הראשון הוא מדריך הניידות / המורה המשקם; הגורם השני והכי חשוב הם ההורים. לפעמים ההורים מסרבים להרשות לילדיהם העיוורים ללכת לבית הספר לבדם מתוך הגנת יתר וחשש לאי הסתגלות מצד הילד. דאגות אלה עשויות להיעלם בעזרת פסיכולוג, עובד סוציאלי או יועץ שיקום. מצד שני, ההורים לא רוצים בכך, הם רוצים אינטגרציה, הם רוצים שהילד שלהם ישתלב במערכת החינוך הכללית בלי שום תנאי. וליד ג'רג'ורה )2004( קובע כי במקביל ליישום הגישות הטיפוליות השונות, ניתנת הדרכה להורים בהתאם לממצאי ביקור הבית והיעדים הטיפוליים הנגזרים מהם, במטרה לבסס תמיכה מובנית ויעילה יותר בתפקודו של התלמיד בסביבתו הטבעית. הדרכת ההורים על-ידי המרפא בעיסוק כוללת, באופן סדיר ועקבי, הנחיות שיטתיות לתרגילים, מטלות ותפקודים הניתנים ליישום במסגרת הבית ו\או הקהילה. המטרות העיקריות של ההנחיות האלה כוללות שיפור טווח הקשב והריכוז, ניצול יעיל יותר של סדר היום במסגרת הבית לתרגול הדפסה וזיהוי תבניות ברייל, שיפור יכולת הזיכרון השמיעתי של התלמיד, שיפור פונקציות קוגניטיביות של מיון, השוואות וסדרתיות אצל התלמיד באמצעות הכללה והעברה למגוון רב של תפקודים, ועוד.
א. הסתגלות העיוורים במסגרת בתי הספר הסתגלות העיוורים למסגרות חינוך והשכלה גבוהה אריה גמליאל )1989( אומר שבשנים האחרונות היחס לעיוורים במדינת ישראל השתנה. בעבר למדו הילדים העיוורים במסגרות חינוך נפרדות אבל מאז 1960 הם עברו לחינוך המשולב. הם לומדים ביחד כבר מגן הילדים, לומדים אותו חומר ומכינים אותם שיעורי בית. אבל יש בשילוב זה בעיות רבות, חלק מהעיוורים היו רוצים לחזור למסגרות של עיוורים בלבד. המצב בארץ השתנה גמליאל מזכיר, כי בישראל בתחילה למדו העיוורים בתל אביב בבית ספר מיוחד שבו היו תלמידים רגילים, אבל העיוורים למדו בכיתות נפרדות ורק אחר כך נכנסו לכיתות רגילות, בדרך כלל בבית ספר תיכון. ההורים בירושלים לא הסכימו לכך ודרשו שכל ילד ילמד בבית ספר רגיל בשכונה שלו. גמליאל מציין כי ילדים עיוורים משתדלים לכתוב באותיות דפוס. התהליך הזה מסורבל ביותר ופוגע בפעילויות רבות, כמו הכנת שיעורי בית וסיום הבחינה בזמן. מכונת כתיבה גם היא איננה פותרת את הבעיה וגם אינה בגדר לימודי חובה. המצב ילך ויחמיר ככל שיגבר השימוש במחשבים בבתי-הספר. המחשבים נדירים למדי אצל עיוורים ככלל ואצל ילדים עיוורים. אם בעיית הקנית מיומנות ההדפסה לא תיפתר במהרה, יימצאו הילדים העיוורים מחוץ למעגל לימודי חיוני נוסף. בגלל שילדים עיוורים למדו ואף גרו בתוך בתי ספר נפרדים לעיוורים, שהיו גם פנימיות והם המשיכו לחיות בהם כל החיים, בבתי הספר הרגילים לא ידעו בכלל מה זה עיוור ומה הצרכים שכרוכים בכך. הם התייחסו לעיוור כאל מסכן, שאינו יכול לרכוש השכלה.
וליד ג'רג'ורה )2004( אומר כי לסובלים מעיוורון קשה להצליח בביצוע מטלות מורכבות במהלך רכישת מיומנות בכתב ברייל או בכתב רגיל. הם אינם מצליחים לשמור על קצב למידה יעיל ומתקשים להפנים תכנים ותהליכים מורכבים במהלך ההוראה הפורמלית. על פי מדיניות חינוכית המיושמת לגביהם הם מועברים לכיתות המקבילות לכיתות החינוך המיוחד בבתי הספר הרגילים שמתאימות לרמת תפקודם ולגילם הכרונולוגי. כיתות אלה מקבלות תמיכה מקצועית מקיפה בהערכה ובטיפול על ידי הצוות הרב-מקצועי כמו מרפאים בעיסוק, מרפאים בדיבור, מטפלים במוסיקה ובפסיכודרמה. התפקיד של אנשי החינוך ג'רג'ורה אומר כי תפקידם של אנשי החינוך והשיקום, העובדים עם אוכלוסיית תלמידים בעלי ליקויי-ראייה שונים ועיוורון, מתמקד בהוראת שיטות ואסטרטגיות פעולה שישמשו כפיצוי תפקודי לילדים במהלך התמודדותם עם מטלות לימודיות, וההתייחסות לצרכים פסיכו- סוציאליים של תלמידים לשם שיפור תפקודם בבית, בבית הספר ובקהילה. קשיים במערכת החינוך הרגילה אריה גמליאל )1989( טוען, כי לא כל הילדים בעלי מוגבלויות יסתדרו בבית הספר הרגיל, כל ילד יגיב לפי המבנה הנפשי שלו. אחדים מן הצעירים הללו התנסו בקשיים שונים בנסותם להיטמע בשני התחומים - החברתי והלימודי בחברת התלמידים. זה קרה כי הם נאלצו להתגבר על הקשיים ולהצליח בזמן שהם נמצאים במערכת שלא הייתה מודעת היטב לצרכיהם. מי שלא הצליח להסתגל, היה מאד אומלל. גמליאל אומר כי בעבר לא היו אנשי מקצוע לטפל בילדים עם מוגבלות, האנשים שעבדו עם ילדים עיוורים היו מתנדבים. בשנות החמישים של המאה הקודמת המצב השתנה ויותר אנשים ניגשו למקצועות שנוגעים בתחום המוגבלות. יש שיטות שונות לטיפול באוכלוסיית התלמידים הסובלים מליקויי-ראייה ומעיוורון, ובכללם התלמידים הסובלים מליקויים התפתחותיים ותפיסתיים נלווים.
לא היו אנשי מקצוע בגלל המדיניות של הממשלה לעזור לאוכלוסיות מיוחדות, נוצר מצב שבו יש הרבה יותר אנשי מקצוע שעוזרים ונותנים שירותים, מאשר ילדים עיוורים. לפעמים התחוללו ביניהם וויכוחים מאד קשים והם גם התערבו יותר מדי בעבודתם של המורים. בשנים האחרונות הקימו אנשי המקצוע בירושלים פורום שבו הם מתייעצים זה עם זה וחלק מהבעיות נפתרו. המורה המיוחדת גמליאל טוען שהדמות החשובה ביותר לילד העיוור היא המורה המיוחדת. מורות אלו מבקרות אצל כל הילדים ונותנות עד שש שעות עזר שבועיות לכל ילד. מורות אלו עוברות מרחקים גדולים בגלל הלוגיסטיקה של העברת עזרי הלימוד המיוחדים, לכן הן גם מאוד לא מרוצות מההסדר הנוכחי. המורות טוענות שבית ספר מרכזי לעיוורים יאפשר לתת שירות יעיל יותר ומקיף יותר. כאשר הילדים נמצאים במערכת רגילה ומסתייעים במורת שילוב מיוחדת, לעיתים היא לא באמת עושה את מה שהיא צריכה לעשות. היא לא עובדת עם הילד העיוור על הבעיות המיוחדות שלו אלא לוקחת על עצמה את תפקיד צוות המורים הרגילים. היא בוחנת את הילד וגם נותנת לו ציון. היא עוזרת לילד בכל תחום שהוא מתקשה, ואז התוצאה לכך שאף על פי שהילד נמצא פיזית בחדר הכיתה, הוא איננו תלמיד בה. רוב המורים הרגילים ועובדי בתי-ספר אינם יודעים כיצד להתייחס לתלמידים עיוורים או מיוחדים. אם מורים אלה יקבלו הכשרה מתאימה הם יוכלו להתמודד עם ילדים אלה גם אם אינם יודעים ברייל, או כיצד להשתמש במכשירים המיוחדים שמשתמשים בהם הילדים העיוורים. הדבר החשוב במיוחד לתלמיד העיוור בבית ספר הוא שיתוף הפעולה בין המורה המחנכת ומורת השילוב, שצריכה לשים את טובת התלמיד לנגד עיניה ולהקנות לו את המיומנויות שהוא צריך.
קשיים בלימוד מדעי הטבע ומדעים מדויקים גמליאל אומר גם שאין הבדל בין ילד עיוור לבין ילד הרואה מבחינת הקנית מיומנויות הקריאה, הכתיבה והחשבון. אלא הדבר הולך ונעשה קשה עבור ילדים העיוורים בנושאים כמו מתמטיקה מתקדמת, המדעים המדויקים או במקצועות כמו כלכלת בית, מלאכה, וחינוך גופני. הבעיה לגבי מתמטיקה היא שהחברה לא מקנה לעיוורים את הכלים והאמצעים ללמוד את המקצוע. במקצועות כמו ביולוגיה, פיסיקה וכימיה המצב עוד יותר חמור. אנשים חושבים שבגלל המספר הנמוך של ביולוגים, פיסיקאים וכימאים שהם עיוורים, העיוורים לא מסוגלים ללמוד את המקצוע. נכון שעיוור איננו יכול להסתכל במיקרוסקופ, אבל אפשר לעודד עיוורים כמו רואים להפיק תועלת מהשכלה מגוונת אם יפתחו מכשירים שיעזרו להם בלימודים של המקצועות האלה. ככל שיגדל מספר העיוורים שלומדים מקצועות אלה, כן יוכלו להגדיל את מעורבותם בו. אריה גמליאל )1989( מרחיב, כי היום לא נותנים לעיוורים להשתמש בציוד מסוכן, כמו שאר התלמידים הרואים. הפתרון הוא פשוט ללמד את כולם את כללי הזהירות כשהם משתמשים בהם. קשיים בשיעורי ההתעמלות בעיה נוספת קיימת גם בשיעור ההתעמלות. תלמידים עיוורים לא זוכים לעידוד להיות חלק בפעילות ספורטיבית. המורים צריכים לפחות לתת לילד עיוור לחוש מה הוא כדורסל, כיצד לכדרר ולתת להם ההזדמנות לפתח כושר גופני כלשהו, כדי שלא יסבלו מאוחר יותר מכושר גופני ירוד. שכן יש מגוון רחב של פעילויות גופניות שעיוורים יכולים לעשות. טלי היימן, נצן אלמוג ואתי גודר )2006( קובעות כי הממצאים מצביעים על מספר קשיים בקרב תלמידים עם לקות ראייה בהסתגלות חברתית כמו חוסר מסוגלות פיזית או פיתוח רגשי נחיתות בהשוואה לתלמידים ללא לקות. לכן תלמידים אלה עלולים לחוות אי מקובלות חברתית.
ריבוי הקשיים דורש התייחסות מערכתית מיוחדת אריה גמליאל )1989( טוען כי ריבוי הקשיים שמהם סובלים, בדרך כלל, תלמידים בעלי עיוורון מלידה דורש ביצוע הערכות ואבחונים של אנשי מקצוע שונים, כגון הערכת פסיכולוג חינוכי ואבחוני שפה ותקשורת הנערכים בידי קלינאיות תקשורת. מרפאים בעיסוק אחראים על ביצוע הערכה של רמת העצמאות התפקודית בחיי היו-יום, הערכת יכולת אינטגרציה סנסורית, תפיסה מרחבת, ניידות והתמצאות במרחב ומיומנויות קוגניטיביות שונות. תחומי אבחון מגוונים אלה מדגישים את חשיבות העבודה המשולבת של הצוות הרב-מקצועי במסגרת החינוכית עם תלמידים הלוקים בעיוורון ומחזקים את הנחת היסוד לגבי הצורך ביישום דרכי עבודה כוללניות לטיפול בתלמידים אלה. ב. הסתגלות הסטודנטים העיוורים בהשכלה גבוהה טלי היימן, ניצן אלמוג ואתי גודר )2006( מצאו כי 80% מהסטודנטים שלמדו בין השנים 2001 1992- למדו בחוגים בתחומי מדעי הרוח והחברה, ו 13% למדו בתחום המדעים. הקשיים העיקריים שהיו להם הם השגת חומר לימודי מותאם לצרכיהם, איתור מידע ושימוש בספריה. הסטודנטים אף דיווחו על קשיים בקריאה מהלוח, כתיבת עבודות והגשת מבחנים. יתכן גם שסטודנטים עם לקות ראייה יתקשו בהבנת טקסטים מילוליים באמצעות הקשבה לטקסטים, יתקשו בהבנת חומרי הלמידה והם איטיים יותר בעיבוד החומר. קשיים עם המנחים באוניברסיטאות היימן, אלמוג וגודר מוסיפות שסטודנטים עם לקות ראייה אמרו שהם לא נתקלו בקשיים ביצירת קשר עם המנחה, מרכז ההוראה או סטודנטים אחרים, חוץ מאלה שהתלוננו על קשיים בתקשורת עם המשגיחים בבחינה שלפעמים לא באים מהתחום שנבחנים בו ואז מקריאים את השאלות בצורה לא נכונה.
ההתאמות שסטודנטים מקבלים טלי היימן, ניצן אלמוג ואתי גודר )2006( אומרות כי במוסדות להשכלה גבוהה בישראל ניתנות התאמות לסטודנטים עם לקות ראייה כמו הגדלת טפסי הבחינה, תוספות זמן. בחינות בעל-פה ועוד. ישנם בעלי תפקידים שמספקים יעוץ והכוונה לסטודנטים אלה, וניתן סיוע והתאמות בלמידה לסטודנטים עם צרכים מיוחדים. כדי לקבל התאמות מיוחדות נדרש אישור רפואי על הלקות ועל חומרת המוגבלות. היימן, אלמוג וגודר מפרטות את ההתאמות שניתנות היום: "הטיפול בצרכיהם של סטודנטים אלו מורכב ודורש חשיבה יצירתית ומשאבים רבים. מערך הייעוץ מציע לסטודנטים אלה שירותי עזר מגוונים כדוגמת הכוונה ללמידה ולבחירת קורסים, התאמות ייחודיות, הנחיה אישית או קבוצתית במיומנויות למידה, תגבור שיעורים, הגדלת הנגישות למרכיבי הלמידה השונים. במסגרת ההתאמות לסטודנטים עם צרכים מיוחדים הסטודנטים עם לקות ראייה יכולים להיעזר בחונך להקראת חומר הלימוד, להכנת המטלות או להיעזר בקלטות שמע של יחידות הלימוד בקורס. הסטודנטים רשאים להקליט את המפגשים, להביא מלווה שירשום את תוכן המפגש, להכתיב למשגיח את תשובות המבחן או להקלידן במחשב ולקבל תוספות זמן בחינות". יש גם פתרונות טכנולוגיים לתלמידים אלה כגון קלטות שמע של יחידות הלימוד, התאמת תנאי הבחירה והגשת מטלות מוקלטות. בית ספר לעיוורים בישראל
תעסוקת העיוור מוכנות מקומות העבודה להעסיק עיוורים חוק "איסור אפליית עובד בשל היותו אדם עם מוגבלות" קובע כי: החוק אוסר על אפליית עובדים בשל היותם אנשים עם מוגבלויות, כל עוד הם כשירים לבצע את עבודתם. כמו כן, אוסר החוק על אפליית עובד בשל היותו בן משפחה של אדם עם מוגבלות. המעסיק מחוייב לבצע במקום העבודה התאמות לצרכיו של העובד בכדי לאפשר את העסקתו. בתי הדין לעבודה רשאים לפסוק )בהתאם לשיקול דעתם( פיצוי של עד 50,000 ש"ח, ללא הוכחת נזק, לעובדים שהופלו בשל מוגבלותם! על מעסיקים נאסר להפלות עובדים שהם אנשים עם מוגבלות, בשל מוגבלותם, כל עוד הם כשירים לבצע את העבודה. האיסור חל לגבי כל אחד מהתחומים הבאים: קבלה לעבודה, תנאי עבודה, קידום בעבודה, הכשרה או השתלמות מקצועית, פיטורים או פיצויי פיטורים, הטבות ותשלומים הניתנים לעובד בקשר לפרישה מעבודה הזכאים להכלל בחוק זה הם: עובד שהוא אדם מוגבלות וכמו כן, האיסור חל לגבי עובד שהוא בן משפחה של אדם עם מוגבלות. מימוש החוק אם נדרשות התאמות לצרכיו של העובד בכדי לאפשר את העסקתו, המעסיק מחוייב לבצען )כל עוד לא מדובר בנטל בלתי סביר(.
התאמות אלה כוללות, ביו השאר: התאמות פיזיות של מקום העבודה והציוד שבו )כגון רמפה לכיסא גלגלים(, דרישות התפקיד, שעות העבודה, מבדקי קבלה לעבודה, הכשרה והדרכה, נוהלי עבודה. המעסיק רשאי להגיש בקשה להשתתפות המדינה במימון ההתאמות. במקרה של אפליית עובד בשל מוגבלותו, ניתן לתבוע את המעסיק. בית המשפט רשאי לפסוק לעובד שהופלה פיצוי של עד 50,000 ש"ח ללא הוכחת נזק. עובדים שהופלו בשל היותם אנשים עם מוגבלויות, זכאים לסיוע מנציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות.
א) ב) ה) Walking into the dark world חוק איסור אפליית עיוורים המלווים בכלבי נחייה, תשנ"ג- 1993 * הגדרות 1. בחוק זה "עיוור" - מי שמחזיק או זכאי להחזיק בתעודת עיוור לפי חוק שירותי הסעד, תשי"ח- 1958 ; "מקום ציבורי" - כל מקום הפתוח לקהל הרחב, לרבות משרדי הממשלה והשלטון המקומי, בתי מלון, אכסניות, מתקני קמפינג, מסעדות, בתי קפה, תיאטרון, קולנוע, אולמות ומתקני ספורט; "כלב נחייה" - כלב מאולף המסייע לעיוור לנוע ממקום למקום. מקום ציבורי ותחבורה ציבורית ) לא תוגבל זכותו של עיוור להיכנס למקום ציבורי ולהשתמש בכל מתקן המצוי בו, ולא תוגבל זכותו להשתמש בתחבורה ציבורית, בשל היותו מלווה בכלב נחייה. ) לא ייגבה מעיוור כל תשלום, במישרין או בעקיפין, בעד הכניסה למקום ציבורי, בעד השימוש במתקן המצוי בו, או בעד השימוש בתחבורה ציבורית, בשל היותו מלווה בכלב נחייה. כלב נחייה פורסם ס"ח תשנ"ג מס' 1410 מיום 27.1.1993 עמ' 48 תשנ"ב מס' 2135 עמ' 382(. "ח
ראיון עם האישה העיוורת החקר האישי מייסון היא בת 42 שנה, גרה בכפר מסעדה, רמת הגולן. היא סטודנטית באוניברסיטה הפתוחה, לומדת לתואר במדעי רוח וחברה, לפעמים היא מקיימת הרצאות בבתי ספר על קבלת האחר. מייסון מספרת שהיא עברה קורס ניידות בעזרת מקל- עיוורים, שעוזר ומנחה אותה איך ללכת. היא לומדת באוניברסיטה והיא נוסעת לבדה באוטובוס, עם המקל בלבד. היא לא יכולה לבשל אבל היא עושה הרבה דברים אחרים: היא יכולה לשטוף כלים, היא מפנה את הכביסה ותולה אותה, היא גם מקפלת את הבגדים, מתקלחת ומתלבשת לבדה. מה הם הקשיים שעימם נפגשת בחיים. האם היו לך קשיים בבית ספר? האם היום יש לך חברים, האם הרגשת שאת מיוחדת? מייסון: "היו לי קשיים בילדות כי לא היתה לי מודעות ולא היתה לבית הספר מודעות לעיוורון. גם לחברה לא הייתה מודעות מה זה עיוורון בכלל. בגיל בית ספר לא היו לי הרבה חברים אבל עכשיו יש לי הרבה חברים ואני חברותית מטבעי. בהיותי בבית הספר כן הרגשתי שאני לבד ולא הייתה לי תמיכה בבית הספר. המועצה גם לא דאגה עבורי לשירותים נגישים".
האם רצית ללמוד מקצוע מסוים ולא יכולת בגלל המוגבלות? "כן, רציתי ללמוד חינוך מיוחד, אבל בגלל החובה ללמוד קורס סטטיסטיקה, דבר שהיה קשה לי, שיניתי מסלול למדעי רוח וחברה. אני גם נעזרת במקראה שקוראת עבורי את החומר הלימודי וגם נעזרת במחשב עם תוכנה קולית מיוחדת לעיוורים". האם רצית לעבוד במקום מסוים ולא יכולת בגלל המוגבלות? "כן, מדובר בכל סוגי העבודה. מקומות העבודה מציבים קשיים לקבלת אנשים עיוורים. מקומות תעסוקה ככלל לא מעסיקים אנשים עם מוגבלויות". האם תכננת חיים אחרים מהחיים שלך עכשיו? "לא, נולדתי עיוורת, זה הגורל שלי אבל אני מרוצה מהחיים שלי". למה לא התחתנת עד עכשיו? "כי בחברה שלנו קשה למצוא בן זוג בגלל המגבלות ". האם את מרגישה שאנשים מרחמים עליך בגלל מגבלותיך? "כן, בעבר היו אנשים שריחמו עליי אבל עכשיו יש מודעות למוגבלות ועכשיו אנשים מתייחסים באופן שונה לעומת ההתייחסות בעבר לבעל המוגבלות". האם האנשים מסביבך הגבילו אותך במקרים מסוימים? "לא, לפעמים אבל לא תמיד, כי אני בעלת אישיות חזקה ובעלת כוח רצון". האם האוניברסיטה שבה את לומדת נותנת התאמות לבעלי צרכים מיוחדים? "כן, הקראה והכתבה בבחינות, הארכת זמן, נותנים שעות פרטניות לסיוע בחומר הלימודי ". האם קרה שרצית ללמוד במקום אחר וסרבו בגלל המוגבלות שלך? "לא". האם את מגדירה עצמך כמאושרת בחיים שלך? "כן". מה את צופה לעתיד שלך? "אני רוצה לסיים את הלימודים שלי וללמוד עוד הנחית קבוצות, כדי לעבוד עם קבוצות ולתמוך בהם".
ראיונות עם עובדים סוציאליים חנאן אבו-סאלח, עובדת בשירותים החברתיים במג'דל שמס: האם מקומות העבודה מוכנים לקבל אנשים עיוורים או אנשים עם מוגבלות? "בעבר לא העסיקו אנשים עם מוגבלויות בחברה שלנו אבל לאחרונה החל פרויקט "תעסוקה נתמכת" בשיתוף עם מחלקות הרווחה. הפרויקט נועד לשלב אנשים בעלי מוגבלויות, לרבות אנשים עיוורים, נכים וכו' בשוק העבודה. השירות מאתר מקומות עבודה ומלווה את בעלי המוגבלות המועסקים לאורך תקופת העסקתם". ציפי מולד, יועצת במרכז למחוננים בתל-חי: האם יש הבדל בין אישה עיוורת לבין גבר עיוור? "לאישה עיוורת וגם לאישה שאינה עיוורת עוזרים יותר מאשר לגבר עיוור. כי בחברה מתייחסים לאישה כאל יותר חלשה ולגבר כאל יותר חזק. "מצד שני בתרבות כמו שלנו גבר עיוור יכול למצוא אישה או חברה אבל לאישה עיוורת קשה למצוא גבר שירצה להתחתן איתה". האם יש תנאים מיוחדים לאנשים עיוורים במקומות הציבורים כמו חניות ומקומות לשבת? "כל מי שחי בכפרים אצלנו ברמת הגולן רואה, כי לא כל המקומות הציבוריים מוכנים לאנשים עם מוגבלויות כמו: מקומות חניה, נגישות כניסה, מעקים לאחיזה וכו'".
הדיון עבודה זו דנה בחיים היום-יומיים של העיוורים. העבודה בודקת את הקשיים שעומדים בפניהם ובוחנת איך הם מתמודדים עם המוגבלות שלהם ואיך משתלבים בחברה. בפתח העבודה מוגדר העיוורון כנכות שעשויה להיות מולדת או נגרמת בעת תאונה או מחלה מסוימת. עיוורון מוחלט מלידה פוגע בקליטת מסרים מהסביבה. פגיעות זו משליכה על עוד תחומים בחיי העיוור. יש בעבודה התייחסות מיוחדת להשתלבות העיוורים בתחום הלימודי, שתופס מקום מרכזי לאורך העבודה, מתחילת בית הספר עד האקדמיה. בהמשך הוצגו הקשיים שעומדים בפני העיוורים ואיך הם מתמודדים איתם. הוצגה התמודדותה של אישה עיוורת מהישוב מסעדה ברמת הגולן, ורואיינו שני עובדים סוציאליים. בסקירה הספרותית בעבודה זו נמצא, כי עיוורים נעזרים בכתב ברייל אבל כתב זה אינו מושלם ורוב העיוורים אינם מעדיפים שיטה זו. לכן לסובלים מעיוורון קשה להצליח בביצוע מטלות מורכבות במהלך רכישת מיומנות בכתב ברייל או בכתב רגיל. הדרך שבה מפעילים העיוורים את החושים שלהם עלולה לגרום לאי הבנות אצל הרואים. לכן עיוורים אינם משתמשים באפשרות של זיהוי אנשים ומצבים בעזרת מגע בגלל התרבות המערבית בארץ שבה לא נהוג מגע גופני קרוב בין אנשים. כתוצאה מכך עיוורים נעזרים בריח הגוף. כדי שכל ילד עיוור יהיה מסוגל להגיע לבית ספר בכוח עצמו הוא נעזר בשני גורמים: הראשון הוא מדריך הניידות ושני הוא ההורים. בעבר למדו ילדים עיוורים במסגרות חינוך נפרדות אבל עכשיו הם עברו לחינוך המשולב. ילדים עיוורים משתדלים לכתוב באותיות דפוס. התהליך הזה מסורבל ביותר ופוגע בפעילויות רבות.
רוב המורים הרגילים ועובדי בתי-ספר אינם יודעים כיצד להתייחס לתלמידים עיוורים או מיוחדים. בעבר לא היו אנשי מקצוע אשר הוכשרו לטפל בילדים עם מוגבלות, האנשים שעבדו עם ילדים עיוורים היו מתנדבים. היום נוצר מצב שבו יש הרבה יותר אנשי מקצוע שעוזרים ונותנים שירותים, מאשר ילדים עיוורים. המורה המיוחדת היא הדמות החשובה ביותר לילד העיוור אבל לפעמים היא לוקחת על עצמה את תפקיד המורים האחרים. לילדים עיוורים יש קשיים בלימוד מדעי הטבע ומדעים מדויקים כי אינם יכולים לעמוד בתנאים של המקצועות האלו ואין להם כלים מתאימים כדי ללמוד את החומרים. בגלל המוגבלות שלהם, תלמידים עיוורים לא זוכים לעידוד לקחת חלק בפעילות ספורטיבית. ריבוי הקשיים שמהם סובלים, בדרך כלל תלמידים בעלי עיוורון מלידה, דורש ביצוע הערכות ואבחונים של אנשי מקצוע שונים. לפי המחקר התברר שרוב הסטודנטים שסובלים מעיוורון למדו בחוגים בתחומי מדעי הרוח והחברה. רק חלק קטן מהם למדו בתחום המדעים. יתכן גם שסטודנטים עם לקות ראייה יתקשו בהבנת טקסטים מילוליים באמצעות הקשבה לטקסטים, יתקשו בהבנת חומרי הלמידה והם איטיים יותר בעיבוד החומר. במוסדות להשכלה גבוהה בישראל ניתנות התאמות לסטודנטים עם לקות ראייה. האם עיוורים חולמים? איך הם חולמים?!!
על פי חוקי מדינת ישראל קיים איסור על "אפליית עובד בשל היותו אדם עם מוגבלות" וזה אומר שאנשים עיוורים יכולים לעבוד בכל סוגי עבודה. חוק שני הוא "איסור אפליית עיוורים המלווים בכלבי נחייה", על פי חוק זה מותר לעיוורים להכניס כלב נחייה למקומות ציבוריים. הממצאים העיקריים מהחקר האישי שבוצע בעבודה זו: הריאיון עם האישה העיוורת: היא רצתה ללמוד חינוך מיוחד אבל היא שינתה מסלול בגלל החובה ללמוד קורס סטטיסטיקה שהיא לא יכולה ללמוד בו. היא גם אמרה שאינה יכולה לעבוד כלל כי מקומות עבודה לא מוכנים לקבל אנשים עיוורים. היום היא לומדת באוניברסיטה הפתוחה והיא סיפרה שאוניברסיטה זו נותנת התאמות לבעלי צרכים מיוחדים. בראיונות שעשיתי עם אנשים שעובדים בחברה ועוסקים באנשים עיוורים, מצאתי, כי הרעיון המרכזי של כולם הוא שלאישה עיוורת יש מעמד נחות לעומת גבר עיוור. גבר עיוור ימצא הזדמנויות עבודה, זוגיות וקבלה מהחברה יותר מהאישה.
מסקנות וסיכום לפי מה שמצאתי במאמרים ומה שחקרתי בחקר האישי שלי התברר שלאנשים עיוורים יש הרבה קשיים בתחום האקדמי, בתחום החברתי ובתחום אישי. בתחום האקדמי נמצא, שלעיוורים יש קשיים בתחומים מסוימים שהם לא יכולים ללמוד. יש להם גם בעיות בהתארגנות בבית הספר וגם עם אנשי המקצוע שעוזרים להם. בתחום החברתי קיימים לא פחות קשיים ואף בעיות נוספות. אנשים עיוורים לא זוכים להרבה חברים בגלל שמתייחסים אליהם באופן חריג. גם מקומות העבודה לא מוכנים להעסיק אנשים עיוורים למרות שזה בניגוד לחוק בישראל, שאומר במפורש שאנשים עם מוגבלויות יכולים וזכאים לעבוד בכל סוגי העבודה. בתחום האישי לאנשים עיוורים קשה למצוא בן זוג שירצה להתחתן איתם, אך המצב שונה בין גברים לנשים; לנשים יותר קשה במיוחד בחברה הערבית. בנוסף למה שנאמר יש עוד הרבה קשיים ובעיות לאנשים עיוורים. מצד שני - המוסדות השונים במדינה התחילו בגיוס משאבים ובהצבת פתרונות שונים על מנת לעזור לאנשים עם מוגבלויות ובפרט לעיוורים. למרות כל זאת - הם עדין רחוקים מלספק את כל מה שמגיע להם או מה שהם זקוקים לו ובעיקר בכפר קטן כמו זה שאני גרה בו. למדתי בעבודה זו כי החיים של העיוורים מאוד מסובכים; מצד אחד הם תלויים באחרים ומצד שני האחרים לא מתייחסים אליהם בהתאם. האנשים בסביבתם לא משקיעים את כל המאמצים כדי לעזור להם במציאת כלים שבעזרתם יתגברו על המוגבלות שלהם. לעיוורים צריך להיות ביטחון עצמי ולא להתייאש, למרות הקשיים שיש להם כדי להתקדם. אני פונה לחברה ובמיוחד לאנשים ללא מוגבלויות להתייחס לאנשים עם מוגבלויות כאל אנשים רגילים, לא להסתכל על המוגבלות שלהם ולעזור להם להרגיש כאנשים נורמליים.
ש'' Walking into the dark world ביבליוגרפיה דשן, ש., דשן, ה. )1990(, "תרבות וחושי הגוף: המקרה של העיוורים", בתוך מגמות, כרך ל"ב, חוברת 510-521 4, היימן, ט., אלמוג, נ., גודר, א. )2006(, "סטודנטים עם לקות שמיעה וסטודנטים עם לקות ראייה, קשיים, התמודדות ודרכי סיוע באוניברסיטה" בתוך: סוגיות בחינוך מיוחדות בשיקום, 33-44 :)2(21 גמליאל, א. )1989(, " שילוב ילדים עיוורים בבתי-הספר בישראל ניתוח קליני", בתוך סחי : סוגיות בחינוך מיוחד ובשיקום, חוברת 87-97 6, ג'רג'ורה, ו. )2004(" כתב ברייל וכתב רגיל: השלכות חינוכיות וטיפוליות - תיאוריה ויישום", בתוך כתב עת ישראלי לריפוי בעיסוק, כרך, 13 חוברת 4, H195-H208.